חובת ההתרחקות

א נֶאמר בתורתינו הקדושה והטהורה (ויקרא י"ח, ו') איש איש אל כל שְׁאֵר בשרו, לא תקרבו לגלות ערוה, אני י"י. ועוד נאמר (שם י"ט, ב') דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו. וכל מקום שנמצא גדר ערוה, שם נמצאת קדֻשה. וכשם שחובה על הזכרים להתרחק מאד מאד מן הנשים, בין נשואות בין פנויות, כך הנקיבות מוזהרות, שהרי לא נאמר לא תקרַב, אלא "לא תקרבו" בלשון רבים:

ב לא רק גילוי ערוה אסור, אלא גם הדברים המקרבים ומביאים לידי כך, כגון קֵירוּב־בשר, חיבוק ונישוק (כדלקמן סעיף י'). ולא מאֵלו בלבד צריך להתרחק, אלא מכל כֵּיעוּר, כגון נגיעה אפילו באצבעות הידיים או בשאר הגוף בהפסק הבגדים שעליהם, ואף מכל דבר הדומה לכֵיעור, כמו שיתבאר בסייעתא דשמיא בפרק שלפנינו. לפי שיצר־הרע מטעה את האדם להתחיל בחטא קל, ומושך אותו מעט מעט, עד שלבסוף כבר אין אפשרות להתגבר על היצר כי הוא בוער כאש, ונכשלים בחטאים חמורים רחמנא ליצלן:

ג על כן אסור לרמוז בידים או ברגלים לאיש, או לקרוץ לו בעינים, אם עושָׂה כן לשם תאוה והנאה, או כדי ליצור קשר של־קירוב־דעת ביניהם. ואסור לצחוק ולהתלוצץ אתו, או להקל ראש, וכמו שאמרו חכמינו ז"ל (אבות פרק שלישי משנה י"ז) שְׂחוק וקלות־ראש, מרגילין לערוה. ואף סתם דברים בטלים אין לדבר אתו, ואפילו ב"טלפון", זולתי דבר הנצרך לה. וכל־שכן שאסור לדבר לשם תאוה:

הסתכלות אנשים בנשים ולהיפך

ד כתוב בתורה (במדבר ט"ו, ט"ל) ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי "עיניכם", ופירשו חז"ל (ספרֵי שם, וגמרא ברכות דף יב:) דהיינו זנות והרהורי עבירה. ולכן איש המסתכל במתכוין אפילו באצבע קטנה של־אשה כדי ליהנות ממנה, עוונו גדול מאד. קל וחומר אם הוא מביט ביפיה, או רואה את שׂערה, וכל־שכן ביתר מקומות הנסתרים שבגופה שצריכים להיות מכוסים (וכמו שנפרט בס"ד לקמן פרק שני הלכות מלבושי הנשים וצניעותן סעיפים ד' ה' ו'). והאשה צריכה להיזהר שלא להכשיל אותו בכך^[א]. ואפילו להסתכל בבגדי צבעונים או תכשיטים של־אשה שהוא מכיר אותה, אסור, גם כאשר הבגדים אינם עליה, שמא יבוא להרהר בה. [אך אשה פנויה שהוא רוצה לשאת אותה, מותר לו להסתכל בה כדי לבדוק אם היא נאה כרצונו. ולא עוד אלא שראוי לעשות כן]:

ולאשה מותר להסתכל על איש בדרך־כלל. אך אם כוונתה בכך לשם תאוה, אסור:

__________

^[א]וכל העריות בכלל ואפילו אחותו ודודתו, שאסור להסתכל בהן לשם הנאה. אבל באמו, ובתו אפילו שהיא נשואה, מותר. גם בכלה אסור להסתכל אפילו בשעת החופה, ולכן ראוי שיהיו פניה מכוסות בהינומא בלתי שקופה. ובילדה קטנה עד גיל שתים־עשרה שנה, מותר להסתכל:

ומותר להסתכל באשה כשהוא מדבר עמה, בתנאי שאינו מתכווין  ליהנות:

גם בתמונה או ציור של־אשה אסור להסתכל בפרט כשהיא צבעונית, ויש מתירים אם אינו מכירה וכן כשהציור בדוי. הלכך בתמונות של־שמחות, צריך לייחד "אלבום" נפרד לנשים. וכן המכינים ציורים לספרי ילדים וכדומה, ישתדלו מאד שלא לצייר נשים:

