שו"ת: בעניין נהיגת נשים במכונית

לכבוד

מרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א

פוסק עדת תימן

ברצוני לשאול את כב' הרב, מה ההשקפה לגבי נהיגה לנשים באופן כללי, כי תמיד יש בכך צורך ותועלת, ובפרט למי שרגיל בזה, שהרבה יותר קשה לו בלי זה. ואפשר ממש לומר, שמי שרגיל לרכב, מרגיש מוגבל בלי. ויותר קשה למי שרגיל להשתמש באמצעי חילופי- תחבורה ציבורית וכו'..

ככל שאני אהיה יותר ניידת, זה יוריד מהעומס של בעלי האברך.

אשמח לדעת יותר מה הבעיות ההלכתיות של נהיגה.

בכבוד רב

א.מ.

להלן תשובת מרן שליט"א:

מבחינה השקפתית, הצורך והתועלת והקושי וכו' ואפילו הורדת העומס מהבעל שהוא אברך, אינם שקולים כנגד כל כבודה בת מלך פנימה, אם אכן זה פוגע בגדרי הצניעות (כדלקמן אות ט') ואפילו ביטול תורה אינה סיבה להתיר. כי הצניעות והקדושה הן העיקר באשה, וידוע מה שכתוב בחסד לאלפים כי על זה הוא רוב שכרה בעולם הבא:

מבחינה הלכתית, קשה יותר לענות, יען כי לא כל הנשים שוות ולא כל המצבים, ואין כל הרבנים מסכימים לאיסור או להיתר, וגם יש חילוק בין הארצות והמקומות והישובים, וגם מסתבר שיש שינוי קצת לטובה בין הזמנים, כגון מאז שנפוצים הפלאפונים שאז אשה שאירעה תקלה במכוניתה או בגלגלים, אינה צריכה לצאת ממנה ולבדוק ולתקן או להיעזר בנהגים החולפים בכביש, כמו שהיה בשָׁנִים הקודמות, אלא קוראת תכף ומיד לעזרה בפלאפון מתוך הרכב לבעלה שיבוא, או לחברת גרירה, בלי לצאת כלל ועיקר מתוך הרכב (מה־גם בקיץ שיש מזגן תוך הרכב, ובחורף מפני הגשם או הצינה שבחוץ) ומתקיים שפיר כל כבודה בת מלך פנימה:

אילו זכינו והיה מתקיים בזמנינו לפי האמת לאמיתה כל כבודה בת מלך פנימה כמשמעו, היה מקום יותר ויותר לצאת חוצץ נגד נהיגת נשים, ואפילו לגדור גדרים וסייגים. אבל מאחר שהפרוץ מרובה על העומד, ואין בכוחנו למנוע, אם כן מאי שנא. וכי זה מוסיף פריצות חס ושלום, אתמהא. ואעיקרא לפי המציאות המרה בזמנינו, מה שתהיה פנימה בבית, עדיין אינו מונע ממנה מלהיות שקועה וטבועה בכל התועבות, על־ידי המכשירים־ המכשילים הטמאים הקטנים שנפוצו לדאבונינו, ואפשר להסתירם מאין רואה. אוי לנו, אהא עלינו:

ולפי מצב זמנינו שבעוה"ר נתהפך העניין בהכרח, שבמקום הכתוב בת מלך בתי"ו, מתקיים בן־מלך בנו"ן, דהיינו שכל כבודו של־בן מלך פנימה, כיון שהשווקים והרחובות מלאים נשים, והדבר בבחינת (איכה ד', י"ח) צדו צעדינו מלכת ברחובותינו, ממילא מוכרח כל מי שנשמתו הקדושה יקרה לו לבל תיפגם ותיטמא, להסתופף בצל קורות ביתו ככל האפשר. ובדרך רמז אפשר לומר כי זהו כל כבודה בת מלך, ר"ל הנשמה הקדושה שנקראת כבוד, כמו שמצינו (תהלים ל', י"ג) למען יזמרך כבוד ולא ידום, שהיא בתו של־מלך מלכי המלכים ברוך הוא, פנימה:

והאמת אגיד, כי בזמן שחיברתי והיכנתי לדפוס את הספר שלחן ערוך המקוצר (בשנת ה'תשס"ב) וכתבתי בס"ד בחלק אבן־העזר את הלכות מלבושי הנשים וצניעותן, סימן ר"ב, ושם סעיף י' פירטתי דרכי הצניעות וגדריהן, לפי מצב זמנינו, הוספתי מעיקרא גם שאשה לא תנהג ברכב. כי חשבתי לסתום להלכה ולמעשה כדעת הגר"ש ואזנר שליט"א בשו"ת שבט הלוי חלק ד' סימן א' אות ב' שכתב בזה"ל, מן הנסיון למדתי שהוא דבר שראוי לאסרו איסור גמור, כי עצם הלימוד [של־נהיגה] גרם כבר וגורם לפריצות, והוא ההיפך הגמור מכל כבודה בת מלך פנימה, כמו שעצם הנהיגה הוא ממש להיפך כל כבודה וגו'. האשה חושפת עצמה בזה בשווקים ורחובות לעין כל רואה, נכשלת ומכשלת את האחרים. ואין דרכה של־אשה במרכב, עיין פסחים דף ג' ע"א. אעפ"י שהמציאות של־רכיבה על גבי בהמה אינו דומה לגמרי להא דידן, מכל־מקום בעצם אין דרכה בכך דומה בכמה דברים שקשה לפרש בכתב וכו' עכ"ל. ועוד שם בחלק ז' סימן י"א אות ב', נהיגת הנשים, אי בעית אימא שגורם מכשול רוחני להן ולאחרים, ואי בעית אימא כידוע שטבע הנשים שאינן שולטות על עצמן בעת צרה ודוחק ומעורבים כמה פעמים בתאונות האלה עכ"ל. ואדיר חפצי היה להעלות זאת:

ברם חזקו עלי אז דברי אחד מחבירינו שטען לאידך גיסא, כי אדרבה הויא צניעות טפי שתנהג ברכב, מאשר באוטובוס ציבורי, או שתהלך בשווקים וברחובות וכו'. ומתוך הספק נמנעתי והשמטתי זאת סמוך לפני ההדפסה:

וכעת שמחתי לראות בספר לבושה של־תורה חלק ב' סימן ע"ד אות י"ב שהאריך בזה, והקדים כי נהיגה על־ידי בנות ונשים, הוא דבר הכרוך בכמה חסרונות ונסיונות בענייני צניעות. ולכן כמה מגדולי התורה והיראה של־דורנו ביטאו התנגדותם לזה, כאשר אפשר בלעדה. ובתוכם בולט במיוחד בעל שבט הלוי עמוד הצניעות של־ימינו, שכבר שנים רבות הוא מודיע דעת דעת תורה שאין זה רצוי במקום דאפשר בלעדו. וכן כתב בספרו שבט הלוי. ועוד יש כמה אדמורי"ם מגדולי החסידות, שהביעו דעתם נגד נהיגה על־ידי אשה ואסרו זה לבני עדתם, אלא אם־כן יש מצב מיוחד וכו' עכ"ל:

ומונה בפרוטרוט שם עשר חסרונות, ונביאם בקצ"ר אמיץ, בצירוף עיקר מה שיש להעיר עליהם ולפום רהטא. נקודה ראשונה, במקום שלא נהגו בנהג אשה, יש בזה בחינה של־לא תלבש, כי היא עוסקת בדבר השייך לעולם הגברים וכו'. [הדבר נראה תמוה לחדש כזאת, ולא עוד אלא לפתוח בטעם זה כאילו שהוא עיקר. גם מה שהוסיף שם, דכשם שבכל מלבושיהן מהראש ועד כף הרגל הנשים שונות מאנשים, והקב"ה עשה צורת גופן וגם קולן ותכונתן שונה מאד מזה של־אנשים, כך לדעתם נהיגה שייכת לעולם הגברים, ויש בה מעין לאו דלא תלבש, וכשם שאמרו חז"ל דאין דרך נשים לצאת למלחמה. ושוב ראיתי בשו"ת שבט הלוי חלק ד' סימן א' אות ב' שכתב וז"ל, ואין דרכה של־אשה במרכב, עיין פסחים דף ג' ע"א. אעפ"י שהמציאות של־רכיבה על גבי בהמה אינו דומה לגמרי להא דידן, מכל־מקום בעצם אין דרכה בכך דומה בכמה דברים שקשה לפרש בכתב עכ"ל. לא הבנתי כלל, כי לא רק שאינו דומה לגמרי, אלא לגמרי אינו דומה, כי מרכב הוא גנאי מצד פיסוק הרגליים כמבואר בעליל בפירוש רש"י ושאר הראשונים שם. ולא שייך לנדון דידן כלל, ואולי הוא קרוב לעניין מה שדנו על רכיבתן על גבי אופניים. וכבר כתב הגרי"ח בבן יהוידע שם, כי בערי אירופה מלמדים את הנשים לרכוב על גבי בהמה מן הצד ללא פיסוק רגליים, מה שאין כן בארצות ערב שאנו דרים ביניהם, כיון שאין דרך הנשים לרכוב לשם טיול אלא רוכבות בפיסוק רגליים יעו"ש. ולכאורה מיירי בגמלים דוקא, שבזה קא עסיק מר התם. ועיין עוד בתוספות שם ד"ה שהרי, ובחידושי שפת אמת. ועל־כל־פנים הורינו שאין צנוע שנשים תרכבנה כך אפילו על חמורים במקום שנמצאים שם גם אֲנשים, כיון דהאידנא השתא הכא בארעא דישראל אין רוכבים לצורך אלא לשם טיול ותענוג. יב"ן]:

