שו"ת: בעניין אמירת "מזמור לדוד" בין נטילת ידיים להמוציא, והאם שייך ללבוש "לבוש תימני" בפורים?

לק"י, כ"ח שבט התשע"ד

שלום עליכם כבוד הרב ,

רציתי להפנות שתי שאלות הלכתיות לכת"ר.

ראשית, תודה רבה לכת"ר על החיזוק שכבודו מעניק לנו ביראת שמיים ובבירור מסורת אבותינו, קדושים וטהורים.

א . מאז שאני זוכר את עצמי, בקידוש ליל שבת, נהג סבי קודם כל לקדש כל הכוס, ואז לאחר-מכן נט"י, ואז כאשר חוזרים לשולחן בעת אחיזת החלות אומרים "מזמור לדוד ה' רועי  לא אחסר וכו...", ומיד "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון", ורק אז את ברכת המוציא.

האם המנהג הזה יסודו בטעות? האם כדאי, צריך או אפשר לנהוג כך, או להקדים את "מזמור לדוד" לפני נט"י כמו רוב האנשים שראיתי.

אגב, אציין שראיתי בבא"ח שהוא מזכיר מנהג זה, וכותב שיותר טוב לומר "מזמור לדוד" לפני נט"י, אך אפשר להישאר במנהג זה .

יורנו רבינו כיצד לנהוג, ואם אפשר גם מקור למנהגו של סבי, האם יש איזה מקור בכתבי רבותינו (אציין שסבי הוא מהעיר צעדה).

ב . כתוב בהלכה, כי יש להגיע לבית הכנסת בליל פורים בבגדי יום-טוב.

רציתי לשאול האם אפשר לעשות "הבה נתחכמה לו" .

הכוונה, אני רוצה ללבוש לבוש תימני (הרצון הוא כל השנה, אך לצערינו זה ייראה מוזר), אז חשבתי שלפחות בפורים אפשר לבצע את זה.

השאלה היא האם זה שאנשים מסביב, אפילו תימנים, יתייחסו ללבוש כתחפושת, למרות שאני מתייחס לזה כבגדי יום-טוב, ייחשב לי שהגעתי לבית הכנסת בבגדי יום-טוב? או שבטלה דעתי כנגד דעת הציבור, שחושב שזו תחפושת ותו לא, ולכן עדיף להגיע עם בגדים רגילים.

מצטער מראש על אריכות הדברים, ומודה לכת"ר על הזמן.

לק"י, ט' אדר א' ה'תשע"ד ב'שכ"ה

להלן תשובות מרן שליט"א:

א.      יש למנהגו מקור, שכך כתב בהדיא המגן אברהם בסימן קס"ו סק"ב כי העולם נוהגים לומר מזמור לדוד י"י רועי וגו' בין הנטילה לברכת המוציא, וכ"ד החיד"א במחזיק ברכה שם, אולם המאמר מרדכי כ' שעדיף טפי לאמרו קודם נטילה, והובאו דבריהם בכף החיים שם סק"ד יעו"ש. גם המשנ"ב שם סק"ג כתב בהדיא, כי יש שנהגו לכתחילה לומר מזמור לדוד בין נטילה להמוציא וכו', ועיין שתילי זתים.

ולמסקנא עדיף לפני הנטילה, ואם שכח יאמר זאת אחרי אכילת כזית פת שאחרי ברכת המוציא. אבל אם יש סיבה שעדיף לך קודם המוציא, נלענ"ד דשפיר דמי, שהרי מנהג התימנים בלא"ה להקל בדיבור אז, כמ"ש בס"ד בשע"ה הל' בציעת הפת סי' כ"ח סעיף ב'.

ב.      יתכן אולי, אם זה לא יגרום לקלות־ראש וכדומה.

ביקרא דאורייתא

הצ' יצחק בכמהר"נ רצאבי יצ"ו