ויוצא אליהם את שמעון - רשב"י

ויוצא אליהם את שמעון - רשב"י. את - לרבות רבי עקיבא. גדולתו של רשב"י והיחס שביניהם. חשיבות לימוד וקריאת הזוה"ק בדורנו.

מתוך השיעור השבועי מוצש"ק שמות ה'תש"ע  

דיברנו בשיעור שעבר על חבלי משיח. אני חושב שאחד הפתרונות לנושא הזה, בדור שלנו שיש כ"כ הרבה בעיות בקדושה וצניעות, יש את עניין לימוד הזוהר הקדוש כמו שכתוב בספרים שעצם הקריאה מזככת את הנפש גם למי שאינו מבין. חשובה מאד הקביעות של הלימוד, לפחות עמוד אחד ביום. מי שעושה לעצמו קביעות כל יום, והכי הרבה גם אם הפסיד הוא משלים ביום אחר, הדבר גדול ועצום מאד.  

ראיתי רמז נפלא בפסוק שכתוב אצל השבטים, 'ויאמר שלום לכם אל תיראו אלד'יכם ואלד'י אביכם נתן לכם מטמון באמתחותיכם... כספכם... ויוצא אליהם את שמעון'. כתוב בזוה"ק שבהאיי ספרא יפקון מן גלותא, בספר הזה ייצאו ישראל מגלותם. הפסוק הזה בא להגיד, שלום לכם אל תיראו, אדם שעוסק בלימוד הספר הזה, לא צריך לפחד מחבלי משיח ומכל הצרות. אלד'יכם נתן לכם מטמון. זה המטמון, כל הסתרים של התורה בעצם נמצאים בתורה רק שאנחנו לא רואים אותם,  וע"י הספרים שמפענחים את הסתרים, כספכם בא אלי. ויוצא אליהם את שמעון, זה רבי שמעון בר יוחאי. זה הגילוי בתורה על רשב"י. 

ההמשך ממוצש"ק וארא ה'תש"ע 

הזכרנו בשיעור שעבר את הרמז בפסוק שכתוב אצל השבטים, ויאמר.. שלום לכם אל תיראו אלד'יכם ואלד'י אביכם נתן לכם מטמון באמתחותיכם... כספכם .. ויוצא אליהם את שמעון. ויאמר שלום לכם אל תיראו, האפשרות להתגבר על חבלי משיח היא על ידי חיזוק בדברי מוסר ויראת שמים, ובפרט בלימוד הזוהר הקדוש. הקב"ה נתן לנו מטמון, ויוצא אליהם את שמעון, רמז לרבי שמעון בר יוחאי. הקב"ה הוציא לעולם את נשמת רבי שמעון בר יוחאי, שעליו נאמר נעשה אדם נאמר בעבורך. מה זה את, את שמעון לרבות את רבי עקיבא, כך כתוב במגלה עמוקות.  

רבי שמעון ורבי עקיבא היו גדולי עולם, אבל בסודות התורה רבי שמעון בר יוחאי היה יותר גדול. והראיה, שכתוב בגמ' מסכת חגיגה דף י"ד ע"ב, ארבעה נכנסו בפרדס, בן עזאי, ובן זומא, אחר, ורבי עקיבא. רבי עקיבא היה מאלה שנכנסו לפרדס. אחר קיצץ בנטיעות. ואף רבי עקיבא ביקשו מלאכי השרת לדוחפו, עד שהקב"ה אמר להם להשאיר אותו, אבל גם ר' עקיבא היה בסכנה. הם הרי היו במושגים של צפיה במרכבה. יש הרי שמיחסים לרבי עקיבא את ספר יצירה.  

אגב, כתוב בזוהר הקדוש, במדרש הנעלם מאמר מבהיל. ריש פרשת וירא, אפתח פומיה רבי אליעזר במעשה מרכבה. אתא אשא ואסחר לתרוויהון. באה אש והקיפה את רבי אליעזר ורבי עקיבא. ראו יתר החכמים ויצאו, החליטו שהם לא ראויים להיות באותו מקום ויצאו החוצה. ואוליף ליה מאתן ושיתת עשר טעמים דפסוקי דשיר השירים. והוו עינוי דרבי עקיבא נחתין מיא. ואתחזר אשא כקדמיתא. כד מטא להאיי פסוקא סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני, לא יכיל למסבל רבי עקיבא וארים קליה בבכייתא וגעי, ולא הוה ממלל מדחילו דשכינתא דהות תמן. ר' עקיבא זכה ללמוד מר' אליעזר סודות של מאתים ושש עשרה פסוקי שיר השירים, ובפסוק סמכוני באשישות כבר לא החזיק מעמד והתחיל גועה בבכיה. אורי ליה כל עמיקתא ורזין עלאין דהוה ביה בשיר השירים. זה ר' עקיבא.  

נחזור לראיה מהגמ' במסכת חגיגה, אמר להם ר' עקיבא, משמע שהיה הכי גדול מארבעתם, כשאתם מגיעים אצל אבני שיש טהור, אל תאמרו מים מים, משום שנאמר דובר שקרים לא יכון לנגד עיני. דהיינו, כשאתם מגיעים לאיזה מקום במרכבה, מקום שנראה שיש שם מים, נראה לכם שזה מים אבל בעצם זה לא מים, ומי שאומר לכם שזה מים הוא משקר, ואז דוחפים אותו והוא נהדף. זה רבי עקיבא. אבל אצל אצל ר' שמעון בר יוחאי כתוב, למקום אבני שיש הגעת. רשב"י הגיע. זה כתוב בזוהר בכמה מקומות, שהגיע למקום אבני שיש טהור.