נקודה שנייה, נהיגה מביאה רגשי גאוה, שמראית עצמה מוכשרת. [שמעתי כי זה נכון, וזה גורם לתאונות רבות רח"ל בגלל שנוסעת יותר מהר להראות שהיא מומחית, ולא נותנת זכות קדימה לאחרים וכו'. יב"ן]:

נקודה שלישית, רואים בחוש שנוהגות צעירות מחזיקות את עצמן יותר חשובות משאר נשים ובנות:

נקודה רביעית, מסתכלים בה יותר כשהיא נוהגת, מאילו הלכה ברגל, כי טבע הנוסעים במכוניות להסתכל ולהרגיש בנהג של־כמעט כל מכונית ומכונית העוברת. וכן טבען של־חלק גדול מהולכי רגל שמרגישים בנהגים. ונמצא שאשה שנוהגת רכב, מזמינה עצמה שכל העובר עליה ירגיש בה וכו'. [רבים שמעתי מכחישים זאת, כי מסתכלים במה ששייך לנהיגת עצמו, שלא יפגע בו, או שמא אותו נהג הוא עסוק בשיחה או בפלאפון וכו'. אדרבה יותר צנוע שרובה ככולה מכוסה בתוך המכונית, והוי פנימה טפי. כל־שכן אותן המעיזות להלך לעיני־כל בפאות נכריות ארוכות ומתנפנפות, ובגדים צרים וכו'. כל־שכן שבבני־ברק ובירושת"ו מצוי שהמדרכות הסמוכות לכבישים צרות, ושמעתי תלונות על שהולכות הנשים עם חברותיהן ותופסות כל רוחב המדרכה, וכל־שכן ההולכות בקבוצות, או עומדות בתחנות, ולא יזוזו ממקומן מפני האנשים וכו' ולא יתרחקו, כי בעוה"ר אינן מחונכות לכך מקטנותן. יב"ן]:

נקודה חמישית, יש שנכשלות בנסיונות בנוגע לסוג ליופי או לצבע של־המכונית. [זה שייך בעיקר אצל עשירים ובעלי יכולת. יב"ן]:

נקודה ששית, על־ידי נהיגת מכונית, יותר קל להיות יצאנית שגינו חז"ל:

נקודה שביעית, לימוד נהיגה יכול לגרום בעיות חמורות בצניעות. לימוד נהיגה הוא דבר שבקל מביא לידי חסרון בצניעות, דקשה בהרבה מקומות להשיג מחנכת אשה ללמד מלאכת הנהיגה לבת או לאשה. וכל שהמחנך גבר, קרוב הוא לפריצות, לא רק בזה שיושבים קרובים מאד זה אצל זה, אלא בזה שהוא מתעסק בה ומסתכל בכל תנועה ותנועה שהיא עושה, ואגב העסק מתעניין בה וכו'. [שמעתי שזה היה אמת לשעבר, ולא עוד אלא שמצוי שיגע בה בידים כדי להעביר הילוכים, בהגה וכו'. אבל כיום זה אוטומטי, ואין צורך, וגם יש הרבה נשים מלמדות נהיגה. יב"ן]:

נקודה שמינית, שכיח ששוכחת להיזהר ממכשולים בכניסה ויציאה ממכונית. [זה לאו דוקא בנהגת, אלא גם בכל נוסעת. יב"ן]:

נקודה תשיעית, לפעמים נהיגה על־ידי צעירים וצעירות הוי אופן של־ תערובת. כי בדור פרוץ שלנו, יש צורך להדגיש שנהיגה במכונית על־ידי צעירים וצעירות, נעשה למקור נוסף של־ערבוב וקלות ראש. למשל, דבר מצוי הוא שבחור רחוק מרוח התורה הנוסע ומרגיש שמתקרבת אליו מכונית מונהגת על־ידי בת צעירה, יעפעף אורות של־ המכונית שלו, או יצפצף, כדי להראות לה שהוא הרגיש בה ושולח לה דרישת שלום רח"ל, ודברים כיוצא באלו. ועל־ידי שאנו נשמור בנותינו מלהנהיג מכונית כשאין צורך בדבר, אנו מצילין אותן מצרות ורדיפות מפחותי העם המבלים ימיהם ברדיפת ההבל. ומעניין לעניין יש לציין שבת הנוהגת מכונית, בקל תעפעף אורותיה כלפי בת שנייה שהיא מכירה שהיא פוגשת, או במכונית שנייה או שהולכת ברחוב, וזה גופא גם־כן מעורר הסתכלות עליה וכו'. [במקומות דשייך זאת רח"ל, הרי זה אפילו שלא בנהיגה, אלא גם בהילוך רגיל ברחובות קריה. יב"ן]:

והנקודה העשירית, קשה לאשה להיזהר מסכנת דרכים, כפי שאפשר לאיש להיזהר. תגובת ונסיגת אשה, אינה מהירה כתגובת האיש, ובפרט כאשר האשה אינה צעירה כל־כך. ולכן בתוך ציבור הנוסעים במהירות רבה (וכפי שהוא לצערנו המצב בארץ ישראל) ויש כמה פעמים צורך לעצור פתאום כדי למנוע תאונה רח"ל, יש קצת סכנה בנהיגת נשים (מול נהיגת אנשים). ואם אפשר בלעדה, הוי בכלל ונשמרתם מאד לנפשותיכם וכו' עכת"ד, בצירוף הערותינו תוך היקף חצאי לבינה, שכתבתי כחותה על הגחלים. אבל גם מה ששתקנו, אינה הודאה וכל־שכן שלא הסכמה, אלא שאכמ"ל:

ומלבד הצידודים בכל האמור, יש לעורר ולהזכיר כי לפעמים אדרבה נהיגת האשה עצמה, מונעת מנסיעה קבועה עם אותו נהג, אשר בודאי לא זו דרך הצניעות. כמו־כן מצוי בשעות עומס, שהאוטובוסים צפופים מאד נדחפים ונדבקים רח"ל. ואף אם בתחילה האוטובוס כמעט ריק, מתמלא לפתע בנוסעים ונוסעות באחת מן החנות, ואז אפילו איש או אשה שירצו לרדת, אינם יכולים מרוב הדוחק:

ולטענה שביעית הנזכרת לעיל, וכן בשו"ת שבט הלוי המובא לעיל ד"ה והאמת, שעצם לימוד ממורה איש, גורם לפריצות וכו', מובן דזה לא שייך לבעלות תשובה שכבר למדו לנהוג בעבר. ואולי לכן נתרבו בזמן האחרון נשים נוהגות, ומתוכן אפילו צנועות ביותר, כאשר שמעתי:

ולא עוד אלא שמלשון ספר לבושה של־תורה עצמו דנקט כי כמה גדולים ביטאו התנגדותם וכו' ועוד יש כמה אדמורי"ם וכו' כנזכר לעיל ד"ה וכעת, מובן כי לנגדם רבים וטובים שמו מחסום לפיהם, מסתמא מפני שלדעתם לכל־הפחות הדברים שקולים, ולכן קשה בעיניהם לאסור איסר בפרהסיא. מה־גם שלאידך גיסא, מדברי בעל שו"ת אז נדברו (שעסק וחיזק טובא גם את גדרי הצניעות, וחיבר ספר מיוחד בשם תורת ההסתכלות וכו') בחלק י"ב סימן נ"ו אות א' מתבאר שדעתו כי רק בתחבורה ציבורית אין זה מדרכי הצניעות שתהיינה הנשים נוהגות יעוש"ב. וכיוצא בזה הבנתי מתוך דברי כמה מחכמי דורנו שליט"א שאינם מונעים זאת:

הנה כי כן מובן שקשה להכריע הדבר בפה־מלא, רק העלינו את הצדדים והשיקולים לכאן ולכאן. הלכך מובן כי צריך בכל אופן שאלת חכם, והיה י"י עם השופט, והוא יתברך יגדור כל פרצותינו, ובדרך ישרה ינחנו, ובקרוב יצמיח ישועתו לנו, אכי"ר: