דין רחיצה בחמין בשבוע שחל בו תשעה באב

דין רחיצה במים חמים בשבוע שחל בו תשעה באב

מתוך ספר שלחן ערוך המקוצר למרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א, אורח חיים חלק ג' סימן ק"ג, הלכות בין המצרים, ושבוע שחל בו תשעה באב, סעיף י"א.

אין ראוי לרחוץ את הגוף במים חמים בשבוע שחל בו ת"ב. אך במים צוננים או בפושרים הנוטים לצוננים, מותר כח. ואפילו עם סבון (לשם נקיון, לא לתענוג ולריח טוב) מותר כט. ולרפואה, כגון יולדת או אדם חלוש שציווה אותו הרופא לרחוץ, מותרים לרחוץ אפילו בחמים ל:

הערות עיני יצחק:

כח. כדי לעמוד על טעמנו ונימוקנו בסגנון סעיף זה, נקדים כי מרן השלחן ערוך סימן תקנ"א סעיף ט"ז כתב, יש נוהגים שלא לרחוץ מראש חדש, ויש שאין נמנעים אלא בשבת זו ע"כ. והגם דלא פירש אם זה בחמין או אף בצונן, מכל מקום מהרמב"ם יש להוכיח שדוקא בחמין, כי כך כתב בפרק חמישי מהלכות תעניות הל"ו, כבר נהגו ישראל וכו' בשבת זו, ולא יכנסו "למרחץ", עד שיעבור התענית ע"כ. וכן מפורש בעוד ראשונים, דלא כמנהג אשכנז המובא בהגהת הרמ"א שם שאסור אף בצונן, עיין כה"ח ס"ק קפ"ו, ושתילי זתים ס"ק מ"ד. וע"ע ישועות יעקב סק"ג שחלק על הרמ"א. ולעניין מים פושרים, עיין בפתחי תשובה יו"ד סימן שפ"א סק"א בשם תפארת למשה, וביאור הלכה להמשנ"ב בהלכות שבת סימן ר"ס ד"ה בחמין, ובערוך השולחן יו"ד הלכות נדה סימן קצ"ט סעיף י"ח, וע"ע בשו"ת שבט הלוי חלק ז' סימן ע"ז אות ב'. ודע, שמדברי הרמב"ם נראה לכאורה דדוקא מרחץ שיש בו תענוג טפי, משא"כ רחיצת חמין שבבתים, ונראה שעל זה סומכים רבים אצלינו הנוהגים להקל, וצ"ע כי כיוצא בזה כתב בהלכות איסורי ביאה פרק כ"א הלכה ט"ז לא יכנס אדם עם אביו "למרחץ" וכו' יעו"ש, וכי גם בזה נדייק מרחץ דוקא. ויש לדחות דזיל בתר טעמא, והתם הסברא נותנת שלא לחלק, משא"כ הכא. ומרחץ דנקט התם, אפשר דאינו אלא לאפוקי רחיצה במעיין או בנהר שהדרך להזדרז. וממקור הדין שהוא בגמ' פסחים דף נא. יש להוכיח גם כן דמיירי במרחץ, ממה שאמרו שם נשמט הלל ויצא "לבית החיצון" יעו"ש ודוק, הגם שמהגמ' אין שום דיוק דדוקא מרחץ, רק מעשה שהיה כך היה. וגם הרמ"א שהעלה דין זה באבן העזר סימן כ"ג סעיף ו' לא הזכיר רק בלשון "לרחוץ" סתם, ומכל מקום בערוך השלחן שם סעיף ח' דן אולי דוקא בזמניהם שרחצו יחד באמבטאות, וכיו"ב כתב בספר הזכרונות שאולי דוקא בזמניהם שהמרחצאות רק להזיע ויושבים בטל הוא שיש לחוש להרהור וכו', והוב"ד באוצר הפוסקים שם, ואכמ"ל. וכעין נדון דידן, יש לומר גם לגבי איסור רחיצה בבית המרחץ ביום טוב, שבאמבטי שבבית המצויה בזמנינו אין איסור זה, וכמו שביארנו בס"ד לעיל סימן צ"ד הערה מ"ו. וע"ע ברמב"ם הלכות דעות פרק ד' הלכה ט"ז י"ז, ובערוך השולחן יו"ד סימן שפ"א סעיף ד'. מכל מקום אעפ"י שבתימן לא נמנעו מלרחוץ בחמין בבתים גם בשבוע שחל בו תשעה באב, אין מזה ראיה לזמנינו, כי שם הרחיצה בבתים פשוטה על-ידי מעט מים שנתחממו בכלי על האש, או בחמה, משא"כ בזמנינו כאן היום שהרחיצה גם בבתים משוכללת ממים חמים מרובים הזורמים ומזלפים מן הצינור הנקרא "דוּש", או שממלאים האמבטי במים חמים ויושבים שם, ונתחממו ע"י דוד-שמש או חשמל, ופשיטא דהוו דרך הנאה ותענוג. והם מעין מרחץ שהיה מצוי בעי"ת צנעא בלא הזעה, ואעפ"כ נהגו להחמיר בשבוע שחל בו ת"ב, כמו שנתברר לי מבקיאים שהיו רגילים ליכנס למרחץ לא רק לכבוד שבת אלא גם בתחילת השבוע בשאר ימות השנה. וקל וחומר בבתים בזמנינו שהוא תענוג טפי, ובלא ריח רע ועשן. ברם ספק אם יש לזה תורת מנהג, כיון שלרובם ככולם אין זה ידוע, עד שאפילו תלמידי חכמים סוברים שהיה המרחץ סגור אז, וממילא לזמנינו אין ראיה ומותר, ואדרבה י"ל שלא החמירו בזה אלא אז מפני שלא היה הרגל זה אלא ליחידים מפונקים, משא"כ בזמנינו שזה בכל בית ונחשב עתה דבר הרגיל, ושמעתי שאכן רבים נוהגים להתיר לגמרי. וע"ע מה שהארכתי על זה בשו"ת עולת יצחק חלק א' סימן ס"ו דף קפ"ב הערה ט'. ולפיכך העליתי דין זה רק בלשון "אין ראוי". [ויש חילוק בין זה לאכילת בשר שהעלינו בסעיף ח' להתיר לגמרי כפי המנהג, כדמוכח מדברי הרב המגיד שבארצותיהם אף שנהגו לאכול בשר, מ"מ לא נכנסו למרחץ. ויותר מזה מפורש בדברי מהר"ם אלשקר שמרחץ בכל המקומות נהגו בו איסור, כדלעיל הערה כ"ב]. ובודאי שהוא טוב להחמיר בפרט בזמנינו, כי עבר קציר כלה קיץ ואנחנו לא נושענו, וכדאי הוא בית אלהינו להצטער עליו שבוע אחד בשנה.

כט. כנלע"ד פשוט. ועיין כה"ח סק"ר, ומשנ"ב ס"ק צ"ו למנהג האשכנזים, ודו"ק.

ל. אחרונים. וכן נדה רוחצת וטובלת כדרכה. גם לצורך הפסק טהרה, יכולה לרחוץ מעט כדרכה בשאר ימות השנה ואפילו בחמין, כיון שאינה עושה לתענוג. ובתשעה באב עצמו, תרחץ מעט באותו מקום ובין ירכותיה בלבד. ואסור לטבול בת"ב כדלקמן סימן ק"ה הערה ל"ח. ואם טובלת במוצאי תשעה באב אזי תרחוץ ותחפוף בערב ת"ב, ובמוצאי ת"ב תחזור לחפוף ולסרוק מעט לפני הטבילה. עיין הגהת הרמ"א בסעיף ט"ז, ואחרונים, ובארות יצחק על שערי טהרה סימן י"ג סק"ב.