חנוכה – עיקר וסיום ימי הדין

הדבר הזה רמוז בפסוק, ויהי כמשלש חדשים ויוגד ליהודה לאמר זנתה תמר כלתך. מה זה כמשלש חדשים? לא שלשה חדשים ממש. מתשרי מרחשון עד כסליו, עד חנוכה שזה קרוב לג' חדשים. ויוגד ליהודה- יהודה רומז על שם ה', הגמ' בגיטין דנה אם התכוין לכתוב שם הויה וכתב יהודה, יש ביהודה את שם ה'. הדל"ת ביהודה רומז לדוד המלך שהוא מקושר עם הקב"ה, ולעתיד לבוא יגאלנו משיח בן דוד, כמו שכתוב וביקשו את ה' אלד'יהם ואת דוד מלכם. דוד המלך שבא משבט יהודה מחובר להקב"ה לנצח נצחים, קשר בל יינתק. ויוגד ליהודה לאמור, דהיינו בא השטן ומקטרג לפני הקב"ה שרמוז בשם יהודה, ואומר זנתה תמר כלתך, עם ישראל נמשל לתמר שנאמר זאת קומתך דמתה לתמר, וכן נקראת כלה שנאמר באתי לגני אחותי כלה, כתוב במדרש שאחד עשרה פעמים עם ישראל נקרא כלה, והשטן מקטרג על עם ישראל שסטה מהדרך. וגם הנה הרה לזנונים – מפרש בעל ספר בת עין, שהוא המקור של פירוש זה, הכוונה שעם ישראל ח"ו נדבק ודבוק מרצונו בתאוות, והם מקושרים אליהם. ואפשר לומר שהכוונה גם שזה נעשה בפרהסיא, כמו הריון שהוא מוכר ונרגש. דהיינו לא רק בצינעה אנשים עושים דברים בסתר, אלא גם ברשות הרבים. זה מה שמקטרג השטן בימים אלו של חנוכה. ויאמר יהודה הוציאוה ותשרף –אומר הקב"ה, עם ישראל חייב כליה ח"ו. מה אומרת תמר? מה אומרת כנסת ישראל? היא מוצאת, והיא שלחה אל חמיה לאמור לאיש אשר אלה לו אנכי הרה – לאיש זה הקב"ה שנאמר ה' איש מלחמה. אנחנו לא התרחקנו ח"ו מהקב"ה, אדרבה אנחנו דבוקים בהקב"ה, הכר נא למי החותמת והפתילים והמטה האלה.

שימו לב יש פה רמז גדול, רק נאמר לפני כן הקדמה. בספרי הפוסקים דנים האם אפשר להדליק נר חנוכה לא מתוך כלי. היום בד"כ מי שלא מעיין או לא שם לב, חושב שנר הכוונה לשעווה. למעשה בלשון חז"ל הכלי זה הנר. דנו כמה פוסקים האם בנ"ח הנר דהיינו הכלי, מעכב או לא. יש בזה נידון גדול. כף החיים מביא בשם חסד לאברהם זקינו של הרב חיד"א חמישה עשר דרגות של נר חנוכה. למי שיש יכולת בידו יעשה של זהב, אח"כ כסף, וכך הלאה והלאה. אבל לא לעשות בדברים שלא נחשבים כלי, כמו קליפות של בצלים, או לנקב תפוח אדמה ולעשותו נר, זה לא, כי אין לזה חשיבות של כלי. לגבי דברים של חד פעמי גם יש נידון. בכל אופן רצוי לעשות כלי. אם כן, החותמת זה השמן שמצאו בחותמו של כהן גדול, השמן שאנחנו מדליקים בחנוכה. והפתילים, אלו הפתילות. והמטה בגימטריא כלי (המלה המטה עם הכולל סה"כ 60), הרי השמן רומז לחכמה ושריפת הפתילות רומזת לשריפת יצר הרע. זה מה שאומרים עם ישראל להקב"ה, אנחנו לא התרחקנו ממך, אנחנו דבוקים בך. אלא מאי? שאור שבעיסה מעכב, יצר הרע מפריע לנו בהרבה דברים. אהה, ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני – הקב"ה אומר עם ישראל צודקים, כי על כן לא נתתיה לשלה בני – לא נתתי ולא שלחתי להם את המשיח שנקרא שילה, שנאמר עד כי יבוא שילה ולו יקהת עמים, והוא נקרא בני שנאמר ה' אמר אלי בני אתה. ולא יסף עוד לדעתה – מלשון ויודע בם את אנשי סוכות, דהיינו לא יוסיף עוד לייסר אותם. אבל זה רק לפי פירוש האחד. הרי ידוע שעל הפסוק ולא יסף עוד לדעתה יש מחלוקת בפירוש, יש מסבירים ולא יסף היינו לא הוסיף, ויש מסבירים ולא פסק, דהיינו שמכאן והלאה המשיך איתה. לפי זה אם הכוונה לא יסף היינו לא פסק, א"כ הקב"ה לא הפסיק לאהוב אותנו. במלה ידע יש כמה פירושים, יש בגמרא מסכת ע"ז ד' ע"א על הפסוק רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה, רש"י שם מסביר שידעתי זה אהבתי, כמו שכתוב ואדעך בשם, או כמו שכתוב יודע ה' דרך צדיקים, שהקב"ה אוהב. המלה ידיעה בהרבה מקומות היא לשון אהבה. ולא פסק עוד הקב"ה לאהוב אותנו, כי אם ח"ו הקב"ה היה מנתק איתנו את קשר האהבה שלו, היה גרוע.

מספרים, שרב אחד דרש באיזה מקום את העניין הזה שכתוב בספרים על חנוכה שהוא גמר תשובה, הוא רצה לעורר את הציבור לתקן מעשיהם. בא אליו אח"כ יהודי אחד, אמר לו, הרב, עכשיו בזכות הדרשה, מצאתי את התירוץ על הקושיא שהייתה לי הרבה זמן. אמר לו הרב, מה הקושיא? אמר לו, כתוב בפיוט ונתנה תוקף (הפיוט שאומרים האשכנזים בראש השנה) מי באש ומי במים, מי בחניקה ומי בסקילה, לא הבנתי עד עכשיו מה הקשר בין חנוכה (החסידים מבטאים חנוכה כמו חניקה) לראש השנה? עכשיו הבנתי, כי חנוכה זה הסוף של ראש השנה... וד"ל.

למה אני אומר זאת? כי לצערנו ההבדל בין הכ"ף לקו"ף נשכח היום. כמעט אף אחד לא מקיים אותו, חוץ מאיתנו ומעוד כמה עדות בודדות מהספרדים שמבטאים, אבל השאר לא.

בעלון פעולת צדיק פרסמנו קול קורא, ודרך אגב לצערנו הרבה אנשים היום מזלזלים, אנחנו בדור שהחושים קצת קהו, לא מתייחסים. מי שרואה את הקול קורא, אני מבקש מכל מי שיכול שיתלה את זה, אולי ראוי אפילו לקרוא את זה לפני הציבור, כי לצערנו הם דברים שהציבור מזלזל בהם, בבחינת דש בעקביו. אם אפשר לתלות בלוח המודעות כמו שתלוי פה בבית המדרש על גבי הדלת. זה אחד מהדברים הראשונים שכתבנו, פשוט וברור שחלילה לזוז כמלוא נימא ממבטא לשון הקודש המקובל בידינו שהוא כנתינתו מסיני, ואין מדויק יותר ממנו בכל קהילות ישראל כיום, לא נחליפנו ולא נמיר אותו. לצערנו הדור החדש בשנים האחרונות, בפרט בקריאת התורה, ממש מרגישים חולשא גדולה. הציבור לא בקי בקריאה, קשה למצוא חזנים שבקיאים, אלו דברים שלא היו בעבר, ולפי המצב היום קשה כבר לדעת מה יהיה. אנחנו חוששים שבדור הבא אולי ישתנו דברים, ולכן הדבר הזה חשוב מאוד. תראו מה קרה מהשיבושים האלו של הכ"ף והקו"ף, הכף נהיה קוף, השורק נהיה חירק, בלבול גדול נהיה מכל זה, עד כדי כך שיצאו כל מיני טעויות מהדברים האלה.

יש פה בקול קורא עוד דברים חשובים מאד. גם דברים שלצערנו מזלזלים בהם היום. העניין של שירי עגבים, כמה שדיברנו על זה, אבל עדיין המצב אינו פשוט. אולי צריך לכתוב בנפרד על הנושא הזה. שמירת משמרות הקדושה וסייגי הצניעות, גם דבר חשוב מאוד. דרך אגב, בספר שלחן ערוך המקוצר חלק קדושה, יש פירוט על כל העניינים של צניעות וכו', ונדמה שיש כאלה שחושבים שאנחנו מחמירים. תדעו, מה שכתוב שם, זו ההלכה! אין שם לא חומרות ולא קולות – רק הלכות. בשלחן ערוך המקוצר אנחנו לא כותבים חומרות. שלחן ערוך, פירושו הדרך הסלולה. מי שרוצה לדעת מהם חומרות – ואינני בטוח שזה חומרות – שמחתי ממש לקבל את זה ביום שישי חוברת בשם באתי לגני, נתתי למחבר הספר הסכמה, שם הוא כותב דברים חמורים מאד, ולפי דעתי זו אמת. אמת לאמיתה. הוא כותב פה מוסר והלכות, מי שיכול להפיץ את החוברת הזאת תע"ב. בכל אופן לצערנו היום הצניעות ירדה ממש עשר מעלות אחורנית, אוי לנו מי ירפא לנו. לכן גם בנושא הזה עוררנו. אני חושב שכדאי מאוד ללמוד את הנושאים האלה, לפחות מה שכתוב בשלחן ערוך המקוצר, אבל מי שיכול להחמיר יותר מכך ולנהוג כפי שכתוב פה, אשריו ואשרי חלקו.