כתב מהרי"ץ זי"ע בעץ חיים דף קצ"ח ע"ב:
ואומר עננו בנוסח זה ערבית ושחרית וכו'. כן כתבו הפוסקים שמתחיל לומר עננו מבערב, אע"ג דאכתי בעי אכיל. והכי מפורש בגמ' הביאו הרי"ף בפ' במה מדליקין דף ק"ז ע"ב.
ערבית שחרית ומנחה, ופי' הר"ן 'ערבית ליל כניסתו, אע"ג שאוכל ושותה כל הלילה מתפלל תפילת ערבית מאחר שנכנס היום, והכי נמי אמר רב הונא במס' תענית, יחיד שקבל עליו תענית אע"פ שאוכל כל הלילה למחר מתפלל תפלת תענית' עכ"ל. וז"ל רש"י בתשו' הגאונים וז"ל 'שאלו רבותינו פעמים שאדם שרוי בתענית ואינו מתפלל עננו, ופעמים שאינו שרוי בתענית ומתפלל, כיצד? כאן בכניסתו כאן ביציאתו, כלומר ערבית דתענית אע"פ שעתיד לאכול אחר תפלה מתפלל ערבית עננו, וליל מחרתו אע"פ שעודנו בתענית שמתפלל ערבית אינו מתפלל עננו, מ"מ אנו אין רגילין לומר ערבית ואפי' שחרית שמא יארע לו אונס חולי וימצא שקרן' וכו' עכ"ל. ובשבלי הלקט והאגור ובהרד"א ואחרים מהגדולים, השיבו בשם ר"ת, דאינו נקרא שקרן כיון שלוה תעניתו כשנאנס ע"מ לפרוע וכו'.
ומקומנו כאן מנהג פשוט לאמרו בכל התפלות, ערבית וכו'. ואם איזה המונים אינם יודעים מזה, מחסרון ידיעה הוא. ובכל התכאלי"ל מפורש המנהג כן עפ"י הרמב"ם והגמ'.
וז"ל הרדב"ז ח"א סי' כ"ז, 'מברך עננו ערבית שחרית ומנחה ואע"פ שאפשר שיאנס ויסתור תעניתו, מ"מ לא נמצא שקרן בתפלתו, שבאותה שעה שרוי בתענית היה. ואע"פ שיש חולקין בזה, מ"מ כך הסכימו רוב הראשונים והאחרונים', עכ"ל. וכן העיד הכנה"ג על מנהג תיריא, וכ"כ הרד"א בפשיטות.