|
||
ברוכים הבאים לאתר מהרי"ץ יד מהרי"ץ - פורטל תורני למורשת יהדות תימן, האתר הרשמי להנצחת מורשתו של גאון רבני תימן ותפארתם מהרי"ץ זצוק"ל. באתר תמצאו גם תכנים תורניים והלכתיים רבים של מרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א - פוסק עדת תימן, מחבר ספרי שלחן ערוך המקוצר ח"ח ושו"ת עולת יצחק ג"ח ועוד, וכן תוכלו לעיין ולהאזין ולצפות במבחר שיעורי תורה, שו"ת, מאמרים, תמונות, וקבלת מידע אודות פעילות ק"ק תימן יע"א (י'כוננם ע'ליון א'מן). הודעה לגולשי האתר! הבעלות על אתר זה הינה פרטית, וכל התכנים המובאים הינם באחריות עורך האתר בלבד. אין למרן הגר"י רצאבי שליט"א כל אחריות על המתפרסם באתר, ואינו מודע לדברים המפורסמים בו. פרויקט הכנסת מאמרי מרן שליט"א מעשרות ספרים ירחונים וכתבי עת הפזורים על פני עשרות שנים לאתר יד מהרי"ץ "נציב החודש" באתר
נציב החודש! אם רצונך שזכות לימוד התורה, המסורת והמנהגים, של אלפי לומדים באתר זה יעמדו לזכותך במשך חודש ימים, להצלחה לרפואה או לע"נ, אנא פנה לטל': 0504140741, ובחר את החודש הרצוי עבורך. "נציב החודש" יקבל באנר מפואר בו יופיעו שמו להצלחתו, או שם קרוביו ז"ל בצירוף נר נשמה דולק, וכן בתעודת הוקרה ובברכה אישית ממרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א. |
עשירי בטבת שחל בע"ש - האם מניחים תפילין במנחה |
||||||||
מספר צפיות: 9442 | ||||||||
מתוך שלחן ערוך המקוצר סי' ק"ב: [סעיף יא] גם כשחל עשירי בטבת בערב־שבת (עיין לעיל סעיף ג') מנהגינו להניח תפילין גם במנחה{לג}, וכן מוציאין ספר תורה לקריאת ויחל{לד}. אך אין אומרים אל ארך אפים, אלא יהי וגו', מפני שהוא ערב־שבת, ולכן גם אין נופלים על פניהם אז{לה}. ואין הכהנים נושאים כפיהם, כיון שבערב־שבת רגילים להתפלל מנחה בעוד היום גדול{לו}:
ציונים והערות – עיני יצחק לג. עיין פסקי מהרי"ץ הל' תפילין סעיף י"ב. וכן המנהג ידוע, הן בבלדי הן בשאמי בכל גלילות תימן, חוץ מביהכ"נ אלאוסטא בעיר צנעא, ועיין לקמן הערה ל"ד. [אמנם לענ"ד נראה שעדיף אם אפשר להנהיג שלא להניחם אז, כמו שכתבתי בס"ד בשולי המעיל סימן ד' אות ל"ד שזהו דעת רוב המקובלים. ואעפ"י שאנחנו רואים המנהג להניחם גם אז, נראה שזה בא רק בעיקבות הכרעת מהרי"ץ, כי מדבריו ניכר שלא היה מנהג קבוע בזה בזמנו, אלא שהוא הכריע עפ"ד החמ"י שהוכיח שכן דעת האר"י. ואחרי שרוב המקובלים שאחריו חלקו על החמ"י, ממילא חזר הדין, וגם מהרי"ץ אילו ראה היה מודה. ומדינא פשוט דשרי, כדמוכח בסנהדרין דף ס"ח ע"א בעובדא שנכנס הורקנוס לחלוץ התפילין לר' אליעזר אביו סמוך לכניסת שבת. ובמסכת שבת דף י"ב ע"א יוצא אדם בתפילין בערב שבת עם חשיכה, ועיין מה שכתב על זה הבית יוסף סימן רנ"ב, ובמאמר מרדכי שם בסוף הסימן, ושאר אחרונים שם. אלא דיש לחלק משום דבזמנם היו לובשים התפילין כל היום, והשאלה עד מתי ישארו מונחים. משא"כ בנדון דידן אם להניח אותם אז לכתחילה].
