נקודות שחורות באתרוג, ואתרוגים תימניים עם פיטם

מתוך "שערי יצחק"

השיעור השבועי של מרן הגאון רבי יצחק רצאבי שליט"א

פוסק עדת תימן

שנמסר במוצש"ק האזינו ה'תשע"ג ב'שכ"ד

הקושי בגידול אתרוג תימני, האם אבותינו נהגו בכל החומרות הנהוגות כיום, כגון בנקודות שחורות, ואלו פגמים פוסלים באתרוג מצד הדין.

ברצוני לעבור לעניינים החשובים כעת, האתרוג וחג הסוכות, בעזרת ה' מה שנספיק.

בעניין האתרוג, כידוע התורה אומרת שהוא פרי עץ הדר. הלכות האתרוג מרובות, יש מקילים ויש מחמירים, אבל בני תורה מחפשים אתרוג מהודר לפי כל הדעות. אולם מאידך, כיון שהאתרוגים התימנים אינם מורכבים, קשה מאד להשיג אתרוג מהודר לגמרי ממש, שהוא חלק בלי שום פגמים. זאת אחת הסיבות שבעולם מרכיבים את האתרוג עם לימון, או עם פירות אחרים, בגלל שהרבה מזיקים נטפלים לאתרוג, הוא עץ מאד עדין וגם מתוק, ממילא התוצאה היא שקשה למצוא מהודר ממש. ואכן, אבותינו הקילו בזה מאד. הרבה חומרות שאתם רואים היום, אבותינו לא נהגו בהם.

למשל, לגבי הנקודות השחורות. היום בד"כ פוסלים גם את הנקודות הקטנטנות, אף אנו פוסלים זאת הלכה למעשה, כי אנו מדברים על ציבור של בני תורה המהדר ומדקדק במצוות. אבל לפי ההלכה, חזזית שעלתה על האתרוג בשנים או שלשה מקומות, האתרוג פסול. אותו הדבר כל שינוי מראה, כגון מראה שחור ולבן. שחור, ידוע מה זה שחור. לבן היינו, נקודות לבנות שישנן על האתרוג, אבל כותב בעל תפארת ישראל [פ"ג דסוכה משנה ו'] שמדובר על לבן בתכלית הלבנינות, שאינו מצוי באתרוג. לבן סתם, שכיח שיהיה באתרוג נקודות לבנות. לפעמים יש לבנונית מחמת חולי וכדו', אבל לא מדברים עליהם, אלא על לבנונית שבעור, בקליפת האתרוג. לבנונית כמו שיש ללבקן, אדם שהוא לבן במיוחד. א"כ זה משהו שונה, שאינו ממראה האתרוג, ופסול. (ועי' שו"ת עולת יצחק ח"א סימן ע"ז).

הכלל הוא, מה שהוא מראה אתרוג, אינו פסול. 'הדר' פירושו פרי מהודר, אבל אם זהו דבר השכיח באתרוגים, א"כ זה מראהו וכך טבע גידולו. לכל הפירות, אפילו לתפוחי עץ ולענבים יש כל מיני מומים ופגמים, ואף אחד לא מתייחס אליהם. כך היא צורתם, והדבר אינו מוריד ביפיים. אותו הדבר באתרוג.

אבל צריכים לדעת, הדבר אינו לפי מה שאנו קובעים, כפי מה שנראה לנו בעיניים, לפי מה שבני אדם חושבים מה יפה ומה לא, אלא שמסרם הכתוב לחכמים. חכמים קבעו מה פסול ומה לא, וגם אם נראה לנו משהו שבעינינו אינו מהודר, מצד ההלכה זה כן נחשב מהודר. אם כי, לפעמים יש דברים שלא כתוב בהלכה שהם פוסלים, אבל מבינים לבד שזה ביזוי מצוה. למשל, יכול להיות אתרוג עם הרבה מדי בליטות, רואים שהוא מכוער, אמנם לא כתוב בהלכה שזה אינו הדר, אבל כל אחד מבין שזה כך. או אתרוג שיותר מדי צמוק, מצומק. ומבואר בפוסקים [עי' חיים וברכה סימן ס"ד. וכעין זה בחידושי חת"ס סוכה דף ל"ו ע"א], שראשית צריכים לראות את ההדר מבחינת הכתוב בהלכה, ורק אח"כ לראות מה שבעיני בני אדם. זו דרגא שנייה. אבל ישנם דברים, שכל אחד יגיד שזהו הַקְרִיבֵהוּ נָא לְפֶחָתֶךָ הֲיִרְצְךָ אוֹ הֲיִשָּׂא פָנֶיךָ [מלאכי א', ח'], כל אחד מבין שאתרוג זה אינו מתאים, אפילו שאין שום סעיף בשו"ע או מקור אחר האומר פסול. מבינים לבד שזה ביזוי מצוה, והוא לא מתאים.

בכל אופן, לגבי הנקודות השחורות, היום פוסלים אם זה בשניים או שלשה מקומות, או בחוטם במקום אחד. ואפילו נקודות קטנטנות. אולם, אבותינו הכשירו זאת. ביררתי את הדבר עם הרבה ת"ח. יכול להיות, מסתבר שבמקור הם סמכו על דעת רבינו הרמב"ם. לשון הרמב"ם הוא, אתרוג השחור, אתרוג הלבן. אני מבין מזה, שהכוונה לאתרוג שרובו שחור, או רובו לבן, אבל לא נקודה שחורה או לבנה. כך כותב הרמב"ם [פרק ח' מהלכות לולב הלכה ח'], אתרוג שהוא תפוח, סרוח, כבוש, שלוק, שחור, לבן, מנומר, ירוק ככרתי, פסול. מה זה שחור? ולבן? לא נקודה שחורה או נקודה לבנה. כך משמעות הרמב"ם. אבל בשו"ע הדבר אינו כך. ולגבי חזזית, כמובן הרמב"ם מודה שצריך שיהיו בשנים או שלשה מקומות.

נפקא מינה, לאנשים שאינם מדקדקים במצוות. אינם צריכים לחשוש שהם עושים שלא כדין, בכך שהם מכשירים זאת. אפילו בחסר, המון העם ג"כ מקילים. כנראה שהתלמידי החכמים לא עוררו על כך, בגלל שסו"ס ישנה דעה האומרת שעד כאיסר כשר. אם כי העיקר להלכה אנו נוקטים, שחסר אפילו כל שהוא פסול. אבל צריכים לדעת, גם ל'כל שהוא' יש שיעור. יש חושבים, שכל שהוא זה דבר שא"א כבר לתפסו. לפעמים יש אתרוג שקיבל מכה, ויצא ממנו מיץ, ואדם נבהל אולי נחסר ממנו משהו. על זה בודאי איננו מדברים. הכלל הוא, צריך שהחיסרון יהיה נראה בגוף האתרוג. אבל גם אם נחסרה מקליפתו של האתרוג, אינו נחשב חסרון, כי זוהי רק הקליפה. צריך שמבשר האתרוג יהיה חסר, שתיראה לבנוניתו של האתרוג. לא כתוב במפורש כמה הוא השיעור, אינו אבל רע"ק איגר כותב [בתשובות וכתבים שבסוף דרוש וחידוש חלק ראשון], שהשיעור הוא כדי חגירת ציפורן. והדבר אכן מסתבר. דהיינו, השיעור הוא, שאם אדם מעביר ציפורן והיא נתפסת שם. כמו ששיעור זה כתוב לגבי דברים אחרים, כגון לעניין מזבח ותפילין, זה בערך מילימטר וחצי. כמובן שהמחמיר תבוא עליו ברכה, אבל אני מדבר מצד ההלכה, מה הפירוש חסר כל שהוא. א"כ, גם לכל שהוא יש שיעור. אותו הדבר לגבי תקיעת שופר, שצריך להפסיק כל שהוא, אין הכוונה לדבר שהוא ממש לא נתפס. גם חמץ בפסח אסור במשהו. אכן שם יש נידון עד איזו כמות, ולהלכה אנו פוסקים שהדבר אינו מוגבל, אפילו אחד למליונים, אבל הפרי חדש סובר שהכוונה פחות מביטול של אחד מששים.

בעל אבן ספיר, היה בתימן, וראה כיצד הם מתייחסים לאתרוגים, והתפלא מאד. הסתכל וראה שזה עולם אחר ממה שמצוי אצל האשכנזים. גם אני שמעתי על רב חשוב מאשכנזים בזמנינו, הרה"ג שטרן שליט"א, שהתלונן על התימנים. מה, אלו אתרוגים או תפוחים? זה תפוח עץ? אמרתי לו, מה כבודו רוצה, אצלנו האתרוגים הם אוכל. אצל האשכנזים האתרוגים הם משהו מאד נדיר, הרי אצלם לא גודל אתרוגים, א"כ כשהביאו אתרוג עטפו אותו ושמרו עליו וכו'. אבל אצלנו, זה כמו שהיה בזמן חז"ל, השתמשו בו גם לאכילה. אבל תשימו לב, בעל אבן ספיר כבר בזמנו ראה זאת, והשתומם. הוא ראה ש זה בכלל עולם אחר מאשר אצל האשכנזים. אמנם הוא לא ראה זאת בתימן עצמו, הוא כבר היה אז בעדן, אבל ידוע לנו שאותו הדבר היה גם בתימן עצמה. הוא כותב בחלק שני דף כ"ט כך, מחרת יום הכיפורים הביאו השמשים לבית הכנסת שקים גדולים מלאים אתרוגים גדולים, מהודרים, המובאים מפרדסי ההרים בדרך יום מפה, הנמצא שם לרוב. גם לולבים, הדס וערבה, הרבה מאד. האתרוגים מגודלים כל צרכם, גם לתופשם בשתי ידיים, מראיהם ירוק כשעוה, כי הם בגמר בישולם. הכוונה לצהוב. והחתל לא החתלו בפשתן כמנהגנו, ולא נשמרו ממכות ופצעים. וכל החפץ למלאות שתי ידיו במצוה זו, יבוא ויבחר לרצונו במחיר מעט אשר יושת עליו. לא עולה ביוקר. א"כ הוא אומר, ובעיני היה רע לראות אתרוגים מהודרים, והמה מדוקרים, מנוקבים וחזזים, ובמצוה זו אינם זהירים וזריזים. למה במצוה זאת, פתאום לא התייחסו לכך? והגדתי להם איכה יעבדו אצלנו בחיבוב המצוה הזאת בזמנה, בנקיון ושמירה טובה מכל מום, וכי אנחנו אין מברכים על כאלה, מהיות טוב לשומרם נקיים ויפים. תשמעו מה ענו לו, אף הם אמרו לי: גם אלה כשרים על פי הדין. זה לא חסר, וזה לא חזזית, וזה לא שינוי מראה. זה כך גידולו, וזה כך מראהו. אל תרבה עלינו נוספות אשר לא שערום אבותינו. היום אומרים שזה חזזית, העולם היום אינו יודע מה זו חזזית, אבל שם ידעו מהי חזזית. ישנם כמו אתרוגים פצועים, ממחלות או מסיבות אחרות. אבל מי שאינו יודע, רואה בלטלאך ואומר שזה חזזית. איננו יודע מה זה. הוא לומד גמרא ושו"ע, כתוב חזזית, ואינו יודע מה זה. בלטלאך פירושו עלים, בשפת אידיש. העלים מזיקים לאתרוג, לכן כמו שגוזזים את הקוצים, צריכים לגזוז גם את העלים, כי הם עושים כתמים על האתרוגים. א"כ אמרו לו, זה לא חזזית, וזה לא חסר. ואכן הוא אומר, ושמתי ידי למו פי.  דהיינו שתקתי. הוא הרגיש קצת שהם צודקים.

אני אומר את הדברים, רק כדי לדעת, שאבותינו נהגו כדת וכדין. לא שאני אומר לעשות כך, אבל אם רואים אנשים הנוהגים כן, אין לזלזל בהם. ושמעתי אומרים דרך בדיחותא בשם החזו"א, שאם היה צריך לקחת אתרוג הפסול לפי כל הדעות, היה קשה מאד למצוא כזה. לא בקלות היו מוצאים כזה אתרוג פסול. מובן, שרוב האתרוגים כשרים.

