י' בטבת שחל בערב שבת האם משלימים התענית עד צאת הכוכבים

עץ חיים למהרי"ץ דף ר"ב ע"א:

כשחל י' בטבת בערב שבת, נפל מחלוקת בין הפוסקים אם צריך להשלים עד צאת הכוכבים. והמרדכי כ' הביאו הב"י סי' רמ"ט, שהר"ם טעם התבשיל קודם שילך לביהכ"נ, כדי שלא יכנס לשבת כשהוא מעונה. ועיין בגו"א ז"ל. ודעת הש"ע סי' רמ"ט וסי' תקע"ב להשלים. והרב כנה"ג סי' רמ"ט כ' בשפ תשובת מהרי"ל וז"ל, מנהגא דילי כדברי הר"מ בתענית יחד, אבל בתענית ציבור אני מחמיר להשלים ככמה רבואתא גדולי אשכנז שמחמירים. והכל לשם שמים ועיין ס"ח ס' ק"נ, עכ"ל. ועיין במ"מ פ"ה דתעניות שפסק משם הראב"ד דאפי' בט' באב שחל להיות בערב שבת, שאם רצה לאכול, אוכל. דמשתשקע החמה כבר קדש היום, דמתוספת שבת הוא, ושוב אינו רשאי להתענות. ומשמע מדבריו דלא פליג על דעת רמב"ם. וכ"פ בה"ג ב"י פי"א דתעניות, דתפילת שבת הויא מפלג המנחה ולמעלה, ואפילו אם עוד היום גדול מקרי שפיר השלמה, זולתי בתענית חלום שמתענה עד צה"כ, דהרי אפילו בשבת מתענה כדי לבטל חלום רע עיי"ש. ועיין לעיל מ"ש בס' קידוש ליל שבת משם הרב חמ"י.

מתוך שלחן ערוך המקוצר סי' ק"ב: 

[סעיף ג] אם חלו תעניות אלו בשבת, דוחין אותן לאחר השבת. אבל כשחל עשירי בטבת בערב־שבת, מתענין אז. ונפלה מחלוקת בין הפוסקים אם צריך להשלים עד צאת הכוכבים, או שאין צריך{יא}. ויש הנוהגין כדעה הראשונה, ויש שמקדשין ואוכלין מיד אחר שיצאו מבית־הכנסת, שכיון שקיבלו שבת והתפללו, הוי השלמה{יב}. ועיין לקמן סעיף י"א:

ציונים והערות – עיני יצחק

יא. עיין סימן רמ"ט סעיף ד', ועץ חיים דף קי"א ע"א ודף ר"א ר"ב.

יב. כן מצאתי בתשובה כת"י למהר"ח קורח זצ"ל וז"ל, דע כי עניין זה של עשירי בטבת שחל בערב־שבת אם צריך להשלים אם לאו, עיין בב"י סימן רמ"ט שהביא ד' סברות. הראשונה היא סברת הרא"ש ז"ל שצריך להשלים עד צאת הכוכבים, וכמ"ש שם בש"ע. השנייה היא סברת הגמ"י והמרדכי בשם הר"מ, דכיון שקיבל עליו שבת והתפלל יכול לאכול מיד, דזה מיקרי השלמה, כיון שכבר התפלל של שבת. השלישית היא סברת ה"ה בשם הראב"ד ז"ל שלא אמרו משלים אלא שלא יאכל קודם השקיעה, אבל משתשקע החמה מתוספת שבת הוא וכבר קדש היום ואינו רשאי להתענות. הרביעית היא סברת הר"מ שפירש מ"ש מתענה ומשלים היינו אם ירצה. ולפיכך כשאירע פעם אחת עשירי בטבת בערב שבת, טעם הר"י את התבשיל קודם שהלך לביהכ"נ, כדי שלא יכנס לשבת כשהוא מעונה. ובעיר צנעא יש שנוהגין להמתין עד צאת הכוכבים כדעה הראשונה. ויש נוהגים לקדש ולאכול מיד אחר יציאה מביהכ"נ, ומנהג זה כדעת הגמ"י והמרדכי והראב"ד והר"י. באופן מה שיעשה האדם, יש לו על מה שיסמוך עכ"ל תשובתו.