לד. בית יוסף סימן תק"נ, הרמ"א בהגהה שם סעיף ג', ולא השמיטו השתילי זתים. וכ"פ כף החיים ס"ק י"ט. וכן המנהג פשוט בכל גלילות תימן הן בבלדי הן בשאמי. וכמ"ש גם כן מהרי"ץ בעץ חיים דף ר"א ע"ב. וכן העתיק מהר"י הכהן בסידורו כת"י. זולת בית־הכנסת אלאוסטא היחידה בתימן שלא נהגו אז להוציא ס"ת במנחה כדעת ספר האָגוּר (סימן תת"פ) בשם שבלי לקט (סימן רס"ג בשולי הדף) בשם רבו יעו"ש. וכנראה לא נתחדש שם מנהג זה אלא מקרוב, כי בעל שתילי זתים שהיה רב ביהכ"נ (כידוע, וכמבואר שם בסימן קנ"ה סק"ב) לא הזכיר מנהג זה, ואדרבה הסכים להרמ"א כנזכר לעיל. וכן משמעות הרמב"ם פרק ה' מהלכות תעניות הלכה ה'. ומה שהביא בשבלי לקט ראיה מהמשנה פרק ד' דתענית שאנשי מעמד לא היו מוציאים ס"ת במנחה משום טרדה כדי שיוכלו להכין צרכי שבת, י"ל דשאני אנשי מעמד שהיו טרודים ביותר כל השבוע, ועיין מג"א ומחצית השקל ריש סימן ר"ס.
לה. וכדלעיל סימן כ"א סעיפים י"א וט"ו. ובעץ חיים דף ר"ב ע"ב.
לו. עיין סימן קכ"ט סעיף א', וסימן תקס"ו סעיף ח', ועץ חיים דף ר"ב ע"ב. [דלא כהחזו"א או"ח סימן כ', וקהילות יעקב ברכות סימן כ', ועיין בספר זה השולחן]. וע"ע מה שכתבנו לעיל סימן כ' הערה ג'. ונראה כי זה דוקא לפי המנהג שמקבִילים שבת ומתפללים ערבית דליל־שבת מוקדם, וכדלעיל סימן נ"ח סעיף א', שלפיכך תפילת המנחה בעוד היום גדול. וכל שכן לפי הסדר שכתב מהרי"ץ עצמו בעץ חיים בסדר הנהגת ערב שבת דף צ"ה ע"ב שהלכו לביהכ"נ ללמוד ולהתפלל מנחה, ואח"כ חזרו לבתיהם ללבוש בגדי שבת וכו' יעו"ש. אבל בזמנינו שרבים מאחרים להקביל שבת וגם מנחת התענית דערב שבת מתפללים מאוחר כמו שאר מנחה דערבי שבתות, אם עכ"פ זמן נשיאת כפים הוא סמוך לשקיעת החמה דהיינו חצי שעה כדאיתא בב"ח ובכף החיים סימן קכ"ט סק"ז, ממילא חזר הדין והוה ליה כדקיימא לן דמנחת התעניות יש בה נשיאת כפים, משום דדמיא לנעילה, ודוק.
מתוך השיעור השבועי מוצש"ק ויגש ה'תשע"א:
דבר שני, עניין הנחת תפילין במנחה. כידוע אנחנו נוהגים להניח תפילין במנחה של התעניות, אם בשביל להשלים מאה ברכות, או בשביל שהתפילה תהיה יותר עם יראת שמים, יותר באימה וביראה ביום של צום, או מסיבות נוספות. המנהג הזה מוזכר בכמה ספרים, גם הבית יוסף כותב את הדבר, ואצלנו זה מנהג פשוט בכל הקהילות. השאלה, האם גם כשחל בערב שבת צריך להניח תפילין במנחה. לגבי הנחת תפילין העניין קצת יותר מסובך. מהרי"ץ בעצמו היה קשה לו להכריע בנושא הזה, הוא לא כותב מה נוהגים, לא בעץ חיים ולא במעיל קטון. הוא מביא חילוקי דעות, אבל הוא בעצמו הגיע למסקנה, ומשמע שבזמנו היו מנהגים חלוקים. כתבתי בשע"ה בעיני יצחק הערה ל"ג, שכך המנהג ידוע, הן בבלדי הן בשאמי בכל גלילות תימן, חוץ מביכ"נ אחת בעיר צנעא שנהגו לא להניח. עכשיו אני שומע שיש כאלה האומרים שיש מקומות שלא הניחו, צריך לברר אם זה נכון, כבר עברו שנים רבות מאז שכתבתי את זה, ואינני זוכר אצל מי בדיוק ביררתי את הדברים. כתבתי בכל גלילות תימן והם טוענים שיש מחוזות שלא נוהגים כך, אולי בידא וכדו', בהחלט יכול להיות, רק שצריכים לברר אם לא השתנו במנהגם, כי כבר עברו כמה עשרות שנים והם עברו כמה וכמה שינויים, אולי הם כבר שכחו ואינם זוכרים מה היו המנהגים אצלם בעבר, בכל אופן על פי הפשט ודאי שאין איסור להניח תפילין עד כניסת שבת. כמו המעשה שמובא במסכת סנהדרין דף ס"ח ע"א שנכנס הורקנוס לחלוץ את התפילין לר' אליעזר אביו סמוך לכניסת שבת, רק שאפשר לחלק כי בזמנם היו מניחים תפילין כל היום וממילא התפילין כבר מונחות עליו ורק השאלה עד מתי הוא יכול להמשיך ללובשם, אבל אנחנו הרי לא מניחים תפילין כל היום, ואנחנו רוצים להניח עכשיו באופן מיוחד לפני מנחה, צריך לברר אם זה מותר. לפי הפשט ודאי שזה מותר, אבל בכל אופן העניין פה הוא כבר אחר. בתשובה לשאלה מהקהל: נכון שיש כאלו שנוהגין להוריד את התפילין ב'כימי השמים על הארץ' שבק"ש ערבית, אבל זה יכול להיות שאלה רק אצל אלו שמתפללים מוקדם מתי יורידו, אינני יודע אם מישהו נוהג כך. אבל גם בימי החול זה שנוי במחלוקת והדבר לא מוסכם, אנחנו מורידים תפילין אחרי מנחה לפני והוא רחום, גם בבית כנסת של מהרי"ץ נהגו כך ובעוד מקומות. אם התפללו מוקדם בערב שבת, אינני יודע, לא שמעתי, אבל אני חושב שזה לא יתכן כי הרי הם מקבלים שבת. הרי למה מי שביום חול נוהג כך ומשאיר את התפילין עד כימי השמים על הארץ, כיון שכל הקורא קרית שמע בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר בעצמו, לכן אמרו נשאיר את התפילין עד שנגמור את הפרשה של וקשרתם לאות על ידך וגו', לכן חלצו את התפילין אחרי שגמרו עד סוף הפרשה השניה ששם מדובר על תפילין, אבל כל זה מדובר ביום חול, משא"כ בערב שבת שהרי הם קיבלו שבת עליהם, כי גם מי שמתפלל מוקדם מבעוד יום מקבל שבת, ויש נידון בפוסקים מתי מקבלים שבת, או בלכה דודי לקראת כלה או בברכו, ואבותינו נהגו לקבל שבת במזמור שיר ליום השבת, ממילא כבר אמרו מזמור שיר ליום השבת וקיבלו שבת, אז חייב שיחלצו את התפילין קודם כי אסור להניח תפילין בשבת. א"כ אין שאלה, וגם אלו שנוהגין כך בחול לא עושים כך בשבת. נחזור לעניינינו, כותב מהרי"ץ במעיל קטון סימן ד', כתב הרב באר היטב שבערב שבת אין להניחם במנחה, עכ"ל בשם הכוונות. ובודאי שהוא על פי הסוד, שאז כבר נתנוצץ קדושת שבת (כ"כ אור הישר). ועל פי הפשט אפשר לומר דכיון שבערב שבת הוא טרוד להכין צרכי שבת, לכן די לו להתפלל בלא תפילין, דכיון שהוא טרוד להכין צרכי שבת, מסח דעתיה מניה, וקיי"ל דאסור להסיח דעתו כלל. משמע שהוא לא מדבר על אנשים כמו אצלנו שבאים למנחה וכבר הכינו את צרכי שבת, שבא לבית הכנסת והוא כבר מוכן ומזומן, אלא הוא מדבר שהתפללו מנחה עוד מלפני שהכינו צרכי שבת, וממילא עדין הוא טרוד ואין דעתו מיושבת כ"כ עם התפילין. בסופו של דבר מהרי"ץ מביא את חמדת ימים שמסקנתו לא להניח תפילין, והוא כותב שלפי האר"י צריך להניח אותם גם בערב שבת, ובסוף מהרי"ץ מסכים לזה, וכך המסקנא של מהרי"ץ במעיל קטון. אלא מאי, נכון שבעל חמדת ימים כך כתב, אבל מי שיראה בשולי המעיל הבאתי גם את מש"כ מהרי"ץ בעץ חיים, והבאתי גם שלמעשה הרבה מקובלים חלקו על זה. בשו"ת שבסוף ספר שומר אמונים למהר"י אירגאס זצ"ל סי' ז' כתב שאין נכון להניחם אז ושכן מנהג רבנן קשישאי יעו"ש. ובכף החיים סימן כ"ה סס"ק דהכי ס"ל לרוב המקובלים עיין שם. וכבר כתב הגר"ח פלאג יבשו"ת חקקי לב או"ח סימן ב' שמנהג עירו אזמיר היה להניחם בערב שבת של תענית ציבור של י' בטבת, מחוסר ידיעת דברי אשלי רברבי שכתבו דאין להניחם בערב שבת, ואח"כ הנהיג ופרסם שלא להניחם. וכן בעיקרי הד"ט סימן י"א אות ב' הביא דברי האחרונים ומסיק דשב ואל תעשה עדיף עיי"ש. וכן הוא העיקר, ודו"ק. במלים אחרות, הויכוח הוא לא לפי הפשט אלא על פי הסוד, האם יש מקור על פי הקבלה לא להניח או שכן להניח. מהרי"ץ סמך על חמדת ימים, שלמעשה רוב המקובלים חלקו עליו. צריכים לזכור שמהרי"ץ היה לפני מאתים חמשים שנה, ובמשך הזמן התבררו הרבה מנהגים של המקובלים, ונראה לענ"ד שאם מהרי"ץ היה רואה את כל זה, היה מודה שלמעשה אין מקור בהאר"י להניח תפילין בערב שבת, ואדרבא האר"י אומר שאפילו חמש שעות לפני שבת כבר מתנוצצת קדושת שבת, ואסור להניח תפילין על פי הסוד. לפי הפשט מותר, אבל לפי הסוד לא טוב להניח אז תפילין, כי כבר מתנוצץ קדושת שבת, ובשבת אין מקום להנחת תפילין. א"כ יוצא כך, למעשה נתפשט המנהג, אם לא בכל המקומות אז ברוב המקומות, שמניחים תפילין, על פי הכרעתו של מהרי"ץ בעץ חיים להניח. אבל נראה לנו שאם מהרי"ץ היה רואה שרוב המקובלים חלקו על זה, היה מודה. לכן מה שהייתי עושה שנים רבות, הייתי בא לבית הכנסת ורואה, אם הציבור היה מניח הייתי מניח, כדי לא להיות שונה מהציבור. לכתחילה למסקנה, הכי טוב לא להניח, ואם מהרי"ץ היה כאן, הוא היה מאשר זאת שעדיף לא להניח למרות שכתב כן להניח. אבל מי שנמצא בציבור שאינם רוצים לשנות את מנהגם שנוהגים להניח, לא ראוי שמישהו יבוא וישנה ממנהג הציבור. אבל אם שואלים מה עדיף, ואין בזה מחלוקת והפרעות בשינוי הסדרים, עדיף לא להניח. דהיינו, עדיף להודיע מראש שרצוי לא להניח תפילין. אבל יש פה דבר מעניין במהרי"ץ. הוא כותב כך, אמר המלקט לקוטי אחרי המעמרים לא אחרי הקוצרים, דל ושפל בעיניו, טרוד בהבלי הזמן, והזמן אינו מניח לו לישון על תלמודו, כי ה' יודע כי זה כמה פעמים משהתחלתי זה, לבי אומר לי נטה לך על ימינך, כי הואיל ואתה טרוד בהבלי הזמן ואין אתה פונה לזה כי אם שעה או חצי שעה, מה לך להכניס עצמך בסע"ר הגדול הזה. ואמרתי, כי כבר נמנו וגמרו חז"ל כשם שאתה מקבל שכר על הדרישה וכו' גבי נחום [צ"ל נחמיה] העמסוני כדאיתא בגמ' יבמות. הרי הוא חיבר את הספר מעיל קטון בימי חרפו, בצעירותו. והוא אומר שכיון שהוא היה עסוק בהרבה עניינים, בטרדת הפרנסה, כידוע מהרי"ץ בצעירותו קידמוהו ימי עוני. הרי למהרי"ץ היה שני שלבים, השלב הראשון שבו חיבר את הספרים הראשונים, והשלב האחרון שהוא העשיר ובנה את בית הכנסת, וכל מה שאנחנו מכירים את מהרי"ץ זה מהתקופה האחרונה שלו, שמצבו הכלכלי היה יותר טוב. אבל בתקופה הראשונה היה לו קשה מאד מבחינת פרנסה, ובכל זאת ישב וחיבר ספרים. והוא אומר שהרבה פעמים הוא היה נבוך, ואמר בשביל מה אתה מכניס את עצמך בכל הנושא הזה, תקבל שכר על הפרישה כמו על הדרישה, אפילו שהתחלת לחבר ספר אתה יכול להפסיק כי הרי אתה בלאו הכי טרוד. אבל מצד שני הוא אומר, אבל מה אעשה כי יפקוד אל ביום הדין הגדול הוא יום המיתה כדאיתא בזוהר ויחי ופרשת אמור, נשאת ונתת באמונה. לכן דופק אני בכל שעה דלתי הלימוד בכל עת שאפנה. וזאת אשיב אל לבי מה שהסכימו חכמי צפת וירושלם עם כמה מהפוסקים הגדולים, שכל אדם שהולך לעסוק במלאכתו וכשהוא פונה ממלאכתו הוא הולך לעסוק בתורה, זה נקרא תורתו אומנותו, ומעלה עליו כאלו עוסק כל היום בתורת משה רבינו ע"ה. והובא זה בשו"ת דרכי נועם חלק ח"מ, ע"ש כמה הסכמות על זה. כך הוא כותב דברים מעוררים על המצב שלו, אבל אני חושב שיש פה דבר מעניין. תראו מה הוא כותב, 'ואין אתה פונה לזה כי אם שעה או חצי שעה', דהיינו מתי יש לו זמן לחבר את הספר הזה, שעה או חצי שעה. אם מישהו חושב שהדברים האלה כפשוטם שיראה את ההמשך, ואשאל ממנו יתברך שמו, עלת כל העלות וסבת כל הסבות, יפתח לבי בתורתו וידריכני לעבודתו וליראתו (כי היא כגוף בלא נשמה כמ"ש חכמי האמת). ויסייעני לגמור פירוש זה עם ספרים אחרים שאני מתעסק עתה בהם זעיר שם זעיר שם. מה פירוש? הוא אמר שיש לו חצי שעה או שעה ביום ומצד שני הוא אומר שהוא מחבר כמה ספרים, איך זה יכול להיות? איך זה אפשרי? יש סיפור שסיפר לי אבא מארי על מהרי"ץ בילדותו. כשהוא היה ילד אביו שלח אותו פעם לקנות משהו. כבר כשהיה ילד הוא היה חריף וחד שכל, והתמדה בלימוד התורה. טוב, אבא שלו שלח אותו אז הוא הלך לקנות. בדרך הוא נתקע עם איזו שאלה, אמר, אני אלך לבית הכנסת ואפתח ספרים. נכנס לביהכ"נ, נשאר שם חמש דקות, עשר דקות, חצי שעה, כמה שעות, עד אבא שלו התחיל לדאוג למה הילד לא חזר. התחיל לחפש אותו בשווקים וברחובות, איפה הוא נמצא. אמרו לו, תשמע, אולי הוא נכנס לבית הכנסת. ראה אותו אביו שם עם ערימה של ספרים. ראה את אביו ואמר לו, כן אבא, עכשיו הולך לקנות מה שביקשת. הוא חשב שעברו רק כמה דקות ולא הרגיש שעבר זמן רב. ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה. א"כ כשהוא כתב פה כחצי שעה, נדמה לו שזה היה חצי שעה, חשב שעבר רק חצי שעה, וגם שהיו בלי שעונים ובטח אי אפשר לדעת. אני חושב שכך צריך לפרש את זה, כי לא מציאותי שאדם מתעסק עם כמה ספרים ויגיד שיש לו זמן רק חצי שעה או שעה. אלא רק נדמה לו שזה רק חצי שעה או שעה.
|
||||||||
|
||||||||
|
כניסה לחברים רשומים |
|