תשובה: לפי מנהגנו מותרא.
א. עיין שלחן ערוך המקוצר סימן כ״ח סעיף ב', והיינו דהלא כל הטעם הוא משום היסח הדעת, כדמוכח במשנה ברורה בסימן קס״ו ס״ק א,, ולפי מנהגינו כשלא מסיח דעתו מותר להפסיק אפילו בדיבור, וכן נוהגים תלמידי חכמים מובהקים. וכבר בירר מנהגינו בזה הרה״ג רבי איתמר חיים כהן שליט״א בספרו מתנות כהונה סימן ב'. |