עוד כתב מהרח"ק במקום אחר בזה"ל, כשחל עשירי בטבת בערב־שבת, נפלה מחלוקת בין הפוסקים אם צריך להשלים עד צאת הכוכבים. [ו]כתב מהרי"ץ בסידורו [עץ חיים. יב"ן] דא"צ עד צאת הכוכבים, דמששקעה החמה הוא חשוב תוספת שבת ומיקרי השלמה, זולתי בתענית חלום דבעי עד צאת הכוכבים, דהא אפילו בשבת מתענה, יעש"ב בפירוש עשירי בטבת [דף ר"א ע"ב, ור"ב ע"א. יב"ן]. ובחלק שבת בסדר הקידוש [דף קי"א ע"א. יב"ן] כתב וז"ל, ולא יאחר מלומר קידוש על הכוס, לפי שמזל צד"ק משמש בשעה אחרונה של ערב־שבת, ומאדי"ם משמש בשעה ראשונה של שבת. ונכון להיות מקדש היום קודם הלילה, ואף אם הוא בתענית אין קפידא, שאף שאמרו הלכה ומתענה ומשלים, היינו לומר שיתענה עד שקיעת החמה, אבל כל שנכנס לתחום שבת שוב אינו רשאי להתענות, עש"ב בשם חמ"י, עכ"ל מהרח"ק.

וממה שכתב בשם מהרי"ץ, נראה שעכ"פ קודם שקיעת החמה אין להקל, אך המעיין שם בעניין עשירי בטבת יראה שהביא לבסוף גם את סברת ההגמ"י דסגי מפלג־המנחה ולמעלה. גם מתשובת מהרח"ק עצמו דלעיל מוכח שיש שנהגו כדעה זו. ומכל מקום לא רציתי לכתוב כן בפנים בפירוש, משום שבשלחן ערוך ובאחרונים דרך כלל לא דנו אלא אם להשלים עד צאת הכוכבים או עד השקיעה, ותו לא. ועוד שאין לנו מנהג מבורר בזה, שהרי מהרי"ץ לא הזכיר בזה כיצד מנהגינו, רק הביא שיטות הפוסקים. גם בשתילי זתים הביא הגהת הרמ"א בסימן רמ"ט סעיף ד' שי"א שלא ישלים אלא יאכל מיד שיוצאים מבית־הכנסת, וסיים הרמ"א להכריע שבתענית ציבור ישלים, ולא השמיטוֹ השת"ז. זולת מה שסיים עלה הרמ"א "והכי נהוג" זה לבד השמיט. וכל שכן לדעת מרן שם, וגם בסימן תקס"ב סעיף ג', שאפילו בתענית יחיד צריך להשלים עד צאת הכוכבים (וע"ע אור תורה טבת ה'תשנ"ד סימן ל"ג).

על כן נלע"ד שיש להורות להחמיר עד צאת הכוכבים, ולכל הפחות עד שקיעת החמה. ולא שמענו על מקום שמקילים לאכול קודם לכן. [שוב שמעתי שיש שנהגו לטעום קודם לכתם לביהכ"נ, אעפ"י שהתחילו להתפלל מוקדם ויצאו קודם צאה"כ]. אלא שאם ימצא מקום שיש להם מנהג ידוע להקל בזה אחרי יציאתם בליל שבת מביהכ"נ, יכולים לעשות כמנהגם.

מתוך השיעור השבועי מוצש"ק ויגש ה'תשע"א:

כידוע לפי הלוח שלנו כל הצומות אינם חלים בערב שבת, חוץ מצום עשירי בטבת שאחת לכמה שנים, לצערנו, היינו שמחים שלא יחול, אבל כמו השנה זה חל בערב שבת, ויש כמה דברים שצריך לדון בהם.

ראשית, האם מותר לאכול לפני כניסת שבת, או יותר נכון, אנשים שמתפללים מוקדם וסיימו את התפילה לפני צאת הכוכבים או אפילו לפני שקיעת החמה, האם מותר להם לאכול כיון שסוף סוף כבר עשו את זה לילה, או שחייבים לחכות עד צאת הכוכבים כמו בכל התעניות. בנוסף, יש טוענים שאסור להיכנס לשבת כשהוא מעונה, משום שאין זה כבוד שבת אם אדם נכנס לשבת מתוך צער, והם אומרים שלפחות יטעם משהו לפני כניסת שבת. זו הלכה אחת שצריכים לדעת ולברר.

לגבי שאלה זאת, כבר הבאתי בשע"ה סימן ק"ב סעיף שלישי, כשחל עשירי בטבת בערב שבת, מתענין אז. ונפלה מחלוקת בין הפוסקים אם צריך להשלים עד צאת הכוכבים, או שאין צריך. ויש הנוהגין כדעה הראשונה, ויש שמקדשין ואוכלין מיד אחר שיצאו מבית הכנסת, שכיון שקיבלו שבת והתפללו, הוי השלמה. א"כ יש נוהגין שאם הקדימו והתפללו מבעוד יום, כמו שאבותינו בד"כ היו מסיימים את התפילה מבעוד יום, ואפילו היו משתדלים לומר את יום הששי של התפילה כשעדין יום, ולפעמים אם היה יום מעונן היו יוצאים מביהכ"נ כשעדין לא שקעה השמש, וגם לא היו להם שעונים, ולכן היה יכול להיות ביום אפל שהשלימו את התפילה ויצאו, וזרחה להם חמה.

השנה מסתמא הרבה ירצו לעשות כך ולהתפלל מוקדם, אולי זה טוב, זאת אולי הזדמנות שיתפללו ויגמרו מוקדם. אבל גם אם יעשו כך, גמרו את התפילה ועדין לא יצאו הכוכבים, השאלה האם יכול לקדש ולאכול. יש דעות שמותר. אם אדם חולה או שאינו מרגיש טוב וקשה לו, ברור שיכול לסמוך על הדעה זו. כי בנושא הזה יש כמה וכמה דעות, יש אפילו אומרים שמפלג המנחה מותר, ויש כאלו שנהגו להתיר אפילו לפני התפילה. מהרי"ץ מביא בעץ חיים את הדעות בזה, והבאתי פה גם תשובה של מארי חיים קורח בנושא זה, שהוא אומר שבעיר צנעא יש כמה מנהגים, אבל לא היה דבר מקובל בצורה קבועה. יש נהגו כך ויש נהגו כך.

לכאורה מה שנראה הלכה למעשה לאנשים רגילים, שצריך להחמיר ולהשלים עד צאת הכוכבים, ולכל הפחות עד שקיעת החמה אם כבר גמרו את התפילה. כי צריך לשים לב שיש כאן בעיה אחרת, נניח אם כבר שקעה החמה יש צד שזה ספק לילה, והרי יש דין בכל ערב שבת רגיל, שמשקיעת החמה שזהו זמן בין השמשות אסור לאכול ולשתות אפילו מים, וכך אנחנו נוהגים. הרמב"ם מתיר מים, אבל לא נהגו כמוהו. אנחנו נוהגים להחמיר, ואפילו נשים בבית לא שותות אפילו מים. משקאות אחרים לפי כל הדעות אסור. כיון שמאז שקדש היום ונכנסה שבת, או שספק אם נכנסה דהיינו משקיעת החמה, אם אדם רוצה לאכול ולשתות אסור לו, מאחר והוא חייב לעשות קידוש. יש איסור לאכול ולשתות בערב שבת משקיעת החמה בלי קידוש היום בדברים שזה מצוות עשה מן התורה. לכן הוא צריך לגמור את התפילה ולקדש, ואז אוכל ושותה מה שהוא רוצה. לפני כן אסור לו לטעום אפילו טיפת מים.

ממילא גם בנידון שלנו, אם אדם התפלל מנחה, בלאו הכי היום מתפללים מנחה מאוחר, וכבר שקעה החמה, אם ירצה לטעום משהו הרי הוא חייב לקדש, ואכן אם הוא יקדש יוכל לאכול. א"כ, אם הציבור הקדימו את התפילה, או שהוא מאיזו סיבה התפלל ביחידות וכשגמר כבר שקעה החמה, יש דעות שכבר מותר. אבל לכתחילה צריך לחכות עד צאת הכוכבים.

להתפלל מנחה וערבית אחרי פלג המנחה מותר בשעת הדוחק, אבל היום הימים קצרים והתענית לא כל כך קשה בכדי שיהיו כ"כ דחוקים. אא"כ יש אנשים שמצבם מכריח לכך.

אם לקרוא שיר השירים לפני מנחה או להתפלל מנחה לפני שיר השירים זה לא כ"כ משנה. בד"כ שיר השירים קשור להקבלת שבת, אבל זה לא ממש חלק מהקבלת שבת. אם ירצו לקרוא שיר השירים קודם, מותר. מהרי"ץ מביא שבערב שבת היו מתפללים מנחה בנפרד ואח"כ חזרו הביתה ולבשו בגדי שבת וכו', היה מנהג כזה אבל לא בכל המקומות. אולי ברוב המקומות לא נהגו כך, רק בצנעא ובמקומות דומים, או אלו שעברו ממקום למקום נשאר להם המנהג כך.