איסור נישוק קרובים וקרובות, לחיצת יד לאשה, ההלכה והמנהג בזה

ישנה עוד בעיה, עניין הקרבה בין קרובים. זו לא פירצה של הדור שלנו, הפירצה כבר היתה בדורות שעברו, אולי הרבה דורות. דהיינו, שמתנשקים קרובים וקרובות. קרובי משפחה כמו אחים ואחיות, דודים ודודות, גיסים וכו'. לצערנו זה דבר שמצוי, ובדורות שעברו היה מצוי הרבה. כמובן זה לא נעשה במרד ובמעל, אלא מחוסר ידיעה וחוסר תשומת לב. הם חושבים שזה מותר. חושבים שקרובה, כמו דודה, מותר.

(תשובה לשאלה מהקהל): כנראה שבצנעא זה לא היה. קשה להגדיר בדיוק מקומות. בד"כ זה היה מצוי בהרבה מקומות, איפה בדיוק היה ואיפה לא היה, קשה לדעת. כי תמיד תמצא שדברים שיש במקומות אחרים יש בצנעא, או שהיו או שהשתנו. ויש אנשים שעברו ממקומות למקומות. כך שקשה לקבוע בדיוק איפה היה ואיפה לא היה. כדי לדעת בדיוק צריך לעשות בדיקה יסודית. אבל באופן כללי אפשר להגיד שבצנעא זה לא היה, כפי מה שידוע לי. אבל זה לא ראיה מצנעא, כי בצנעא לא מקובל בכלל נישוק, אפילו מה שמותר. אפילו אבא לא ינשק את הבת התינוקת שלו. יש להם אופי כזה, מאופק. הם גדלו בצורה כזאת. סיפר לי פעם ר' אהרון דריין, שאפילו את בתו התינוקת הוא לא מנשק. למה? ככה. ממילא אין מהם ראיה שכך הדין.

בכל אופן, כתבנו על זה בשלחן ערוך המקוצר סימן ר"א ס"ט, אסור לחבק או לנשק ולא להתקרב כלל, לשום אחת מן העריות, זה ברור, אבל החידוש, וכן הדין אפילו באחותו ודודתו. היה פה מארי סאלם מהאצרי זצ"ל, הוא סיפר לי שאחותו היתה רוצה לנשק אותו. הוא מדבר עוד בתימן. אמר לה, תשמעי, זה אסור. פתח לה רמב"ם, כתוב שזה אסור. והיא היתה אומרת לו, מה זאת אומרת? אבל אתה אחי. שנתיים אמרה לו, למה לא תתן לי לנשק אותך, אתה אח שלי, (מי יתנך כאח לי). אבל הוא היה אומר לה, זה אסור, ההלכה אומרת שאסור. שנתיים לקח עד שהתייאשה, והפסיקה לבלבל לו את הראש. אבל לצערנו אצל ההמון, מי שלא יודע הלכה, טועה בזה. כמובן שת"ח, גם במקומות אחרים, לא עשו את זה. אבל ההמון פרוץ בזה. ולא רק בתימן, אלא בכל הארצות. החכמת אדם כותב את זה על האשכנזים. החיד"א כותב את זה על הספרדים. זו טעות של המון העם. החיד"א מליץ על זה, כי צרה קרובה.

אשה, בת נשואה, שבאה לבקר את ההורים, וכדי לתת כבוד מנשקת את היד של האבא, יש דעות שמתירות את הדבר. אבא עם בת, או אמא עם בן, אפילו נשוי, יש דעות שמתירים. הרמב"ם אומר שגם זה אסור, אבל ברמב"ם זה כתוב רק בפירוש המשניות על מסכת סנהדרין, בחיבורו של הרמב"ם זה לא ברור. גם בשו"ע העתיק את לשון הרמב"ם. יש אחרונים  שפירשו את הרמב"ם והשו"ע, שזה מותר. הם הסבירו שהדבר מותר לפי דיוק בלשונם.

לפי עניות דעתי, כיון שהם רק דייקו מלשונו של הרמב"ם, והדיוקים לא מוכרחים, ובפירוש המשניות מפורש שזה אסור, אם כן זה צריך להיות אסור. ולפי דברי הרמב"ם בפירוש המשניות, אפילו בגיל קטן אסור. כתבתי פה בהערה מ"ה, בשו"ת עולת יצחק העלתי לא להקל אלא עד אחת עשרה בבת, ובבן עד שתים עשרה. ויותר מזה, הרמב"ם בעצם לא מתיר בבת אלא עד גיל תשע.

כל זה למי שירצה להחמיר, אבל זה קיצוני. דהיינו, מה שמקובל בפוסקים הוא, להתיר אמא עם בן ואבא עם בת, ואפילו נשואים. ולא רק זה, מתירים אפילו עם נכדים ונכדות. ואותו הדין לגבי ייחוד. כמו שמותר לאבא להתייחד עם בתו, אותו דבר הם מתירים להתייחד עם נכדה שלו. יש כאלה שמחמירים. לפי הרמב"ם ודאי שאסור נכדים ונכדות. רק עם בן או בת מותר, ורק עד תשע בבת. אנחנו מתירים בבת עד אחד עשרה, ובבן עד שתים עשרה. אבל מה שמקובל בפוסקים בד"כ, מי שלומד שו"ע וראשונים ואחרונים, הם לא מביאים בכלל דעה כזאת, ומותר הורים עם בניהם ובנותיהם, ויש כאלה מתירים אפילו בצאצאים שלהם.

והדבר לא כ"כ מופרך, כי כתוב על האר"י ז"ל שהיה מנשק את ידי אמו בליל שבת, ויש לזה מקורות. גם במעשה של כלבא שבוע כתוב שנישק את הבת שלו, והיא היתה כבר אשתו של רבי עקיבא. בזוהר למדנו, בהשמטות של הזוהר בסוף ספר בראשית, מובא מעשה על חמיו של ר' אלעזר בן רשב"י שבא לבקר את חתנו, יצאה בתו ונשקה אותו. אמר לה, אם את רוצה ברכה תבקשי מבעלך, תקבלי ממנו את הברכה. רואים שהיה מקובל להתיר את זה. ולמעשה אלה שמתירים את זה, אפילו עם בנים ובנות נשואים, יש להם על מה לסמוך. אך רצוי לא בפנים, שזו ממש דרך חיבה.

אבל מעבר לזה, הדבר אסור באיסור מוחלט. אין לזה שום היתר. בפוסקים לא נמצא שום היתר.

אם כי, באנו ללמד זכות למה בדורות שעברו, אף אחד לא מיחה על זה. יכול להיות צד מסוים, שיש להם על מה לסמוך. נשיקות בין קרובי משפחה, יש מאן דאמר שמתיר. אבל זה רק בתורת לימוד זכות. יש דברים, שלפעמים אנחנו לא מפריכים, בגלל שאבותינו נהגו. נהגו כמו דעות מסוימות. למשל בסוכה, לישון תחת דופן עקומה, אעפ"י שזה יותר מוסמך. שם יש ממש דעות בפוסקים שמתירים. בראבי"ה מביא דעות להתיר, הרז"ה כותב שמותר. או בכל הענינים של בדיקות ושבעה נקיים. לפעמים אנחנו, בדיל ויעבור. אנחנו מראים איזה פנים מסויימות, להראות שלא טעו טעות מוחלטת, לא לעשות אותם טועים לגמרי. אבל אנו אין לנו אלא מה שכתבו רבותינו הפוסקים. כל זה רק בתורת לימוד זכות כדי שנהיה רגועים, שלא נחשוב איך אבותינו עשו דברים כאלה, לכן אנחנו מיישבים. ובעצם זו לא קושיא על המתירים עצמם, אלא על הרבנים, על הת"ח ששתקו. למה הם לא מיחו בהם? כנראה, שלהתיר להם לא התירו, אבל לשתוק הם שתקו, כי ידעו שיש להם על מה לסמוך. בפרט שגם אם הדבר איסור, האיסור לא מדאורייתא אלא דרבנן. מדויק מלשון הרמב"ם, שבקרובי משפחה האיסור מדרבנן. למרות שהרמב"ם אומר, שאיסור אל תקרבו לגלות ערוה הוא על חיבוק ונישוק או קירבה, ומהתורה לוקים על זה, אבל זה מדובר כשאינם קרובי משפחה. בקרובי משפחה, הרמב"ם אומר שזה בדרגא פחותה. אולי הם הבינו שבכל אופן מי שמתיר יש לו על מה לסמוך וכו', כי לא שמענו על אף אחד שמיחה בזה. לא שמעתי ולא ראיתי. הרי יש הרבה ספרים, והרבה אגרות מחכמי תימן, כתבו הרבה אגרות מוסר במשך הדורות, אפילו על צניעות ועל מלבושים, אבל על הנושא הזה לא ראיתי. לא שמענו ולא ראינו מי שמיחה בזה.

אח עם אחותו אנחנו מתירים עד גיל שלוש שנים. בני דודים, אסור.

לחיצת יד אותו דבר וגם זה אסור. אם אשה באה ללחוץ יד, אסור להושיט לה יד, אפילו שהיא תיעלב. אפשר רק להגיד בצורה מכובדת, כנראה שאת לא יודעת שזה אסור. אפילו שהיא קרובת משפחה, אפילו שהיא דודה. לא לפגוע ולא לבייש אותה, רק להגיד לה שזה אסור. מביאים בשם החזו"א, שלחיצת יד זה אביזריהו דגילוי עריות. פירושו, שצריכים למסור על זה את הנפש. יהרג ואל יעבור. ז"א מי שיאלצו אותו לעשות דבר כזה, יהרג ואל יעבור.

גם על הילדים, מה שמותר, צריך לפקוח עין. לשמור על  הילדים. בפרט ילדים. אולי בגיל הזה עוד לא, אבל ילדים בגיל יותר מאוחר, הם לא כל כך תמימים, כמו שאולי חושבים.