בעניין שתיית קפה בבית הכנסת ע"י החזן באמצע קריאת התורה

יום רביעי כ"א אייר לסדר דגל מחנה יהודה לצבאותם ה'תשע"ד ב'שכ"ה

הכל תנו עוז לאלהים ותנו כבוד לתורה

א)     בעניין שתיית קפה ע"י החזן וכו', ראיתי את השאלה ואת אשר נגזר עליה מאת הרה"ג מרא דאתרייכו קרית עקרון, אלופנו ומיודענו הרה"ג יוסף בן  דוד שליט"א, יישר  חיליה לאורייתא שאסר את האסור, והתיר את המותר, והדברים פשוטים. או לו לדור שכך עלתה בימיו, שצריך שאלה ותשובה ולדון בעניינים כאלו.

לבי חמרמר, מר לי מר, היתכן כי החזן שתפקידו לראות ולהראות לקהל את ספר התורה, שהרי תרגום וירְא וחזא, הוא יַראה לעיני כל הקהל קלות־ראש בספר תורה, חלילה.

הנושא חמור מאד וגרוע ביותר, מהרו חושו לבטל את העניין ככל האפשר בהקדם, פן ילמדו ממנו אחרים ריקי־מוח וחסרי יראת שמים ותתרחב הפירצה ח"ו, וכדי בזיון וקצף.

ברור ופשוט הדבר, שהרי אסור לאכול ולשתות בביהכ"נ (עי' מגילה דף כ"ח סוף ע"א, ורמב"ם פי"א מתפילה ה"ו, וטוש"ע סי' קנ"א סעיף א') וזה אפי' שלא בשעת התפילה, כ"ש בשעת התפילה, ק"ו בן בנו של ק"ו בשעת קריאת ספר תורה חס ושלום. מי שמע כזאת, מי ראה כאלה. ואפילו לגבי ציבור השומעים, כבר כתב הרשי"ה בשו"ת דברי חכמים או"ח סי' כ"ה שטוב להחמיר בייחוד בשעת קס"ת, דכתיב (עזרא ח',ג') ואזני כל העם אל ספר התורה, לפי שאסור להסיח דעת בשעת קריאת ס"ת. וסיים שזכור הוא כי אביו מהר"י יצחק הלוי היה מונע מלשתות בשעת קס"ת מטעם זה יעו"ש. אבל על החזן, מאן דכר שמיה. לגביו לא רק טוב להחמיר, אלא אסור, משום זילותא דאורייתא.

ב)     לגבי שתיית קפה וכיו"ב בתוך הזמירות, דהיינו פסוקי דזמרא, כתב שם הרשי"ה לעיל מינה בסימן  כ"ד, שאין למחות למי ששותה קפה באמצע הזמירות ובירך עליו תחילה קודם הזמירות, וכן אני זוכר שהיה מנהג כזה בעירנו צנעא ולא מיחו בידם יעו"ש. וצנעא לאו דוקא, כי לפי מה ששמעתי זה גם בשאר מקומות, אבל מ"מ חידוש הוא שאפי' בצנעא נהגו כן, עיר של חכמים ושל סופרים. וזה הוא שכתוב במצפי"ת דף פ"ה לגבי תפילת שחרית שבת, כי רוב הקהל כשהם הולכים לבית הכנסת, היו לוקחים איתם גַּמֲנהּ (קנקן־חרס) מלאה קהוה (קפה), ויש מהקהל שהיו ממתקים אותו לפעמים בסוכר. הקהוה היה טמון בתנור ומוכן מערב שבת בבית, ומיועד לשתייה בביהכ"נ. וכל אחד מוצא לנחוץ לכבד את שכנו בספל קהוה יעו"ש.

ובחידושים והגהות מרבני תימן, שהוצאתי לאור תוך קובץ זכור לאברהם (חולון ה'תשנ"א) דף קנ"ח אות ד' כתב הרב חי"ג, כי ירא שמים אם הוצרך להפסיק בתוך הזמירות ולברך, כגון אם צמא ולא יכול לפתוח פיו, יאמר תחילה וסוף הפסוקים שבסוף הזמירות [דהיינו כגון ברוך י"י לעולם אמן וכו', עי' בפוסקים ובעץ חיים למהרי"ץ ח"א דף ט"ז ע"א ד"ה כתב הר"ם מרוטנבורג. יב"ן] ואז יוכל להפסיק ולברך על הקהוה וכו' ע"כ. עינינו הרואות שלא היקל לירא שמים אלא במקום הכרח שפיו יבש עד שאינו יכול לפתחו, וטעמו כיון שיש מחלוקת בין האחרונים אם מותר לברך אז כמו שהביא שם לעיל מינה. ועי' עוד שו"ת רבבות אפרים ח"ו סימן כ"ט, ופסקי תשובות סי' נ"ח דף תל"ה אות ט'.

וכל זה לפי המציאות בתימן, מפני שהיו מאריכים בלימוד או תהלים ובקשות וכו' לפני התפילה ואחריה, והתפילה וקס"ת לאט לאט, באופן ששהו בביהכ"נ שעות רבות, נזקקו לכך. [ולכאורה רק בזמירות, דקילי טפי משאר תפילה כידוע. אבל שם בשו"ת דברי חכמים נזכר אפילו בברכת יוצר אור, וצ"ע]. משא"כ בזמנינו כאן, אין זקוקים לכך, ולכן כבר לא נראה ולא נשמע הדבר לשתות אפילו בזמירות.

ג)       אין צורך לומר ששתיית קפה בפרהסיא לעיני כל הקהל ע"י חזן העומד על יד ספר התורה ומניח את הקפה ע"ג התיבה באמצע ביהכ"נ, לא תעלה על הדעת, אם לא לקלי הדעת. מה־גם שמבואר בספרים הקדושים, כי ספר התורה הוא כנגד הקב"ה, והחזן כנגד משה רבינו, והתיבה כנגד הר סיני וכו', כמו שהעליתי בס"ד בנפלאות מתורתך פ' כי תשא ע"פ ויאמר משה אל אהרן מה עשה לך העם הזה.

וכתוב בספר זכירה ובקב הישר פמ"א ובקב נקי שם, לגבי הפסוק צדיק֗ כתמר֗ יפרח֗ סופי תיבות קר"ח. יפרח֗ כארז֗ בלבנון֗, סופי תיבות חז"ן. שאם אין כוונתו לש"ש, יהיה כקֹרח ח"ו. ואם לשם שמים, יפרח כארז.

יישר כחו של ר' ניר גהלי יצ"ו העומד על המשמר להסיר מכשול מישראל, ויה"ר שירבו כמותו בישראל.

למסקנא, אסור בהחלט שישתה החזן באמצע קס"ת בפרהסיא, וכל־שכן שלא ישים שום משקה על התיבה.

והאמת והשלום אהבו, ולמוכיחים ולשומעים ינעם וגו', וחפץ י"י בידכם יצלח.

כעתירת

הצב"י יצחק בכמהר"נ רצאבי יצ"ו