בעניין משחק הקלפים והרעה הטמונה בו

בענין של ע"ז, רציתי להעיר דבר שלא כולם יודעים אותו. הרי יש פה איזה היקש והשוואה מסויימת בין חמץ בפסח לבין עבודה זרה. כותב הגאון רבינו יוסף חיים בשו"ת רב פעלים [חלק ב' סימן ל' (לא מצאתי זאת שם. ש"י)], בעניין שחוק בקובְיא. היום בעברית אומרים קובִּיה. המשחקים בקוביא פסולים לעדות. הוא מביא כך, ראיתי להרב נפש כל חי שכתב וז"ל, שמעתי מפי נכדי, כי בעברו מצור לצידון, ראה כפר אחד על ראש ההר בנוי עליו כמו שלשים בתים, ואמרו לו כי אנשי הכפר הללו עובדים לצורות של הקוביה בקארטין. זה מה שנקרא משחק הקלפים, שמשחקים בו הילדים. א"כ כותב רבינו חיים פלאגי, הוא שחיבר את ספר נפש כל חי הנז' לעיל, שנכדו, שהיה בעצמו תלמיד חכם, סיפר לו, שראה שם במקום הזה את אנשי הכפר שעובדים לצורות הללו. זהו משחק הקלפים ידוע, יש שם גּוקר, וכן צורות לב, עלה, תלתן, יהלום. אינני מכיר את המשחק, אבל בשביל עניין זה שאלתי מה בדיוק יש שם. א"כ הוא כותב כך, יש בשחוק הקוביה בקארטין, קליפות אחוזות בסטרא אחרא, וכל מספר מורה על קליפה ידועה, שמעתי כי יש שם עד מספר שלש עשרה. והוא כותב כך, מצאתי תנא דמסייע לדבריו, הרב הקדוש הגאון המקובל האלד'י בספר קדושת לוי, שכך כתב בעניין זה.  בעל קדושת לוי [דרושים לחנוכה דף ע'] כותב כך, בעוה"ר נפרצה פרצה באחינו בית ישראל, לשחוק בקארטין, אלו הקלפים, כשמו כן הוא, זה קליפה, דהיינו פסולת, מקליפות הטומאה. אבל זהו רק רמז. בכל אופן הוא אומר כך, אבל הוו יודעים, שבכל קארט יש בודאי קליפה גדולה אשר לא ראוי להזכירה. הוא אפי' לא רוצה להזכיר את שמה. סהדי במרומים שלא לדרוש כוונתי, רק להסיר מכשול מבני אדם. דעו אחי ורעי, כמה מכשולות יש בשחוק הזה. אחת, שבודאי בעת הזאת נשכח ממנו יראת ה'. השנית, שבודאי נראה בעיני שהוא גזל. השלישי, שמטמאים את עצמם בקליפות אשר אין ראוי להביא תוך הפה. המשחק הזה, הוא כותב שם שהם עובדים לצורת המלך והשרים, וראיתי בעוד ספרים שמזכירים את עניין זה, א"כ זה לא לחנם. כי בעצם, יש אמנם עוד כמה דברים רעים בדבר הזה. יש עניין של ביטול תורה, ומושב לצים, וכן גזל לאלה המהמרים בהם, שזה עוון חמור. אבל כעת איננו מדברים מהצדדים הללו, כי אנו מדברים אפי' על אנשים שישחקו בלי כסף. אבל מצד ביטול תורה, בודאי שיש. ואפילו ילדים שמשחקים בזה, צריכים לדעת שיש במשחק זה טומאה גדולה.   רבינו חיים פלאגי חי לפני מאה שנה, ואינני יודע אם עד היום נמצא דבר זה של עבודה זרה. התחלתי לחשוב, אולי ע"ז זו כבר אינה קיימת, כי לא שמענו על כך בזמננו. הוא אומר שבין צור לצידון יש כפר אחד, שהם עובדים את הצורות האלה. מסתמא ומסתבר שישנם עוד מקומות בעולם, שעבדו בהם עבודה זרה זו, רק אינני יודע אם הדבר קיים היום. אבל רציתי להדגיש כי גם אם הדבר אינו נמצא היום, צריכים לדעת דבר יסודי בעניין זה. הרמב"ם כותב הרבה טעמים למצוות בתורה, כגון כלאים, ובשר בחלב, שהטעם הוא, בכדי להרחיק מדרכי עובדי עבודה זרה. הרי הגמרא אומרת במסכת ברכות לגבי איסור כלאים [דף כ"ב ע"א], רבי יאשיה אומר, לעולם אינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד. כותב על כך הרמב"ם [בספר מו"נ], שמצא בספרי עובדי עבודה זרה, שכך הם היו עושים. כמו כן איסור בשר בחלב, זה מדרכי עבודה זרה. כמובן שהרמב"ם מהביל לכך, הוא סובר כי אלה היו שוטים גמורים שאינם מבינים בין ימינם לשמאלם, אבל התורה רצתה להרחיק אותנו מדרכי עובדי ע"ז אלו.   אולם זכורני כי רבי שמעון לביא (בעל הפיוט הידוע בר יוחאי) בספר כתם פז כותב, שלאמיתו של דבר, יש פה משהו יותר מכך. הדבר אינו פשוט, כי עובדי ע"ז אלו לא היו טיפשים. גם הדעת נותנת כך, וכי בגלל שהיתה כזאת ע"ז לפני כמה אלפי שנים, לכן אסור לעשות זאת גם היום? אלא מסביר בספר כתם פז, שהדברים הללו לא נעשו על ידם לחנם, הם ידעו היטב את כוחות הטומאה, ידעו כיצד הדבר משפיע, וזה מה שהם פעלו. מי שמסתכל בעיני השכל בלבד, אינו מבין זאת. אבל מי שיודע כיצד פעולות כוחות הטומאה, מבין שנעשה בכך דבר טומאה ממש, ויש לכך גם תוצאות. הם לא עבדו ע"ז סתם, אלא הם ראו שהדבר היה מועיל להם. לכן בעוה"ר גם בני ישראל נמשכו אחרי דברים אלו, כי הם ראו כביכול תועלת מסויימת מהדברים הללו, שיש בכוחות הטומאה להשפיע.   ממילא, גם אם הע"ז הזאת אינה קיימת בעולם כיום, כל הצורות הללו, אפי' על הצד הזה שאין ע"ז זאת קיימת בעולם, אבל לדבר זה יש כח השפעה של טומאה, אפילו מאות ואלפי שנים לאחר מכן. כיון שכך הוא הדבר בעצמו, מי שיודע את כוחות דבר זה, מבין מה הוא פועל, ומה משמעות דברים אלו.   לכן צריכים לשים לב על הילדים, להתרחק ממשחק זה, לעשות ביעור חמץ גם מהדברים הללו. ולא לחכות לערב פסח בעניינים הללו. שמעתי, מישהו אמר לי שהדפיסו בזמן האחרון באחד העלונים איזה מאמר בנושא זה, לא ראיתי אותו, ומי שראה זאת אודה לו אם יוכל להביאו אלי, כי אדרבה, אולי ישנם דברים נוספים שאינם ידועים לי, המחזקים את העניין. בכל אופן, יסודות הדברים הללו, ברורים ונהירים.  [לאחר השיעור, קיבלתי מאחד האברכים שליט"א מאמר זה, שנדפס בגליון עיקבתא דמשיחא, ושם כתוב בזה"ל, עניין נחוץ אשר נתבקשנו לעורר ע"י רבנים ואנשי חינוך דגולים שליט"א. דעו אחי ורעי כי כמה מכשולות יש בכך. בעת האחרונה, מחמת אי ידיעה, החל לפשות במחנה שלומי אמוני ישראל נגע ישן נושן, של משחק ב"קלפים" (באידיש: קארט"ן), המוכרים בשם גּוקר. בדורות העבר ידוע היה לרבים, כי מדובר במשחק אסור – גם כאשר הוא נערך ללא כסף – לפי שמקורו בצד הטומאה, רחמנא ליצלן. בדורנו אנו נשתכח הדבר. המשחק החל מופץ במתכונתו המקורית, ככרטיסי נייר, וגם כתכנת מחשב המכונה בשם "סוליטייר", וההתעסקות בו קנתה לה שביתה אף בקרב התלמידים הצעירים בבתי החינוך, בפנימיות ובקמפים. על פי בקשת רבנים ומחנכים, יובא לפניכם בתכלית הקיצור מעט אמרות, עובדות וסיפורים מגדולי ישראל העוסקים בנידון זה, כדי להביא את חומרת הדבר לידיעת בני דורנו. (הבהרה: משחק הקלפים האסורים חלים אך ורק על הסוג גּוקר כנז"ל).  הגאון הקדוש רבי אלכסנדר זיסקינד מהורדנא, בספרו הקדוש והנודע 'יסוד ושורש העבודה' (שער י"ב פרק א') כותב לאמור: "וכל איש הירא וחרד לדבר ה' ירחיק בניו מנעוריהם שלא יכירו כלל צורתם של הקליפות (כינוי לכוחות הטומאה) האלו, הקארטין (משחק הקלפים)".  וכה כותב סניגורן של ישראל, הגאון הקדוש רבי יצחק מבארדיטשוב בספרו "קדושת לוי" (דרושים לחנוכה, אחרי פר' מקץ): "בעוונותינו הרבים נפרצה פירצה באחינו בית ישראל, לשחוק בקארטי"ן (קלפים), וקל בעיניהם דבר זה. אבל הוו יודעים, שבכל קאר"ט וקאר"ט (קלף וקלף) יש בודאי קליפה גדולה, אשר לא ראוי להזכירה... דעו אחי ורעי, כמה מכשולות יש בשחוא (במשחק) הזה... שמטמאים את עצמם בקליפות אשר אין ראוי להביא תוך הפה".  ומוסיף וכותב גם הגאון הקדוש רבי צבי אלימלך מדינוב, בספרו הקדוש "בני יששכר" (מאמרי חודש כסלו, מאמר ב' סי' י"ב): "תתבונן גודל האיסור והפגם הנעשה בנפש מי שעוסק חס ושלום בשחוק קארט" – בגימטריא "שטן" – אשר המציאה הקליפה בימי שליטת היוונים".  כמו כן מובא בספר שבחי הבעש"ט, שפעם הגיעו אליו יהודים עם ספר תורה, שבכל פעם שהיו קוראים בו היו נמצאים טעיות בספר, אע"פ שתיקנוהו פעמים רבות. ברגע שרבינו הבעש"ט הביט בספר, ציווה לגנזו, מפני שספר זה נכתב מכסף שבעל פונדק קיבל עבור שהשכיר חדר למשחק קלפים, על כן לא יימצא לספר תורה זה תקנה עולמית, ה"י".  בהמשך שם, מובאים מעשים נוראים בצדיקים שהראו באופן מוחשי לאנשים שנכשלו בזה, איך בדמויות המצויירות הללו טמונים מזיקים מבהילים וכו' רח"ל.]