בשמים

ה אסור לאשה לצאת מחוץ לביתה בבושם שריחו נודף, והוא הדין אחרי רחצה בסבון בעל ריח חזק. והעושה כן, הרי היא מחטיאה את הרבים. וכן אפילו בבית, לא תתקרב כך לאיש זר. כיון שאסור לאיש להריח בשמים המיוחדים לְאשה, וקל וחומר כשהיא אוחֲזַתם בידה, או כשהם עליה^[ב]: 

___________

^[ב]ונראה שיש להחמיר בזה גם בשל־אחותו ואמו, אך לא בשל־בתו:

קול באשה ערוה

ו אשה היודעת שאדם זר מאזין לקול שִׁירָתָהּ, אסור לה להשמיע קולה אפילו בביתה, כמו שאמרו חז"ל (ברכות דף כד.) קול באשה, ערוה. וזאת גם אם הוא אינו שומר תורה ומצוות. ואף אם נכנס פתאום, תפסיק מיד. ואשה יראת ה' תיזהר גם כשיש חשש שמא ישמענה. וכל השירים בכלל האיסור, אפילו שירות ותושבחות להקדוש ברוך הוא, או פְּעִייה להרדמת תינוק, או שירים הרגילים בגן־ילדים:

ויש לשים לב במסיבות שעורכות ילדות ונשים בבתי־הספר וכדומה, או בנסיעה לטיול, שלא ישָּׁמע קולן למי שעומד בחוץ, אפילו לשומר או לנהג. וכן נשים המשוררות ב"חִנא" אצל כלות^[ג]:

_____________

^[ג] אבל לשמוע קול שיר של־אמו או בתו הגדולה, ואפילו אחותו, למי שרגיל לשמוע קול שירתן, אין בזה איסור, גם אם הן נשואות. ואפילו מי שאינה מקרובותיו, באופן שהורגל מקודם לשמוע קול שירתה, ואף־על־פי שהיא אשת־איש. אך כל זה בתנאי שאינו מתכוין ליהנות. אבל בכוונה כדי ליהנות, אזי אפילו קול דיבורה הרגיל אסור לו לשמוע, ולה אסור להשמיע:

ומותר לאיש ואשתו לשיר יחדיו שירי קודש, אם אין זר שומע אותם. וזאת גם בימי נדתה, אפילו להמחמירים שלא לשמוע אז קול שיר שלה לבדה:

ומה שנוהגות הנשים בהרבה ארצות להשמיע למרחוק קולות תכופים קצרים לִילִילִילִי פעמים רבות בזמני שמחה, כגון נישואין ומילה, אף־על־פי שהאנשים שומעים, הטעם שאין בו איסור, כי אינו קול של־זמר ושיר:

שירות אשה לאיש

ז אסור שאשה תשרת איש זר כלל, גם כשהיא ילדה קטנה, הָחֵל מגיל שלוש. ואפילו לא ביקש ממנה, אלא היא מעצמה רוצָה לשרתו. והטעם כדי שלא תהא רגילה להימצא בין אנשים, ועוד שמא יבוא לידי הרהור עבירה:

ודוקא מלאכות שאין עושָׂה אותן אלא האשה לבעלה, מפני שהן דברים של־חיבה, כגון הצעת המטה, ומזיגת הכוס, ורחיצת פניו ידיו ורגליו, וכמו שנפרט לקמן בהמשך הסעיף. וכן אמו ובתו אפילו נשואה, מותרות לעשות לו מלאכות אלו. אבל שאר אשה, ואפילו היא שפחתו, אסורה להציע לאיש בפניו מטה לשכב או לישן עליה, גם כשאין המטה מיוחדת לו (כגון שהוא אורח). ודוקא פריסת הסָדִין והשמיכה, וכן כר שתחת הראש. אבל להציע את המזרון שהוא טרחא, מותר. וכן אסורה למזוג לו יין, דהיינו לשפכו לתוך הכוס בפניו וגם להניחו לפניו על השלחן. אבל שאר משקין, וכן כל המאכלים, מותר. גם אסורה לרחוץ לו את פניו או ידיו או רגליו, ואפילו אינה נוגעת בבשרו אלא יוצקת מים עליהם. ורק מותר לה להביא כלי הרחיצה והמים ותניח לפניו והוא ירחץ לעצמו. כמו־כן אסורה לספר שערו, כיון שגם זו היא דרך חיבה:

ואם הוא חולה, ואין שם מי שיוכל להציע לו את המטה וכדומה, אין בזה איסור מן הדין וכן בכל הנזכר לעיל, כגון ש"אחות" בבית־החולים תעשה לו אותם:

כאשר באים אורחים הביתה, מובן מאליו שמותר לאשה לכבד אותם ולהגיש לפניהם מאכל ומשקה כנהוג, רק תתנהג בצניעות:

הושטה מידה לידו, ואכילה מאותו כלי

ח מצד הדין מותר אפילו לאשת־איש להושיט כל חפץ מִיָּדה לְיָדו שלְּ־איש זר, ובלבד שלא תִגע בבשרו. והוא הדין שמותרים לאכול יחד מאותו כלי, כגון מיני־מזונות ופירות. כי דוקא לבעל בזמן טומאתה של־אשתו אסרו דברים אלו וכיוצא בהם, מפני שליבו גס בה הואיל והוא רגיל אליה, לכן עלול לבוא מזה לידי עבירה, מה שאין כן באשה זרה. וכן הוא המנהג. אבל המחמיר תבוא עליו ברכה. ובאמו ובתו ואחותו, אין צריך להחמיר:

שאלת שלום וכדומה, ונתינת מתנה

ט כשם שאסור לאיש לשאול בשלום אשה, כך אסור לאשה לשאול בשלום איש זר. דהיינו שלא תאמר לו "שלום עָלֶיךָ" או "שלום עליכם" כנהוג בין איש לרעהו. וקל וחומר שאסור לומר "מה שלומְךָ", או "כֵּיצַד שלומְךָ". וכן "איך אתה מרגיש", וכיוצא בזה^[ד]. ואם שאל איש בשלומה, לא תענה, אך משום נימוס תסב העניין לדבר אחר, או תענה בכובד ראש:

והוא הדין ב"טלפון" אסור לשאול בשלום. וכל־שכן שאסור לתת מתנה, שהוא קירוב־דעת וְחִבָּה יותר משאלת שלום:

ברכה, אינה בכלל שאלת שלום, כגון אמירת "בוקר טוב", "ערב טוב" וכדומה. ולכן מותר לבנות־המשפחה וְלַמַּכִּירוֹת, לברך את החתן או אבי־הבן ואת קרוביהן וכיוצא בהם, בברכת "מזל־טוב" וכדומה, וכן מותר להן לומר לְאָבֵל נוֹסח הניחום:

גם לשאול באופן כללי "כֵּיצַד שלומכם" או "מה שלומכם" וכדומה, אפשר להקל, כיון שאין שואלים באופן פרטי בלבד, אלא בצירוף יתר בני־המשפחה^[ה]:

_____________

^[ד] וטוב להימנע אפילו מאמירת "שלום" בלבד, אלא אם כן כשהדבר הכרחי כגון שיש חשש למריבה. ועל־כל־פנים אין לומר זאת באריכות ובניגון שמחה וצהלה כנהוג בין ידידים וקרובים, אלא בקצרה ובצניעות, לא יותר ממה שמחייב הנימוס:

^[ה]לאביה ולבנה, אחיה חתנה וחמיה, מותרת אף לשאול בשלומם ממש, כי אין זו חיבה אלא דרך־ארץ:

חיבוק ונישוק ולחיצת ידיים

י אסור לחבק או לנשק ולא להתקרב כלל, לשום איש זר (כנזכר לעיל סעיף ב'), ובכללם גם חמיה וחתנה. וכן הדין אפילו באחיה ודודהּ, דהיינו אחי־אביה או אחי־אמהּ וכיוצא בהם, למרות שאין לה בכך הנאה מפני קורבת המשפחה שביניהם, אף־על־פי־כן הדבר מגונה מאד:

וכן אסור ללחוץ ידיים כדרך שרגילים ידידים ורֵעים כשהם נפגשים או נפרדים, גם אם האיש והאשה אינם עושים זאת אלא לשם נימוס בלבד, או כדרך הסוחרים להוראת גמר העיסקא:

זולתי האב עם בתו, והאם עם בנה, מותרים בחיבוק ונישוק, וכל־שכן בלחיצת־ידיים. [אך אם הם "חורגים" או "מאומצים", אסור. ולכן בדרך־כלל צריך להודיעם שאינם הוריהם האמיתיים, כדי שלא יכשלו באיסורים ובגדרים של־גילוי עריות]. והנוהגים להקל גם באב עם בת־בנו ובת־בתו, ולאֵם עם בן־בנה ובן־בתה [וכן לאח עם אחותו הקטנה, עד גיל שלוש שנים, בעֵרך] יש להם על מה שיסמוכו. כי באֵלו, אין החיבוק והנישוק לשם הנאה דהיינו מפני חיבת אִישׁוּת, רק לחיבת הקורבה. [ואכן כאשר זה לשם הנאה, אסור אפילו לאב עם בתו הקטנה]:

אבל שאר קרובי משפחה, אין היתר בכל אופן. אכן טעות זו נפוצה בציבור, ומצוה להזהירם וללמדם שהדבר אסור, כי לכל העם בשגגה. ולמוכיחים ינעם, ועליהם תבוא ברכת־טוב:

ערבוביא וריקודים

יא כל מקום שמתאספים בו אנשים ונשים, או בנים ובנות, הן בבתים פרטיים, הן בבתי־כנסיות ואולמות וכדומה, חובה להעמיד מחיצה מליאה להפריד ביניהם, כדי שלא יבואו לידי קלות־ראש. וכל־שכן שאסור להם לשבת יחדיו. ולא רק כשאוכלים במסיבה של־שמחה וסעודה, כגון נישואין^[ו] וברית־מילה, אלא גם בעת שיעור או דרשה וכדומה, ואפילו בשעת צער כגון ניחום אבלים:

קל וחומר שאיסור גמור לרקוד עם בן או איש, שאז גם השטן מרקד עמהם. ואפילו לאשה ובעלה אסור לרקוד, מפני הרואים. ואותם בני־בליעל הרוקדים בערבוביא, וכן המשוררים והמנגנים בפניהם, גדול עוונם מנשוא, ולא יִנָּקו מדינה של־גיהנם, כי היא זִמה והוא עוון פלילי. ומוזהרות הבנות והנשים שלא לרקוד אפילו לְבַדָּן כשיש מי שרואה אותן, מפני שמגָרוֹת בו יצר־הרע [וייענשו גם הן על כך, וכדלקמן פרק שני הלכות מלבושי הנשים וצניעותן סעיף א']. וכן שלא יסריטו את הריקודים ב"וידאו":

לפי־כך צריך להקפיד ולהשגיח, שהמחיצות והדלתות של־אולמות השמחות, תהיינה סגורות היטב, שלא יציצו בהן רשעים וקלי־דעת:

אמנם בסעודה קטנה שאין יושבים שם רק עִם קרובי המשפחה, כגון אחיה ודודהּ, חתנה וחמיה, בעל אחותה ואחי בעלה, אין צריך מחיצה כלל, ומותר אז אפילו לישב ולאכול סביב שולחן אחד כנהוג, האנשים בצד האחד, והנשים בצד השני, אך לא מקבילים אֵלו מול אֵלו:

_____________

^[ו]ואף בזמן הקידושין והחופה, לא יהיו מעורבים. ובזמנינו נפרצו הגדירות בזה, ולא טוב הדבר. אלא הכלה עם האמהות בלבד, תבֹאנה אל החופה, ושאר כל הנשים תישארנה במקומן מעבר למחיצה. ולכן עצה טובה שיקבעו את מקום החופה, סמוך לעזרת הנשים:

קטנים וקטנות

יב גם ילדים קטנים וילדות קטנות, צריך לחנכם שלא יהיו רגילים אֵלו עם אֵלו. ולכן לא ילמדו יחדיו כגון בבתי־ספר, ואף בגני־הילדים, בפרט מגיל חמש או שש. ובשעת הדוחק אפשר להקל בזה על פי הוראת חכם, עד גיל שמונה או תשע. וקרובי־משפחה או שכנים שמשׂחקים יחד, אם זה רק דרך עֲרַאי, אין צריך להקפיד עליהם אלא מגיל תשע ומעלה:

ובכל אופן צריך לפקוח עין ולהשגיח עליהם, ואפילו על אחים ואחיות, שלא יגיעו בסתר לדיבורים ומעשים בלתי־צנועים. ולבית־הכנסת, נכון וראוי שלא להכניס ילדות כלל ועיקר בשעת התפילה, אפילו בגיל שנה או שנתיים. כמו־כן לא תְלַמֵּד אשה זרה ילדים, לכל־הפחות מגיל תשע:

ולא יתרחצו אח ואחותו יחד, מאז שהבת בגיל שלוש והבן בגיל ארבע. ואין להביא ילד מגיל שלוש למקום שנשים מתרחצות, כגון חוף הים או בריכה. וכן לא ילדה מגיל שלוש, למקום שאנשים מתרחצים:

אשה עם בעלה בפני אחרים

יג אין לנהוג אפילו עם הבעל בפני אחרים, בדברים של־חיבה, כגון ללכת יד ביד ברחוב, מפני שזו פריצות, וכן כדי שלא יבואו הרואים לידי הרהור עבירה:

וראוי שלא לישון בחדר שאיש ואשתו ישנים שם, ואפילו אם ידוע לה שאשה זו היא נדה שבלאו־הכי אסורה על בעלה, כי מכל־מקום הם מצטערים לפי שמתביישים ממנה לדבר דברים שבצנעא בינו לבינה. ועוד שדרך כבוד הוא לאשה לשכב סמוך למטת בעלה, ובגללה היא צריכה להתרחק. ועל זה הכתוב אומר (מיכה ב', ט') נְשֵׁי עַמִּי תְּגָרשון מבית תענוגֶיהָ^[ז]:

______________

^[ז]טוב לסדר המטות באופן שלא יֵירָאו לאורחים הנכנסים הביתה. ודרך צניעות שתהיינה מטותיהם מרוחקות תמיד זו מזו, אף בימי טהרתה, שמא יכנסו אחרים לחדר, ואפילו בני־הבית. קל וחומר שלא תהיה בבית מטה "זוגית" גדולה. וכשאין עין רואה, יכולים להקריבן:

ענייני פריצות ותועבה שבזמנינו

יד חובה להתרחק כמטחוי־קשת מכל ענייני הפריצות והתועבה, ניאוף וכל דבר־נבָלה, המסיתים ומדיחים לכל פשע ועבירה, שנתרבו ונתרחבו בזמנינו בכמות מבהילה ובאיכות מחרידה, החריבו והשחיתו כל חלקה טובה. הלא המה ספרי הרשעים כתביהם ועיתוניהם, פרסומי הפושעים ציוריהם ותמונותיהם, מכשירי הטומאה וההרס שלהם, רדיו וידאו טלביזיה אינטרנט ודומיהם, סרטים ומשחקי־ "מחשב" וכל כיוצא בהם. ואיסור חמור לקרותם ולראותם ולשמעם אפילו באקראי ודרך עֲרַאי, ואין צריך לומר שלא להכניסם הביתה חלילה, לבל יהיו להם ולבני־ביתם לְפוּקָה ולמכשול. ובודאי גרועים המה מעבודה־זרה, שעליה הזהירנו הבורא יתברך בתורתו הקדושה (דברים ז', כ"ו) ולא תביא תועבה אל ביתך. וידוע שהרבה בתים טובים מישראל, נהרסו ונחרבו בדורינו מקדושתם ומטהרתם באמצעותם:

יסודם ומהותם של־מכשירים טמאים אלו, מתרבות אנשים רעים וחטאים, הלקוחה מן המקולקלות שבאומות העולם, חסרי־צניעות רודפי־זימה ושקועים בזוהמא, חצופים ומופקרים ללא שום בושה וכלימה, וסכנתם הרוחנית גדולה ואיומה. וזאת לא רק לאנשים אלא אף לנשים, ומה־גם לילדים ולילדות הקטנים וצעירי צאן־קָדשים. ושומר ישראל, ישמור שארית ישראל: