איסור השתתפות באירועים המעורבים בהם נשים וגברים יחד

קטע מתוך השיעור השבועי של מרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א 

מוצש"ק פרשת וארא ה'תש"ע ב'שכ"א 

כיון שאנחנו מדברים על נישואין וחתונות, לצערנו כמעט בכל יום שואלים אנשים שאלות, אם הזמינו אותם לחתונות מעורבות מה יעשו. צריכים לברר מה הדין, האם אסור או שאפשר ללכת. לצערנו היום נפרצו הגדרות, בעבר לא היו שאלות בנושא זה, היום גם אם החתונות בסדר אבל יש שעושים שבע ברכות בבית בלי מחיצות, והדבר חמור מאוד. או בשבת חתונה, יושבים בצורה מעורבת. או בבתי מלון, גם בלי קשר לחתונות, בכל מיני אירועים שעושים בצורה מעורבת. כתבתי בשלחן ערוך המקוצר חלק ו' סימן ר"א סעיף י', כל מקום שמתאספים בו אנשים ונשים, או בנים ובנות, הן בבתים פרטיים, הן בבתי כנסיות ואולמות וכדומה, חובה להעמיד מחיצה מלאה להפריד ביניהם, כדי שלא יבואו לידי קלות ראש וכל שכן שאסור להם לשבת יחדיו. כל מקום של אסיפה אסור. ההבדל בין זה לאוטובוס, שבאוטובוס זה רק מהדרין כי אין קשר בין האנשים, כל אחד נוסע לדרכו. אבל כאן באסיפה, או מסיבה, שכל האנשים מחוברים לנושא מסוים, כמו ברית מילה, חתונה, דרשה, שיעור, או ניחום אבלים, זה אסור מן הדין. וזה גמרא מפורשת מס' סוכה, שאפילו לעתיד לבוא בשעת הספד, וספדו אותם משפחות משפחות, משפחת בית דוד לבד, ונשיהם לבד. עושים הפרדה. אפילו בבית המקדש שעשו את העזרה, תיקון גדול עשו שם, עשו  גזוזטרא וכו'.  

מאריך בזה בעל אגרות משה בחלק ראשון סימן ל"ט וסימן מ, ויתכן שיש אולי כאלה אנשים שסומכים עליו ומיקלים בגלל דבריו, כי הוא נותן קצת פתח של היתר. בארה"ב מצב הצניעות והקדושה, אין מה להשוות לפה. לצערנו שם זה ירוד. לא רק בזה אלא בהרבה דברים. אבל צריך לדעת, הגאון ר' משה פינשטיין היה גאון צדיק וקדוש, אם היה סנהדרין הוא היה אחד מהסנהדרין. אבל מצד שני, הוא קצת מיקל בדברים, ואם יש רבנים שמיקלים הם נתלים כנראה בדברים שלו.  

כותב באגרות משה, בתפילה יש חובה מן התורה לעשות מחיצה. גם בהספד. אבל בחתונה זה דבר רשות, וממילא נתן איזה צד של היתר. אבל צריך לדעת, מי שמכיר הרב משה פינשטיין היה כ"כ שקוע בתורה ויראת שמים, שהוא במחכת"ה לא הכיר את מצב הדור, ויתכן שהיו לו חשבונות אחרים שאיננו יודעים. שמעתי פעם סיפור, בישיבה שלו תפארת ירושלים, התוכחו שני בחורים האם מותר ללכת ברחוב שיש שם פריצות או לא. אחד אומר מותר והשני אומר אסור. אמר לו המתיר, למה אתה אומר שאסור? הרי הרב בעצמו הולך ברחוב הזה. אמר לו, בוא נלך לשאול את הרב. הלכו לשאול את הגרמ"פ, והוא אמר להם ודאי שאסור. אחד מהם לא התבייש ושאל, א"כ מדוע הרב עובר ברחוב? ענה הרב ואמר, מה? יש פריצות ברחוב הזה? לא ידעתי בכלל. מהיום אני לא עובר ברחוב הזה. הוא בכלל לא ידע מה יש ברחוב.  

כמו שאצלנו מארי חיים כסאר, שהיה יהודי צדיק וקדוש, אבל כשדיברו איתו על הצבא, הוא אמר כן, בטח, צריך ללכת לצבא, זו מצווה. צה"ל מלשון צהל רכבו, וקול מצהלות חתנים וכו'. וכך הוא גם כתב בתשובה לשואל. עד שמישהו הביא לו קצין מהצבא, שהסביר לו מה זה הצבא ומה יש בצבא, חזר ואמר, לא, ח"ו, זה אסור. הוא היה יהודי שסגור בארבע אמותיו, קדוש וטהור. לא רק בארץ ישראל, גם בתימן הוא לא היה בישוב. הוא היה סגור, לא עניין אותו כלום. אפילו כשעלה לארץ, לא היה מעניין אותו פרנסה ושום דבר, הוא ישב ולמד אפילו על פת לחם, ולא הכיר את העולם.  

הראיה שמביא בעל אגרות משה, המקום שהוא מצא קצת פירצה זה מהעניין של אכילת פסחים. קרבן פסח. זה מאוד מעניין שמצד אחד הוא מאד מחמיר, הוא אומר שבתפילה בלי מחיצה זה איסור דאורייתא, והוא מדבר כמה השיעור, ובסימן מ"א הוא מאריך אם זה מצד הסתכלות או מצד שלא יבואו לקלות ראש, ובסוף הוא אומר, בבית הכנסת בשעת תפילה זה איסור ברור מדאורייתא. צריך שתהא המחיצה שמונה עשרה טפחים ביניהם, אפילו שיהיו הנשים למעלה והאנשים למטה. במקום קיבוץ ודברי הרשות ובחתונות מסופק אני אם יש איסור, באופן שאין לי חשש שיהיה איסור יחוד. בסוף הוא אומר, מצאנו באכילת קרבן פסח, שאכלו אנשים ונשים בבית אחד כמה משפחות. ראיה מקרבן פסח. מישהו מבין את הראיה שלו? הוא אומר, שכשאכלו קרבן פסח אכלו אנשים ונשים בבית אחד. מי אמר? אולי היתה מחיצה? אבל לא יכול להיות שהיתה מחיצה, כי אם היתה מחיצה אז זה כבר שתי חבורות, וכתוב בבית אחד יאכל, בחבורה אחת, בחבורא חדא יתאכיל אמר ר' שמעון בגמ'. ממילא, הוא אומר, מפה יש ראיה שמותר. ועוד ראיה הוא מביא, כתוב שתוך שלשים יום כלה הופכת פניה. למה כלה הופכת פניה? כי היא מתביישת שיסתכלו עליה איך שהיא אוכלת, לכן מותר לכלה להפוך את הפנים. במה מדובר? מי נמצא שם? אבא שלה? אחים שלה? מהם הם מתביישת? אלא וודאי שיש שם אנשים אחרים, מפה הוא מביא ראיה שלא צריך מחיצה. אלו שתי הראיות שלו. 

למעשה מתי בעצם מותר לשבת במסיבה ביחד, רק אם זה משפחה. קרובי משפחה שבין כה וכה מכירים אחד את השני, דודים דודות גיסים גיסות, בזה מותר. אבל כשנמצאים בחתונה שתי משפחות נפרדות, משפחת החתן ומשפחת הכלה, אפילו שהם מאותו עיר אבל הם אף פעם לא הכירו אחד את השני, אסור שישבו ביחד. אפילו שהם יושבים באותו חדר בנפרד, גברים פה ונשים פה, חייבים שיהיה מחיצה, ועדיף בחדר נפרד. ובודאי שבאותו שולחן זה לא שייך. אבל בקרובי משפחה, אפילו בליל הסדר באותה משפחה, יושבים גברים בצד אחד ונשים בצד שני. אפילו בנים אצל האבא, וכמובן אם הקירבה המשפחתית יותר רחוקה אבל מכירים אחד את השני, זה בסדר. אבל כשיש משפחות שעכשיו מתחתנים, אין קשר ביניהם ואסור שישבו בלי מחיצה בין הנשים לגברים.  

אבל אינני מבין את ראיות האגרות משה. מה הראיה מקרבן פסח, וכי לא יכול להיות שמדובר בקרובי משפחה, שהם מאותה משפחה? עשר או עשרים אנשים מאותה משפחה גברים ונשים, וק"ו בזמנם שהיו נושאים שתי נשים או שלש והמשפחה גדולה מאד בלע"ה. וגם הראיה מדין כלה שהופכת פניה, גם אם זה דוד וכי היא לא מתביישת מהדוד. אולי כשאוכלת עם אבא שלה לא איכפת לה, אבל אולי קרובי משפחה אחרים שנמצאים שם היא כן מתביישת. אם כן לכאורה אין שום ראיה להגיד שמותר לאנשים ונשים, זרים אחד לשני, לשבת יחד.  

ואכן משיג עליו בעל לב אברהם, אמנם בצורה מכובדת, אבל מתקיף אותו מאד. הוא השיב על כל הדברים שלו. בשו"ת לב אברהם (וינפלד) חלק א' סימן קל"ה הוא כותב, ראיתי בספר אגרות משה שמצדד אולי אין איסור רק בבית המקדש ובבית הכנסת בשעת התפילה, והוא אומר, לא הבנתי אפילו את ההוה אמינא שלו... דברים אלה תמוהים מאד מאד. הוא כותב על זה באריכות, ומביא שרש"י בספר הפרדס אומר מפורש, אסור להתערב הנשים עם האנשים בין בסעודה בין בכל עניין. רש"י מפורש. ובספר חסידים, נשים יושבות בין האנשים שהרהורים שם, לא יתכן לברך שהשמחה במעונו, ועל אלה וכיוצא בהם נאמר לא ישבתי בסוד משחקים ואעלוזה וכתיב כי כל שלחנם וכו' לא אבו שמוע. כל מצוה שבאה בעבירה מוטב שלא יעשה המצווה. יש מצווה לשמח חתן וכלה, אבל אם יש תערובת זה מצוה הבאה בעבירה. אם יש שם  פריצים... או שיודע שלא יכול להיות בלי הרהור, או שיודע שלא יכול לא לראות בנשים, אי אפשר שיהיה שם. זה מפורש בראשונים, ויש פה עוד כל מיני פלפולים על העניין הזה. מחבר הספר הזה הוא גוברא רבא, ומצד שני גם ענותן גדול, לכן כנראה לא כ"כ שמעו עליו. לא ניכנס כעת לפרטי פרטים, ולמעשה זה כתוב בעוד הרבה ספרים.  

דיברנו על האגרות משה, צריכים לדעת שהוא התיר לא רק דברים כאלה, הוא התיר הרבה דברים יותר חמורים, שלפי דעת גדולים אחרים זה ממש תועבה. אינני רוצה להיכנס לפרטי פרטים. ומצד שני, הוא היה אדם גדול וקדוש, וכשראה שמתקיפים אותו גדולי ישראל על שמתיר דברים חמורים, הוא אמר שמעולם לא קרא בספרים חיצונים, וכל דעותיו הם דעת תורה. כך שאינו אומר דברים שקרא בספרים זרים או שנכנסה בו דעה זרה. אבל צריכים לדעת, שלמרות זאת, אחרי נשיקת עפר רגליו, ישנם כמה דברים שאין לסמוך על מה שהוא כתב.  

ממשיך וכותב בעל לב אברהם, מסקנא, להשתתף בסעודה שאנשים ונשים יושבים יחד במעורב הוא איסור דאורייתא לכל הדעות. אם יושבים בחתונה במעורב בלי מחיצות, זה איסור דאורייתא. לא רק ריקודים מעורבים, מדובר לשבת בחתונה בלי מחיצות, זה איסור דאורייתא. ואפילו צדיק גמור שבטוח בעצמו שלא יבוא לידי הרהור עברה, זה איסור בעצם. צדיק גמור כמו אלישע הנביא, גם אסור. זה לא שבאופן שלא שייך הטעם יהיה מותר, אלא עצם התערובת היא אסורה. יש כאלה שמנסים לפתור את הבעיה, ומסדרים שלחן לגברים ושלחן נשים, והוא כותב, גם אם מסדרים שולחן מיוחד לצורך אנשים יראי ה' שלא רוצים לשבת תערובת וגם אם השולחן בפינה, ויש הפסק ע"י אנשים אחרים, גם אם פה יושבים הצדיקים, ופה יושבים מכת ערוב, ובאמצע יושבים אנשים בינונים, גם זה לא יעזור. עצם זה שאתה נמצא במקום שיש תערובת, אפילו שיש מחיצה של אנשים שמפרידה בינך לבינם, עצם זה שאתה יושב במקום כזה, ולא מוחה זה כאילו שאתה מסכים. עוברים על איסור דאורייתא. אסור ליראי השם להשתתף שם. וכיון שקיימת עליהם חובת תוכחה ואינם יכולים למחות, מה יעשו. וגם כשם שמצוה לומר דבר הנשמע מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע. אם כן בסוף הוא אומר, לא להגיע למקום כזה. ובשעת דוחק גדול הוא מתיר כשיש אנשים חוצצים.  

מה שיכול לבוא בחשבון, אם החופה בסדר ללכת רק לחופה. לצערנו היום, אפילו בחופות במקומות הכי טובים יש מכת ערוב. אבל אם החופה באופן שאין מכשול, יכול להיות בחופה אם יש לו הכרח, כגון אחים או קרובי משפחה. יש עוד עצה במשפחות שסועות כאלה, יש שעושים פשרה ומחלקים את האולם לשלוש, גברים, נשים ומעורב. לפחות באופן הזה כשיש מחיצות, יש היתר בשעת הדוחק, אבל כך סתם אסור, ועצם ההשתתפות אסורה. הוא אומר, ידעתי גם ידעתי שלדאבוננו גדולים וטובים מיקלים בזה לצורך החזקת ישיבות ומוסדות תורה... ואין בכוחנו להוכיחם, אבל כמדומני גם אלה שעושים את זה, אם היו נשאלים היו אומרים לשמור את העיניים ולא ללכת למקום כזה והיו מורים לאיסור. ואני  לא רוצה להאריך בנקודה הכאובה הזאת, כך הוא מסיים. 

אנחנו בדור של הפרעות ונסיונות. בדורות שעברו אצלנו בכל  אופן, לא יודע מה היה אצל האשכנזים, שמרו על הקדושה באופן שלא היה פירצות, אבל שאף אחד לא יסמוך על עצמו כי זה ח"ו איסור גדול.  

במסעדה אם יושבים, לכאורה אין קשר בין האנשים. לא שזה רצוי. אם הוא יודע שעלול להגיע למכשול, אין שום היתר. כי יש שני דינים, יש דין של הסתכלות ויש דין של  הרהור. הרהור בלי הסתכלות אסור, והסתכלות בלי  הרהור אסור. 

גם זוג צעיר שמוזמן לשבת, לא יילכו לזוג צעיר אחר, אלא אם כן יושבים בחדרים נפרדים. אבל כשהם משפחה, מותר. גם זאת פירצה גדולה שכבר דיברו עליה בספרי חכמי זמנינו.