צום י' בטבת אינו על מה שהיה בעבר אלא על ההווה

כתב מהרי"ץ זי"ע בעץ חיים דף קצ"ח ע"א:
וחייבים הכל להתענות ד' צומות אלו מדברי קבלה ומתקנת נביאים כמש"כ הרמב"ן ז"ל, זולתי מעוברות ומניקות שפטורות מלהתענות בג' תעניות אלו.
ועניין תעניות אלו כתב הרמב"ם ז"ל, מה שאנו מתענין על החרבן שכבר עבר, לא על העבר, כי אם ליתן אל לבינו כי גם במעשינו עתה כמעשיהם אז, נצומה בל ישוב לבוא אלינו כאשר אז בא עליהם וכו'. עיין סו"ב שער התשובה דף י"ו ע"ב.

הערת הראח"נ בעל ענף חיים:

נראה שכוונת רבינו ז"ל לומר, דמפני שהדין מתעורר באלו הזמנים, ע"כ צריך כל אדם לפשפש במעשיו ולחזור בתשובה לפניו יתברך בתענית, כדי לכפר עוונתיו שעי"ז יתמתק הדין ולא ישוב לבא עלינו אז כאשר בא עליהם.

לא כמו הבוערים בעם בדור יתום זה שאינם משימים על לב, ואוכלין ושותין ואין חוששין לתענית. ומה יענו למה שאמרו חז"ל דחייב כל אדם מישראל להתענות בד' צומות חוץ ממעוברות ומניקות וחולה. ואין לפרוץ גדר. ויעויין בטור ז"ל.

אולם לדעתי הפעוט, שדבר זה מוטל על ראשי עם קדש, ללמדם ולהודיעם טעם הדבר, לא כמו שסוברין שהתענית הוא על מה שנעשה כבר דוקא, וטוענין דמה שנעשה נעשה ומה לנו עוד לצער עצמינו עתה. ועל כן, כשידעו טעם הדבר שהוא כמש"ל, אז אפשר שיחזרו בהם לתת אל לבם לשוב מעבירות שבידם, כי ישראל קדושים הם אלא שצריכים לימוד, וע"י הלימוד וההנהגה ודאי שיחזרו בהם לקיים כל דבר. והאל ברחמיו יחזירנו בתשובה שלימה לפניו, ונזכה לעשות רצונו כרצונו לעולם, כן יהי רצון אמן.