סימן רי"ח - הִלכּוֹת פריקה וטעינה, ואיסור צער בעלי־חיים

[א] הפוגש את חבירו בדרך ובהמתו רובצת תחת משאה, בין שהיה עליה משא הראוי לה בין שהיה עליה יותר ממה שראוי לה, מצוה מן התורה לסייעו לפרוק מעליה, גם אם הוא שונא לו, שנאמר{א} כי תראה חמור שׂוֹנַאֲךָ רובץ תחת משאו וגו' עזוב תעזוב עמו. ולאחר שפרק, לא יניח את חבירו בצער וילך לו, אלא יעזור לו לחזור ולטעון עליה, שנאמר{ב} הקם תקים עמו{ג}. ומצות פריקה, צריך לעשות בחנם, הואיל ויש בזה גם צער בעלי־חיים. אבל לטעון, אינו מחוייב אלא בשכר{ד}. והוא הדין בזמנינו שנוסעים במכוניות, הרואה אדם שמכוניתו נתקלקלה באמצע הדרך, מצוה עליו לעזור לו (תמורת שכר וכדלעיל) בכל יכלתו{ה}, אלא אם־כן יש חשש סכנה{ו}: 

 [ב] שונא זה האמור בתורה (כדלעיל בסעיף הקודם, כי תראה חמור "שונאך" וגו'), ישראל הוא, ולא מאומות העולם. לפי שהם אינם במצות טעינה ופריקה, אלא משוֹם צער בעלי־חיים. ואף על פי שאסור לישראל שיהא שונא לישראל, שהרי הכתוב אומר{ז} לא תשנא את אחיך בלבבך (וכדלעיל בחלק אורח־חיים הלכות דעות ומדות סימן מ"ח סעיף י"ג), תירצו חכמינו ז"ל{ח} כגון שהוא לבדו ראהו שעבר עבירה וְהִתְּרָה בו ולא חזר, הרי מצוה לשנאתו עד שיעשה תשובה וישוב מרשעתו. ואף על פי שעדיין לא עשה תשובה, אם מְצָאוֹ בצער על משאו, מצוה לפרוק ולטעון עמו ולא יניחנו כך, כי שמא יתעכב בשביל ממונו ויבא לידי סכנה, והתורה הקפידה על נפשות ישראל בין רשעים בין צדיקים, מאחר שהם נלוים אל ה' ומאמינים בעיקר הדת, שנאמר{ט} אֱמור אליהם, חי אָני נאֻם י"י אלהים אם אחפוץ במות הרשע, כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה{י}: 

[ג] אסור לצער כל בעלי־חיים, ואפילו כלבים וחתולים. ואדרבה חייב להצילם מצער, גם אם היו שלְּ־הפקר, ואפילו שלְּ־גוי. אך אם הם מצערים לאדם, או שצריך האדם להם לרפואה (כגון שמניחים יונים על טבורו של־חולה "צהבת", והם שואבים ממנו החולי ומתים, והוא מתרפא) או לשאר דבר, מותר אפילו להרגם ואין חוששים לצעְרם, שהרי התורה התירה שחיטה{יא}: 

[ד] סוסים המושכים בעגלה, והגיעו למקום מקולקל (כגון רפש וטיט) או להר גבוה, ואינם יכולים למשוך בלי עזר, מצוה לעזור אף לגוי משום צער בעלי־חיים, כדי שלא יכה אותם הגוי מכה רבה למשוך יותר מאשר בכחם{יב}: 

[ה] מותר למרוט נוצות הָאֲגַפַּיִים (דהיינו הכנפיים) של־עופות כדי שלא יוכלו לברוח. וכן מותר לקשור רגלי בהמה חיה ועוף, אבל לא יקשרם באופן שיהיה להם צער{יג}. והוא הדין בכל כיוצא באלו, יהלך אדם בדרכי יוצרו שהוא אל רחום וחנון, וכן הכתוב אומר{יד} טוב י"י לכל, ורחמיו על כל מעשיו: