אכילת בשר בשבוע שחל בו תשעה באב

דחיית דברי הטוען שבתימן אכלו בשר בשבוע שחל בו משום "מזג האויר החם", הסיבה הנכונה מדוע נהגו כן, ואיך הדין בזמנינו.

מתוך "שערי יצחק" השיעור השבועי של מרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א - פוסק עדת תימן

שנמסר במוצש"ק מסעי ה'תשע"ב

בעניין אכילת בשר בשבוע שחל בו תשעה באב, צריך לעורר גם על דבר זה. בימים האחרונים מישהו בא אלי ואמר לי ששמע מפי רב מפורסם, שאמר דברים תמוהים. ולכן צריכים לדעת שדברים אלו אינם נכונים. ידוע הרי שהתימנים אוכלים בשר בשבוע שחל בו תשעה באב, ואותו חכם טען שהסיבה היא בגלל שבתימן חם מאד, יש שם חמשים מעלות בשבועות הללו. אינני יודע מה הקשר, אבל העיקר הוא שלדבריו בגלל זה הם אכלו בשר, סיבה שאינה קיימת כאן היום. אבל למעשה צריכים לדעת, שלא זאת הסיבה. ראשית, זה לא נכון, לא היה שם אז חמשים מעלות ולא בשום זמן אחר, אדרבה שם יותר קר מפה, ובימים אלו של חודש אב ושאר הקיץ אפילו ירד גשם, [עי' עץ חיים למהרי"ץ ח"א לגבי ברכת השנים דף מ"ו ע"א ד"ה מקומות, ובש"ע המקוצר הל' שאלת טל ומטר סי' י"ז הערה י"ג ד"ה כמו־כן]. א"כ בודאי שלא זאת הסיבה. מה שנכון, ששם הבשר מצוי יותר, ובזול. לכן מצוי היה אצל התימנים, כל הדורות שעברו, רבים היו בקיאים בהלכות שחיטה וטריפות, כי היה מצוי אצלם העניין של בשר, יותר מהרבה מאכלים, וגם שהוא היה שם יותר בזול. אבל אין הדבר קשור אחד לשני.

והראיה, מזה שלא נמנעו בשבוע שחל בו גם משתיית יין. כי בתימן היו בעלי היכולת עושים כל השנה יין, הנקרא שֲׁרַאבּ, כגון בעיר הבירה צנעא. הרי לזה אין שום הכרח. ומדוע הקילו ולא נמנעו מלשתות, חוץ מבסעודה המפסקת. אלא מובן שהמנהג נשתלשל מדורי הדורות כדינא דתלמודא שאין הבשר היין אסורים זולת בסעודה המפסקת.

השנה שת"ב נדחה ליום ראשון, בלא"ה אנחנו פוסקים שאין דיני שבוע שחל בו ת"ב, כמו שהסברנו בשיעור הקודם, אבל נפק"מ לשנים אחרות. ומה שכתוב בשו"ע סי' תקנ"א סעיף י"א כי כל מי שאוכל בשר במקום שנוהגים בו איסור, פורץ גדר הוא וינשכנו נחש ע"כ, מדובר ביחיד או יחידים שמשנים ממנהג עירם וקהילתם. משא"כ אנחנו התימנים, שאנו קהילה נפרדת לעצמה בכל המנהגים, בתי כנסיות, רבנים וכו', נחשבים כעיר אחרת. וידוע גם לעדות אחרות שהתימנים נוהגים בזה היתר.

מניעת אכילת בשר בשבוע שחל בו ת"ב, או כבר מראש חודש אב, זהו מנהג שכבר הקדמונים הביאוהו, ורבינו האיי גאון כתב מפורש שזה תלוי במנהג המקומות. וכן הריטב"א והמגיד משנה מביאים שיש מקומות שנהגו ויש מקומות שלא נהגו, כך שבעצם הדבר לא קשור לתימן דוקא. יכול להיות שמבחינת המציאות היה יותר קשה לאבותינו לקבל את החומרא הזאת. הבאתי זאת בשע"ה ח"ג סי' ק"ג סעיף ח', בשאר קהילות ישראל נוהגין שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בתשעת הימים שמן ראש חדש עד לאחר תשעה באב, ואפילו תבשיל שנתבשל בו בשר או שיש בו שומן ואפילו בשר-עוף. אבל בקהילות תימן לא נתקבל מנהג זה, ואפילו בשבוע שחל בו תשעה באב אין נמנעים אפילו מאכילת בשר-בהמה ומִשְּׁתיית יין. ובעיני יצחק אות כ"ב הבאתי, וכן מבואר במגיד משנה ובריטב"א תענית דף כ"ו ע"ב ובספר המאורות שם, שיש ארצות שלא פשט מנהג זה. וכן מוכח מתשובות רבינו האיי גאון, שהובאו באו' הגאונים למסכת תענית דף כט: סימן צ"ח צ"ט, שמניעת אכילת בשר מר"ח אב, תלוי במנהג המקומות. ולא כמו שיש חושבים שהקילו בזה, רק מפני הצורך, לפי שלא היה מצוי להם בתימן הרבה שאר מיני מאכלים, משא"כ השתא הכא. ואף כי דבר זה אמת מצד עצמו (ועיין מ"ש בס"ד להלן בחלק יו"ד הלכות שחיטה סימן קכ"ד הערה י' ד"ה ודע) מכל מקום אין זה תלוי בזה, וכדמוכח מהראשונים שהזכרנו וכו' יעו"ש. דרך אגב, דוקא בשרעב, שזהו האיזור הכי חם בתימן, (ולכן אין חטים גדלים שם כידוע), דוקא שם לא אכלו בשר, כי הם הלכו לפי האחרונים וכדעת השו"ע, דלא כמנהג הקדום המשתלשל ברוב מחוזות תימן.

בתשובה לשאלה מהקהל: אינני יודע מה הסברא שלו בזה, אבל כך אמרו בשמו של אותו רב ספרדי מירושלם. שמעתי דברים עמומים, העיקר שהוא רצה להוציא מסקנא שבארץ ישראל צריכים לא לאכול בשר, ומה שבתימן אכלו הוא תלה זאת במזג האויר. אבל מה זה קשור במזג האויר?! לא נודע לי בדיוק מה הוא אמר. כיון שדבריו פורסמו ברבים, חובתנו להעמיד דברים על דיוקם ועל אמיתתם, ולמנוע בלבולים. בכל אופן, הדבר הזה אינו נכון. לא היה חם, לא חמשים מעלות ולא ארבעים, אדרבה דוקא היה קצת קר ונעים.

אולם לגופו של עניין, ברור שיש בזה משהו. דהיינו יכול להיות שאם לא היתה הסיבה הזאת, היו כן הולכים להחמיר. אבל צריכים לדעת שלהלכה למעשה, זה לא קשור אחד לשני. לדוגמא, למה נהגו הספרדים לא כהרמב"ם שאומר לגבי ביעור שמיטה שהוא בשריפה כמו ביעור חמץ, אומר הכסף משנה בפרק שביעי מהלכות שמיטה ויובל בשם מהר"י קורקוס, תקנה גדולה ליושבי הארץ בזמן הזה, כי אע"פ שמותר לקנות פירות מעכו"ם כמו שיתבאר ספ"ד, מ"מ כיון שאין קנין לגוי, חלה קדושת שביעית על הפירות וצריך לבערם בזמן הביעור, כך שיטתו. בסופו של דבר הוא אומר, כי הדלות רב ועצום, ובמה שכתבתי יכולים לקיים מצות ביעור בלא ביעור, דהיינו אפשר להפקיר. אע"פ שלדעת רבינו הרמב"ם צריך לשרפם ולבערם, וזהו הביעור, אבל מ"מ כדאי הם הגאונים הנזכרים והראיות לסמוך עליהם וכו'. דהיינו, כיון שהדלות רב ועצום, לכן סמכו על הפוסקים האחרים המקילים שביעור של שמיטה הכוונה הפקר, ואח"כ יכולים לזכות בחזרה. לפי זה, הרי בדורות ההם אכן הם היו עניים דלים ואביונים, אבל בדורות שאחרי כן וכל־שכן בזמנינו, מדוע הדבר לא השתנה? רואים שכיון שכך נהגו, אפילו שבעצם הסיבה המציאותית כבר אינה קיימת, בכ"ז נשאר המנהג במקומו לקולא. ומכאן יש ללמוד גם לעניינינו.

גם באגרות משה כתב הגרמ"פ כיוצא בזה לגבי עניין של ברכת המזון על הכוס. הרי בשו"ע או"ח סימן קפ"ב סע' ל"א מובאים כמה דעות בעניין ברכת המזון שטעונה כוס. יש אומרים, וכך דעת התוספות, שברכהמ"ז חייבת כוס אפילו ביחיד. דהיינו אדם שאכל ביחידות, או שניים שאכלו, אין זימון אבל חייב לברך את ברכהמ"ז על כוס. ואם אין לו כוס יין, שלא יאכל, אם חושב שבפעם הבאה יהיה לו. דהיינו, נניח שהוא בלילה, אם עד הבוקר יהיה לו יין, אסור לו לאכול. זהו כמו לגבי הבדלה, יש ממש חיוב. כך היא דעת התוספות. ויש דעה שרק בשלושה צריך כוס, וזה על פי מדרש הנעלם. ודעת הרי"ף והרמב"ם שאפילו בשלשה אינה טעונה כוס, וכך אנו נוהגים. אמנם בעשרה אנחנו מצריכים כוס, וזה רק בבחינת הידור, דהיינו גם זה אינו מצד הדין אלא מפני כבוד הברכה. אם אין, אין. אומר הרמ"א [בהגהתו לשו"ע שם סעיף ב'], למה האשכנזים לא נהגו כך? מובן שהיה הדבר קשה בעיניו, כי הרי הם הולכים אחרי בעלי התוספות, אלו רבותיהם, והם אומרים שחייבים כוס אפי' ביחיד, א"כ למה הם לא נוהגים כך? אלא, הוא אומר, מפני היוקר. כלומר שהיין נמכר ביוקר. כנראה בעלי התוס' שאני, כי הם היו בצרפת, שם מצוי הרבה יין ובזול, אבל אצלם ביתר ארצות אירופה, היה היין ביוקר.

בא האגרות משה ושואל, הרי עכשיו השתנתה המציאות, כעת אפשר להשיג יין יותר בקלות ובזול, א"כ למה לא עושים כך. אלא הוא אומר, כיון שנקבע כך והיו סיבות, א"כ אפי' שבעצם הסיבה בזמנינו כבר אינה קיימת, אבל כבר הוקבע המנהג כן. כך זכורני. ועכשיו חיפשתי ומצאתי זאת באגרו"מ כרך ששי יו"ד סי' נ"ב אות ג' וזה לשונו, לעניין כוס בברכהמ"ז ודאי איכא מעלה לברך על הכוס בשלשה, אבל חיוב ליכא אפילו בעשרה לדידן, דכמה מאות בשנים לא נהגו לברך על הכוס, אף שאולי היה זה מחמת שלא היה יין מצוי, דיין של ענבים ברוב המקומות שהיה רוב ישוב ישראל לא היה כלל רק יין של צימוקים וג"כ ביוקר גדול, שלכן סמכו על הרי"ף והרמב"ם שסברי דברכהמ"ז אינה טעונה כוס. ובפרט שגם הסמ"ג שהוא מבעלי התוס' [הגם ששאר בעלי התוספות אינם סוברים כן, וכדלעיל. יב"ן], סובר ג"כ דאין ברכהמ"ז טעונה כוס, כדאיתא בהג"מ פ"ז מברכות הט"ו הובא בב"י סי' קפ"ב. מ"מ אף אם נימא הכי, כיון שעכ"פ מאות בשנים נהגו כן, נחשב ג"כ כנפסק אצלינו שברכהמ"ז אינה טעונה כוס, שלכן אף כשבאו עתה אחרי שנחרב עיקר ישיבת היהודים (באירופה בשואה) ובאו הרבה מהן למקומות שמצוי יין, לא נשתנה מנהגן שנהגו להלכה לפסוק כהרי"ף והרמב"ם והסמ"ג, שלכן ליכא שום חיוב כוס לברכהמ"ז אצלינו, ורק למעלה בעלמא ודאי איכא, דגם להרמב"ם איכא מעלה, והדינים שנאמרו בכוס של ברכה כדאיתא בפ"ז מברכות הט"ו. ויש אינשי שנוהגין כן, אבל בת"ח [בתורת חובה. יב"ן] לא שמעתי וכו'. ממילא אותו הדבר בנ"ד, לאחר שהוקבע המנהג שמתירים אכילת בשר, דהרי זה לא מצד הדין, א"כ גם אם השתנתה המציאות הדבר אינו מחייב.

אני אומר זאת כדי שלא יהיו טעיות ואי הבנות, ע"מ להבין את יסודות ההלכה, משום שאיננו רוצים לזעזע את המנהגים מכל מיני סיבות שיהיו, אפילו שאפשר אולי לעשות כל מיני פשרות, כמו לגבי חיבור פרשיות חקת ובלק כמנהגינו, ולא מטות ומסעי. אבל אם מתחילים לעשות שינויים כבר פרצנו גדרות, ומי יודע היכן זה יגמר.

שאלה: האם יש עניין להחמיר בעניין אכילת בשר בשבוע שחל בו?

תשובה: אנחנו לא מחמירים. בשיטה, כדי לא לפרוץ גדרי המסורת והמנהגים. אבל אינני אומר לכתחילה בבית שיבשלו בשר, אלא בישלו בשר ואנחנו אוכלים. איננו מחפשים זאת. אבל תבין מתוך הדברים. אני אומר כך כדי לא לקבוע זאת בתורת מנהג, כי אם יעשו כך בתורת מנהג א"כ זה נראה כאילו פרצנו גדר, והרי מצד הדין הדבר מותר בהחלט. רבן גמליאל ורבי עקיבא, אביי ורבא, גם כן אכלו בשר בשבוע שחל בו.

עוד בעניין זה - לחץ כאן (בהערה י"א)