בעניין השומע קדיש או קדושה באמצע וידוי יום הכיפורים

לק"י יום ב' לסדר "תורה צוה לנו משה" התשע"ג.

ידועה ההוראה ברבים שאדם הנמצא בסוף תפילת הלחש באמצע וידוי יום הכיפורים, אם שומע קדיש, קדושה מפי שליח ציבור צריך לענות כפי שעונה בתחנונים שבסוף התפילה – אלד'י נצור (בקדיש - איש"ר אמן דאמירן. ובקדושה - ק'ק'ק' וכו', משבחים וכו' ברוך כבוד.). אולם יש להעיר שהוראה זו יפה כוחה לבני שאר הקהילות - אשכנז, עדות המזרח וכו', אולם לא נכון הדבר לדכוותן ק"ק יהדות תימן (נוסח בלדי). וזאת משום שאנו נוקטים למעשה שוידוי הנאמר בתפילת יוה"כ תקנוהו חכמים בתפילה עצמה, ומשום כך הוא נאמר קודם יהיו לרצון הראשון. וכ"ה בסידור רבינו סעדיה גאון (דף ר"ס), סדר רב עמרם גאון (עמ' קי"ח), סדר התפילות לרבינו הרמב"ם, ספר אבודרהם ועוד. וכן הוא בכל סידורי תימן (תכאליל) ולרבות תכלאל מהר"י בשירי, מהר"י משתא, מהר"י ונה. ואשר על כן הנמצא באמצע הוידוי אסור הוא בעני'ה כלל ועיקר כיוון שעומד הוא קודם אמירת יהיו לרצון הראשון, אלא הנהגתו בשומעו קדיש או קדושה הינה כפי העומד באמצע תפילתו כמבואר בשו"ע (סי' ק"ד ס"ז). לעומת זאת שאר קהילות ישראל סוברים שיש לומר את הוידוי אחר אמירת יהיו לרצון הראשון, וכ"כ משנ"ב סי' תר"ז (סקט"ז), כה"ח (סק"ל), וכ"ה בסידוריהם. וזאת מטעם דסבירא להו שאין לומר תחנונים קודם לכך כמבואר בשו"ע (סי' קכ"ב ס"א) וסדר הוידוי הינו כשאר תחנונים, ועל כן יכול לענות קדיש או קדושה, כדין העומד אחר יהיו לרצון. וכן מבואר במשנ"ב סי' תר"ז (סקי"א), כה"ח (סקכ"ה) ועוד [כל זה אם נקיטינן כדעת תוס' והרא"ש (סוכה כ"ה.) שלא אמרינן העוסק במצוה פטור מן המצוה כאשר יכול לקיים את שניהן, וכ"כ הרא"ה (שיטמ"ק בב"ק נ"ו:) דלא כדעת הרמב"ם והגאונים כמו שכתב המגיד משנה (פ"ו מהל' סוכה הלכה ד') בדעתם. שלשיטתם בלאו הכי אינו מפסיק באמצע הוידוי בין קודם אמירת יהיו לרצון לבין לאחריו].

הצ' אורן בכא"מ שמעון צדוק יצ"ו

מו"צ בבית ההוראה