|
|
||
ברוכים הבאים לאתר מהרי"ץ יד מהרי"ץ - פורטל תורני למורשת יהדות תימן, האתר הרשמי להנצחת מורשתו של גאון רבני תימן ותפארתם מהרי"ץ זצוק"ל. באתר תמצאו גם תכנים תורניים והלכתיים רבים של מרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א - פוסק עדת תימן, מחבר ספרי שלחן ערוך המקוצר ח"ח ושו"ת עולת יצחק ג"ח ועוד, וכן תוכלו לעיין ולהאזין ולצפות במבחר שיעורי תורה, שו"ת, מאמרים, תמונות, וקבלת מידע אודות פעילות ק"ק תימן יע"א (י'כוננם ע'ליון א'מן). הודעה לגולשי האתר! הבעלות על אתר זה הינה פרטית, וכל התכנים המובאים הינם באחריות עורך האתר בלבד. אין למרן הגר"י רצאבי שליט"א כל אחריות על המתפרסם באתר, ואינו מודע לדברים המפורסמים בו. פרויקט הכנסת מאמרי מרן שליט"א מעשרות ספרים ירחונים וכתבי עת הפזורים על פני עשרות שנים לאתר יד מהרי"ץ "נציב החודש" באתר
נציב החודש! אם רצונך שזכות לימוד התורה, המסורת והמנהגים, של אלפי לומדים באתר זה יעמדו לזכותך במשך חודש ימים, להצלחה לרפואה או לע"נ, אנא פנה לטל': 0504140741, ובחר את החודש הרצוי עבורך. "נציב החודש" יקבל באנר מפואר בו יופיעו שמו להצלחתו, או שם קרוביו ז"ל בצירוף נר נשמה דולק, וכן בתעודת הוקרה ובברכה אישית ממרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א. |
ספר "הגיוני הגייה" |
||||||||
מספר צפיות: 97220 | ||||||||
י"ח כסליו ה'תשע''ד | ||||||||
מתוך השיעור השבועי במוצש"ק חיי שרה ה'תשע"ד
דברי מרן שליט"א בשבח הספר "הגיוני הגייה" מאת הרב שאלתיאל ינאי צובארה יצ"ו בעניין נכונות המבטא התימני. זכינו ויצא לאור הספר 'הגיוני הגייה', זהו ספר המדבר בשכל, בהגיון והבנה, בכדי להסביר את נכונות המבטא התימני. כידוע לכם, לצערינו בעדות האחרות נטפלו לכמה דברים, ובמקום להבין שבעצם יש להם טעות במבטאם, יש להם כל מיני קושיות, על הגימ"ל הדגושה, על הקו"ף, ועל ניקוד סגול. וכדומה. אבל ברוך ה', הרב שאלתיאל ינאי צובארה שליט"א, שנמצא כאן כעת, זכה לחבר ולהוציא לאור את הספר הזה. זהו ספר, שהוא יגע עליו הרבה שנים, שלש עשרה שנה. ברצוני לומר לכם, כאשר נתתי את ההסכמה לספר, לא יכולתי לקרוא את כולו, אלא טעמתי קצת, ואמרתי שהוא מצויין. אבל היום, בשבת קודש זו, התחלתי לקרוא את הספר המודפס והמסודר, וממש היה לי 'עונג שבת'. הספר מסביר בצורה מקיפה ועמוקה, איך המבטא התימני הוא הנכון ביותר, בכל העניינים ובכל הפרטים. גם מבטא האותיות, וגם מבטא התנועות, גם האות גימ"ל והאות קו"ף, וכן הסגול והחולם והקמץ, וכדומה. ישנם פה חידושים, אשר לא שמעתם אוזן. ב"ה הוא זכה לכך מן השמים, הוא שליח ציבור שלנו, להתמודד עם טענות הספרדים והאשכנזים. הוא ב"ה ישב על מדוכה זו, ואשריו ואשרי חלקו. הדבר ממש חשוב מאד, לכל מי שהנושא חשוב לו. עלינו לדעת, אבותינו בדורות שעברו, לא היו צריכים. אפילו את כללי הדקדוק, הם בד"כ לא למדו אותם. מי למד את 'מחברת התיגאן'? אולי אחד מעשרת אלפים. היכרתי אפילו תלמידי חכמים, חזנים בקיאים, זקנים מהדור שעבר, שאם שאלו אותם, למה מבטאים כאילו נקוד קֳהָת, ולא קְהָת, נוטה לפתח, הרי זהו שוא? הם לא ידעו את הסיבה, שזהו בגלל שהאות לאחריה גרונית. א"כ למה אתה אומר דוקא כך? התשובה היא, כי כך למדנו. המסורת היתה להם בפה, מבלי ללמוד את הסיבות. הפה שלהם כבר היה מסודר לפי הכללים, אפילו ללא שידעו אותם. מדוע המְהלל לעולם וכו' קוראים את השוא, נוטה לשורק? מעין המֻהֻלל? אין להם תשובה, רק כך המסורת. רובם ככולם לא עסקו בתימן בדקדוק ובכללים, וכבר העיר זאת בספר אבן ספיר. לא היו צריכים כללים, כך הלשון, כך השפה, כך שמענו מאבותינו מהר סיני. אבל בדור שלנו, כבר ישנם בלבולים. ומבלי ללמוד את הכללים, עלולים להתבלבל, כיון ששומעים מבטאים אחרים, וממילא יש להם כל מיני סתירות. לכן חשוב לדעת זאת. חושבני שהיה כדאי, אם מישהו יוכל לכתוב את הכללים העיקריים, את ההבדלים בין המבטא שלנו למבטא של עדות אחרות, לסדר זאת בצורה מתומצתת, הדבר חשוב מאד. כיון שאני רואה כי הדור הצעיר, ואפילו כאלה שכבר הלבין זקנם, יש להם שגיאות רבות בקריאה. הם השתבשו, בגלל העדות האחרות. לכן, כדאי לכתוב זאת, אפילו בחוברת קטנה, לערוך את כללי הקריאה, את ההבדלים שבינינו לבין העדות אחרות, ושישננו זאת, לעצמם, וגם בכדי שידעו מיד מה לענות לעדות האחרות. בכל אופן, יישר כוחו של הרב המחבר, כאן הוא 'השיב מלחמה שערה', לסתום את כל טענותיהם. דרך אגב, ברצוני לומר דבר נוסף. בזמנו הרה"ג מאיר מאזוז שליט"א, שהוא אמנם מדקדק גדול, עסק הרבה בעניין זה. בעצם ישנם הרבה דברים שווים בינינו, כי המבטא הספרדי של היום, זהו אינו המבטא הספרדי האמיתי. הרי בעבר, הספרדים לא אמרו 'עץ' בצד"י כמו שאומרים היום, צד"י אשכנזית שהיא שילוב TZ אירופי, אלא אמרו כמונו, כעין סמ"ך מעובה. וזו היא הצד"י האמיתית. מי שלא מבין, חושב כי זה "העס". פרסם פעם הרב מאזוז [וכנראה זה נדפס], כי מי שאומר בורא פרי העץ, במקום בורא פרי 'העץ', בסמ"ך מעובה, הרי זה כאומר בורא פרי 'העז', כיון שזהו שיבוש. לא ניכנס לזה, אבל מי שרוצה להבין למה זה שיבוש, שיעיין בספר הזה או בספרים אחרים. אבל כך הוא אמר, מי שאמר בורא פרי העץ, באשכנזית, כאילו אמר בורא פרי העז. אמרתי לו, במחילה מכבודו, ודאי אנחנו מסכימים שצריכים להגיד 'העץ', בסמ"ך מעובה, אבל חושבני שאין הדבר עד כדי כך. דהיינו, אין פירושו שהדבר מעכב. אמנם אם אדם אומר 'בורא פרי העז' ממש, ואכל תפוח למשל, בודאי שזה לא תפס. אבל אני לא חושב, שאם אמר 'העץ' כמו שאומרים רבים היום, זה עד כדי כך... הדבר הוא כמו לגבי אותיות ספר תורה, הרי צריך לכתוב את האותיות כפי שצריך, אבל אם הוא שינה קצת, אם לא עשה זאת במדוייק, הכלל הוא כפי שהרמב"ם אומר [ספר אהבה, הלכּות ספר תורה פרק י' הלכה א'], שנפסדה צורת אות אחת, עד שלא תיקרא כל עיקר, או תידמה לאות אחרת. דהיינו, ישנו מצב שהאות התקלקלה, 'נפסדה צורתה', ואי אפשר לדעת שזאת האות הצריכה להיכתב. א"כ, ישנן שתי אפשרויות שהיא פסולה, או שלא יכולים לקרוא אותה מצד עצמה, כגון שהתינוק דלא חכים ולא טפש אינו יודע לקרותה. או שהשינוי בכתיבתה גרם שנפסדה צורתה, באופן כל־כך חמור, שחושבים כי זאת אות אחרת. כלומר, נכון שלא כתבת את האות כפי שהיא צריכה להיות, אבל ישנו קצת 'מרחב' בין זה לבין זה. גם אם לא ביטאת נכון לגמרי, זה עדיין כשר. אותו הדבר בנ"ד לגבי ההבדל במבטא הצד"י האמיתי כמו סמ"ך מעובה, ישנו עוד מרחב ומרחק ביניהם. בין המעכב לשאינו מעכב. אמנם ב'העז', כבר יצאת מהתחום, לא יצאת ידי חובה, וצריך לתקן. אבל 'העץ' במבטא האשכנזי, הוא עוד בתוך התחום של 'העץ', ובדיעבד יצאת ידי חובה. למרות שאנחנו כמובן מסכימים, שצ"ל 'העץ' בסמ"ך מעובה, וכך צריך להיות. זו המסורת. רק שהאנשים אינם מבדילים בין סמ"ך לצד"י, לפי מבטאנו. אינם מבחינים כי האות צד"י עבה יותר מהאות סמ"ך. [כמדומני שהרב מאזוז חזר בו בעיקבות דברינו אלה. סבר וקיבל]. זכורני כי פעם עלה נער שקרא בס"ת [שמות ל"ד, ל"ג] את הפסוק וַיִּתֵּן עַל פָּנָיו מַסְוֶה. ובמקום להגיד 'מסוה', הוא אמר 'מצוה', וכמה שניסינו להחזיר אותו, הוא לא קלט. יש מסוה ויש מצוה. לא היתה לנו ברירה, אבל סמכנו שאח"כ בקריאת המפטיר, יתוקן העניין. כיון שזה אירע בשביעי, בסוף הפרשה. אמרנו זאת, רק בכדי לדעת את חשיבות עניין זה. זה לכיוון ההפוך, שעושים צד"י במקום סמ"ך. וכבר שמענו מי שקרא במקום עֵשָׂו, עֵצָיו. החזרנו אותו. זה לא עצים. רב־טוב צפון להעומדים על משמר ביטוי לשון הקודש כתקנו, ומתוכם כעין החשמל ידידנו מחבר הספר הגיוני הגייה, ירבו כמותו בישראל. הוא גם קיבל את התיקונים שדרשתי להגיה בספר, ויישר חיליה לאורייתא, כן ירבה וכן יפרוץ.
|
||||||||
|
||||||||
|
כניסה לחברים רשומים |
|