שאלה מהקהל: חכם אחד אמר, שהיום בגלל כל שיטות ההרכבה המיוחדות שישנם, קשה מאד לברך על אתרוג. והוא אמר עצה, שכל הציבור יתקרב לאתרוג של החכם ויברך עליו, כי קשה למצוא אתרוגים לא מורכבים. הוא אומר שקשה מאד לבדוק זאת, אפילו בתנאי מעבדה. אגרונום מומחה בתחום, שעשה עבודות מחקר, אמר שקשה מאד לראות.

תשובת מרן שליט"א: ואני אומר, שלא צריכים לבדוק בשום מעבדה. התורה לא ניתנה, לא לאנשי המעבדה ולא למלאכי השרת, אלא למה שאנו רואים בעינינו. אם אנו רואים בעיניים שהאתרוג אינו מורכב, לא צריכים לחשוש למעבדות. אחרת, אולי גם האתרוגים שיש לנו היום, אפילו אלה מתימן, אולי מישהו לפני אלף שנה הרכיבם? אלא שלא ניתנה תורה למלאכי השרת. אנו יודעים בעיניים מה מורכב ומה לא. אם זו הרכבה, שצריך מעבדה כדי לבדקה, פירושו שבעין זה לא מורכב. אני יודע מהו אתרוג שאינו מורכב, זה שאין לו פלחים בפנים, ואם יש בו שינוי שאינו נתפס בעינינו, האתרוג אינו נחשב מורכב. אחרת, אין לדבר סוף. לא תמצא אתרוג כשר לעולם, כי אי אפשר לדעת. התורה לא אמרה ללכת למעבדה, וכעת אתה אומר שאפילו במעבדה לא ימצאו זאת. אתה יודע, איך מיין נהיה חומץ? מחיידקים. אמנם אתה מסתכל ולא רואה חיידקים, אבל אם תסתכל במיקרוסקופ תראה חיידקים. אין מציאות של חומץ שלא יהיה בו חיידקים. אלא, שלא ניתנה תורה למלאכי השרת, ורק מה שנראה לנו בעיניים הוא שאסור. יש לפעמים, שאתה רואה דבר מה בעיניך, ואינך יודע מהו, בזה בא מומחה ואומר לך שזה תולעים, או כנימות. אבל מה שלא רואים בכלל, הוא מותר. אין מי שיפסול חסרון שנראה רק במיקרוסקופ. כלל זה הוא גם לקולא וגם לחומרא. למשל, אם יש דיבוק בס"ת, בעין אינך רואה דיבוק אבל ע"י מכשיר אתה רואה, או אם בעין נראה לך דיבוק ובמכשיר אינך רואה, הדבר לא אומר כלום. התורה ניתנה לבני אדם. זה כלל בכל התורה כולה. מה שאינך יודע זהו חסרון ידיעה, אבל חסרון ידיעה אינו נקרא ספק. אם אתה שואל אותי, אה"נ יש מקום לדון בזה, הדבר אינו פשוט, אבל בכל אופן זה הכלל. רק אתה רואה שיש משהו, אולם אינך יודע מהו, אז באה דעת המומחה ואומרת לך שזה כנימה. מה שלא ידעת שזו כנימה, לא למדת ואינך מומחה בזה, זה לא משמעותי. דעת המומחה קבעה. אבל אני מדבר על מה שאינך רואה, לזה אינך צריך לחשוש.  

בכל אופן, אם לא ברור האם זהו נקב כשיעור, יש בכך ספק, אזי אפשר להכשיר מטעם ספק ספיקא. ראשית, אולי זה לא חסר. שנית, ישנה דעה בראשונים ששיעור חסר הוא בגודל כאיסר. זה בערך שתי ס"מ, אפילו קצת יותר. א"כ, על מה שספק חסר, אפשר להקל.

אם נפל העוקץ של האתרוג, ורוצים להדביקו, אפילו שידביקוהו עם חומר חזק, הדבר אינו מועיל. כי הרי ישנם כמה מיני פסולים בדין של 'חסר', ואם נחסר מגוף האתרוג ויחברוהו שוב, הרי כתוב 'ולקחתם לכם ביום הראשון', צריך שתהיה לקיחה תמה, דהיינו לקיחה שלימה. א"כ כשאתה מדביק אותו, אולי אם היינו דנים רק מצד 'הדר' היה אפשר להתיר, כמו לדוגמא בלולב שנפתח ורוצים להדביקו, שזה מותר. אבל כשיש חסרון באתרוג, ורוצים להשלימו, כגון אם נפלה הפיטמא שלמעלה, באתרוגים שיש להם פיטמה, או נפל העוקץ למטה, כאן יש חשש שנחסר מגוף האתרוג ואין זה מועיל אם יחברוהו חזרה.

לגבי נקודות שחורות, מי שיראה בעיני יצחק [שע"ה ח"ג סימן קי"ז אות י"ד] כתבתי, שבד"כ רוב הנקודות השחורות הם לכלוך, ואפשר לנקותם. לא מצוי שיהיו נקודות שחורות מגוף עור האתרוג, זהו דבר נדיר. לכן בד"כ אם מנקים את האתרוג זה יורד. השאלה, מה הדין כשלא הורידו? א"כ, כיון שהעניין הוא מצד הדר, הרי יש פסולים מצד 'לקיחה תמה' ויש פסולים מצד 'הדר', ממילא זה לא נחשב הדר. כי לא בטוח שזה ירד, אולי כן ואולי לא. לכן צריכים לדונו כפי מה שרואים כעת, ולכן צריכים לנקותו לפני כן.

עוד דבר שצריכים לדעת, ההידור שבאתרוג הוא שיהיה בצבע צהוב, לא ירוק. אמנם ירוק זה כשר, רק שלא יהיה ירוק ככרתי. אבל אצלינו בפרט, בד"כ האתרוגים שלנו מצהיבים במשך הזמן כידוע. אם לא היה ידוע כן, הדבר לא טוב. אבל אם יודעים, אפילו על אתרוג שהוא ירוק מאד, אפילו יש בו שחרורית, אבל יודעים שאם ישאירו אותו הרבה הוא יצהיב, א"כ אם יש לו גודל כביצה הוא כשר. אבל המהודר יותר, לקחת אתרוג הצהוב. יש אתרוגים בצבע כתום, וגם הם כשרים. יש מין כזה, באתרוגים התימנים, שהוא קצת בצבע כתום. מראה אדום אינו פוסל באתרוג, אבל לצבע הכתום יש אפילו קצת מעלה. מובא ביעב"ץ [מור וקציעה סי' תרמ"ח] בשם הזוה"ק, שמראה זהב עדיף. הוא עוד יותר יפה.

בכל אופן, כדי שהאתרוג יקבל מראה צהוב, כדי להצהיב את האתרוגים שמים אותם עם תפוחי עץ צהובים או אדומים, ולא דוקא סוג יהונתן. אולם צריכים להיזהר בשני דברים. ראשית, באיזורים החמים כמו כאן בבני ברק, לא לשים אותם ביחד יותר מיום וחצי. אפילו שאחרי יום וחצי הוא עדיין לא הצהיב, בסוף הוא יצהיב. אבל אחרי יום וחצי, יש להוציא את התפוחי עץ, כי אם ישאירום יחד יותר, הדבר ישפיע עד כדי כך שינשור העוקץ. ובירושלם ובמקומות היבשים, אפשר להשאירם יחד עד שלושה ימים ולא יותר.

כותב השלחן ערוך [סימן תרמ"ח סעיף ב'], אתרוג שניקב נקב מפולש כל שהוא, פסול. ושאינו מפולש, אם היה כאיסר, פסול. ואם חסר כל שהוא, פסול. זו הדעה שמרן מביא בסתם, זאת שיטת הרמב"ם, וכך אנו פוסקים. מהרי"ץ בעץ חיים אפילו לא מביא דעה אחרת. כך עיקר ההלכה. אבל הרמ"א מוסיף פרט, ונהגו להכשיר הנקבים שנעשו באילן על ידי קוצים, אע"פ שיש בהם חסרון, שזהו דרך גדילתן (תה"ד סי' צ"ט). זו הגהה המקובלת אף אצלנו, גם בעל שת"ז מעלה אותה. דהיינו, אם אתה רואה חסרון, אבל לא שנעשה ע"י ציפור שאכלה ממנו או סיבה אחרת שבגללה נחתך ונחסר מגופו, אלא שהחסרון נעשה ע"י הקוצים, הרי זה כשר. מיהו אם רואה שאין העור והבשר קיים תוך הנקב, פסול לסברא הראשונה אע"פ שאינו מפולש; ובשעת הדחק יש להקל כסברא האחרונה, להכשיר חסרון שאינו כאיסר ואינו נקב מפולש. כיון שזה דרך גידולו, לכן זה לא פוסל. אינני יודע אם הוא מהודר, אבל בודאי שהאתרוג כשר. יש אומרים, שאם זה בחוטם יש בכך ספק. הפרי מגדים מסתפק, האם דין זה נאמר גם על החוטם, כי אולי זה פוגם בהדר. החוטם זהו המקום שממנו משתפע האתרוג ועולה כלפי מעלה. בכל אופן, אם ברוב האתרוג נעשו נקבים ע"י קוצים, האתרוג כשר.

שמעתי בשם גברא רבא האומר, שכל זה מדובר רק אם הנקב הוא ישר, דהיינו שהקוץ חדר לתוך האתרוג בצורה ישרה. אבל אם זאת שריטה זה לא עוזר, כי ע"י שהקוצים באו בצורה כזאת, הם מורידים מבשר האתרוג. בד"כ הם מורידים רק מהקליפה וזה לא משמעותי, רואים שזה משהו קטן, אבל לפעמים יכול להיות שזה נכנס פנימה. לכן הוא אומר, שאם זה ע"י שריטה, האתרוג פסול. רק אם זה נכנס ישר פנימה, כשר. אינני יודע אם הדבר נכון, לא מסתבר, וכמדומני שלא מקובל כך להורות. חושבני שגם זה נחשב דרך גדילתם. ישנם קוצים הנכנסים ישר, וישנם קוצים שהרוח מזיזה אותם והם שורטים את האתרוג. זה אותו דבר. זה דרך גדילתם, וזה דרך גדילתם. למה רק כך זה דרך גדילתו וכך לא? לכאורה גם זה נקרא דרך גדילתו.

ובפרט שישנה דעה אחרת, למה מכשירים נקב שנעשה ע"י קוצים. לא בגלל שזהו דרך גדילתם, אלא בגלל שזה כדיני ריאה בהלכות טריפות, שאם יש עור ובשר המכסים את הנקב, הרי שזה מתקנו. אם הגליד, הבריא אותו. א"כ גם באופן זה, כשם שאם נכנס הקוץ בצורה ישרה ונשלם הבשר והעור, למרות שרואים מקום שקוע אבל הוא כבר הבריא, עלה עליו קרום, האתרוג כשר, כך גם אם הוא נשרט מהצד ועלה עליו קרום, כשר. זה אותו הדין. לפי טעם זה, בודאי שהדבר כך. אלא מאי, אולי לוקחים זאת רק לחומרא ולא לקולא. יכול להיות. בכל אופן מבחינת 'דרך גדילתם', נראה לי שזה אותו הדבר, אין הבדל ביניהם, וכך ההלכה למעשה.

דבר נוסף צריכים לדעת, לא לשים את הלולב בתוך מים. אם שמים אותו בתוך מים, הדבר גורם שהעלים יתרחקו אחד מהשני. יותר טוב לעטפו בבד לח. גם את ההדסים והערבות, אם שמים אותם בתוך מים, אחרי כמה ימים הם מאבדים את הדרם, כי הם משחירים במקום הקטימה וכבר אין להם כח לינוק מהמים. לכן, אם מישהו שם אותם במים, אזי הוא צריך לקטום אותם לפני כן, אחרת יעלה שם צבע שחור המונע מהם את יניקת המים, וממילא אין בהם לחות. כדי לשמור על הצורה הנאה שלהם, צריך לחתוך קצת למטה, ואז יש להם את האפשרות לשאוב את הלחות.

חזזית שעלתה בשנים או בשלשה מקומות, וכן כל שינוי מראה, פסול. ידועה קושיית המפרשים, מה הפירוש 'שנים או שלשה מקומות'? אם בשנים פסול, שלשה מבעיא?! זאת קושיית הכסף משנה [פרק ח' מהל' לולב], ויש על כך כמה תירוצים. נראה לי שהתירוץ העיקרי הוא כך. אם עלתה חזזית במקום אחד, דהיינו חזזית אחת, או נקודה שחורה אחת, אבל לא בחוטם, זה בודאי כשר. אם עלתה בשלשה מקומות, זה בודאי פסול. אבל בשני מקומות, הדבר לא ברור. לכן אומרים 'בשנים או שלשה מקומות, פסול', דהיינו, בשניים זה תלוי. ממילא, אם ישנן עוד ספיקות, אפשר להקל בהם. זוהי הנפקא מינה. כלומר, חז"ל אמרו 'שניים או שלשה מקומות' כדי להגיד, שבשנים, הפיסול לא מוחלט. לכן, אם יש צדדים נוספים לצרף, ניתן להקל בזה. יש על שאלת הכס"מ כל מיני תירוצים ופילפולים, אבל זהו התירוץ הישר והמתקבל. רואים בכמה מקומות שכך הוא הפירוש.

בעניין אתרוגים תימנים שעושים שיהיה להם פיטם.

לסיום, תשמעו דבר מעניין. רציתי לדבר על נושא זה בהרחבה, אילו יכולתי. עוררו כמה תלמידי חכמים תימנים בארצות הברית, הרב שלום קורי (גורי) שליט"א, והרב עזרא אדמוני הי"ו, על כך שישנם אתרוגים תימנים שעושים שיהיה להם פיטם. הם טוענים, שהדבר לא טוב, כי בכך משנים את הבריאה של האתרוג. כך לפי דעתם ודבריהם. רציתי השבוע ללמוד את הנושא הזה בעיון ובהיקף, אבל לצערי לא היתה לי אפשרות ופנאי, כי זהו דבר דק המצריך ישוב הדעת. אבל לכל־הפחות אקרא לכם מה הם כותבים, כי זה חשוב מאד. קמו אנשים חטאים, בעד בצע כסף מנסים להכחיש את יכולת ה', וגורמים להמשיך סטרא אחרא עליהם וכו'. משנים את טבע גידול האתרוגים התימנים. מרססים אותם עם חומר, כדי שיגדלו עם פיטם. ישנם בכמה מקומות שעושים זאת. הרי בהתחלה האתרוג גודל עם פיטם, אבל אחרי כמה זמן זה נובל. א"כ הם טוענים, ואכן הדבר מדוייק קצת בתוספות במסכת סוכה [דף ל"ו ע"א], שם כתוב ש'קצת אתרוגים' גדלים עם עוקץ. לפי דבריהם, מה שכתוב במשנה 'ניטלה פטמתו', הכוונה לפיטמה ולא לעוקץ. א"כ מה שהם מרססים אותם עם חומר ע"מ שיגדלו עם פיטם, כביכול הם חושבים שעושים הידור, אבל לטענתם אדרבה, זה לא הידור ואף אסור לעשות זאת. ראשית, כי בכך משנים את הטבע שנקבע בששת ימי בראשית.

אלו העושים זאת טוענים, שזו לא הרכבה אלא זיבול. התשובה לטענתם, על פי הזוה"ק והרמב"ן, כל מה שעושים בצמחים לשנות את מהותם, זו הכחשה ביכולת ה'. כאילו חסר משהו בעולם, ואתם באים להשלים מה שהקב"ה לא עשה. פרי עץ הדר, כתוב בירושלמי, עץ שפריו הדר ועצו הדר. וזהו אתרוג וכו', הם מביאים פה את קרבן העדה. אח"כ הם כותבים, האתרוג התימני, מתאים בכל פרטיו לאתרוג של חז"ל. מוזכר בבבלי ובירושלמי, שיש בו סימפונות כמו הסימפונות של הריאה. דהיינו, הוא חלול וריק, לא כמו האתרוגים המלאים מיץ. החדרים ריקים. הטעם מתוק, כמו שמוזכר בגמ' במסכת שבת, וגם בסוכה פרק לולב הגזול. נאכל כמות שהוא חי בלי בישול, כמו שמובא בתלמוד. כל האתרוגים שנמצאים בשוק בימינו, אף אחד לא מתאים לאתרוג של חז"ל, רק האתרוג התימני. וחידוש יש במלבי"ם פרשת אמור, כל עץ נושא פרי, הוא רק צינור ללשד האדמה ומתבשל דרך קנוקנות העץ ובזה מתהווה הפרי. לא כן בעץ האתרוג, טעם העץ כטעם הפרי. הפרי נעשה מהעץ, ממבחר חלבו ולחותו, ולא מן הארץ באמצעות העץ. ע"כ. אם כן, אלה שמרססים את האתרוג התימני, מכניסים בו איזה הורמון, כדי לחזק את הפרח שלא ינבול. הרי הוא גודל בהתחלה ואח"כ נושר, כי אין בו צורך. מה רבו מעשיך ה'. כשהוא לא צריך זאת, זה הולך. א"כ הם שמים חומר כדי שזה ייתפס.

ולמה בעצם באתרוגים האשכנזים הדבר מצוי? לפי מה שכתוב בספרים, וכך כותב בספר מנחת אלעזר, זה מחמת ההרכבה. מרכיבים אתרוג, ממילא הוא חזק והפיטמה נשארת. אבל האתרוג התימני, בגלל שאינו מורכב זה נושר. א"כ הם אומרים כך, הם רוצים לעשות דבר שלא היה בטבע, מחלבו ולחותו של העץ. משנים את מהות האתרוג. אלו פנים חדשות וכו'.

ויש מחלוקת גדולה, מי אמר שזאת הפטמה... דהיינו, יש בכלל מחלוקת בזה. שם בסוכה דף ל"ה ע"ב כתוב ניטלה פיטמתו, ויש גורסים ניטלה בוכנתו. יש בזה מחלוקת. לפי רש"י וכן רבינו גרשום מאור הגולה שמביאים התוספות, ניטלה פטמתו הכוונה לחלק המחובר לעץ. יש הרי 'ניטלה פיטמתו', ויש 'ניטל עוקצו'. ניטלה פיטמתו, היינו החלק הפנימי. וניטל עוקצו, מה שכתוב שזה כשר, הכוונה מה שיוצא החוצה. כך רש"י מביא. א"כ, למה האשכנזים עושים כאילו בעניין הזה יש הידור בכלל?! הם מביאים פה הרבה ראיות. בכל אופן הם טוענים, מה הם אומרים שזה זיבול, וכי זה זיבול? הרי מה זה זיבול, מניחים זבל בעיקרו. וכי מישהו מזבל בראש הפרי? זה חוכא ואטלולא. לכן אנחנו קוראים לכל המגדלים והסוחרים המרססים את האתרוגים, חדלו לכם ממעשיכם הרעים, שובו ותראו ברכה ולא מארה. כך לפי דבריהם.

אמרתי לכם, לא הספקתי ללמוד את העניין בעיון מספיק, אולי בעז"ה בהזדמנות. חותמים על זה כמה רבנים, הרב עובדיה יונה שליט"א, הרב עזרא אדמוני שליט"א, וגם הרב שלום קורי שליט"א, שהוא מומחה בדבר הזה. הם רוצים להוכיח שהאתרוג התימני, הוא האתרוג המקורי. ומה שאין לו את הפטמה למעלה, זה אינו חסרון, אדרבה מי שיעשה זאת הוא דוקא מזיק. האמת היא, שהדבר תלוי בפירושים. אבל יש תמונות בפסיפסים מתקופת בית שני, שם רואים שיש אתרוגים שיש להם פיטמה ויש כאלה שלא. רואים שגם בזמן דורות הראשונים, לא היה חייב שיהיה זאת לאתרוג. ואכן גם באתרוג תימני, לפעמים יכול להיות שיהיה לו כך מעצמו, בלי שום טיפול. לפעמים זה נשאר, לעתים הוא מחזיק. אבל רובם אינם מחזיקים. העיקר שהחור לא יהיה חסר, אבל מה שאין לו פיטמה, אדרבה לפי דעתם זה גריעותא אם יהיה לו.