סימן ר"ג - הִלכּוֹת איסור יֵחוד

[א] אסור להתייחד עם שום אשה, בין פנויה ובין נשואה, בין ישראלית ובין גויה, בין קרובתו (כגון דודתו או חמותו או כלתו, וכן לאשה עם דודהּ או חמיה או חתנה, וכדומה. ועיין לקמן סוף סעיף ט') ובין אינה קרובתו, בין אם היא ילדה (עיין לקמן סעיף ח') ובין אם היא זקינה. כי דבר זה עלול לגרום גילוי ערוה חס ושלום, ברצון או באונס{א}: 

  [ב] ייחוד, פירושו שנמצאים לבדם בבית אחד שדלתו נעולה, או שאין רשות לאדם אחר שיכנס לשם, גם אם הם בחדרים נפרדים, וכן אם הם במקום שומם מאין עובר, וכל כיוצא בזה, אפילו אין כוונתם לשהות שם אלא למשך זמן קצר מאד. ואם הדלת סגורה ולא נעולה, מותר{ב} (ועיין עוד לקמן סעיף ז'). ומדרכי הצניעות, שתישאר הדלת פתוחה לכל־הפחות מעט{ב*}: 

[ג] האב מותר להתייחד עם בתו, והאם עם בנה, גם כשהם נשואים, ואפילו לגור עמהם בקביעות. ויש אומרים שהוא הדין לנכדיהם ושאר יוצאי חלציהם. ולפי כל הדעות הבעל מותר להתייחד עם אשתו בימי נדתה{ג}: 

[ד] אח עם אחותו, יש אומרים שמותר להם להתייחד לפרקים{ד} (גם אם היא נדה, ואפילו נשואה) רק לא יגורו יחד בקביעות{ה}. וכן הוא מנהג העולם להקל{ו}. וטוב להחמיר אם אפשר{ז}: 

[ה] אם אשתו נמצאת עמו, מותר לו להתייחד גם עם אשה אחרת, מפני שאשתו מְשַׁמְּרַתּוּ. אבל יהודית אסורה להתייחד עם גוי גם כשאשתו עמו, ואפילו עם הרבה גויים ונשותיהם עמהם אסורה להתייחד, מפני שהם פרוצים בעֲרָיוֹת ונשותיהם אינן מקפידות{ח}: 

[ו] אשה אחת או שתים, גם אם הן כשרות וצדקניות, אסורות להתייחד אפילו עם הרבה אנשים, דהיינו עשרה או יותר, אף־על־פי שהם כשרים וצדיקים ותלמידי־חכמים. הן בלילה והן ביום, הן בשדה והן בבית שבתוך העיר, וכל כיוצא באלו. אבל אם אחת מהן לפחות, היא אשתו של־אחד מן האנשים, מותר, גם אם הם אנשים רגילים{ט}. ואם הם פרוצים, לעולם אסור להתייחד אפילו אם הם רבים, אלא אם כן נשותיהם עמהם{י}. ובכלל פרוצים, אותם בני־אדם המסתכלים ב"טלויזיה" הטמאה וכדומה לה, או הקוראים בספרים וכתבים של־זמה ותועבה, עיין לקמן הלכות שמירת הברית סימן ר"ד סעיף ט"ז{יא}. כמו־כן איש אחד, אסור להתייחד בכל האופנים דלעיל, אפילו עם נשים רבות, אלא אם כן אשתו נמצאת עמהם. ואין היתר להתייחד אלא שלוש נשים (וכל־שכן יותר) עם שלושה אנשים (וכל־שכן יותר), כי אין לחשוש לפריצות גדולה כזו אפילו באנשים רגילים{יב}. אך אם הם פרוצים, אין להקל גם באופן זה{יג}: 

[ז] אשה שבעלה בעיר, אין חשש להתייחד עמה, מפני שאימת בעלה עליה. וזה אפילו כשהעיר גדולה{יד}. וכן בית שפתחו פתוח לרשות הרבים (ואף אם הוא סגור אלא שאינו נעול, וכדלעיל סעיף ב'. וכן אם הדלת פתוחה לחדר המדריגות), אין שם איסור ייחוד ביום ובתחילת הלילה, כל זמן שבני אדם עוברים ושבים ברחוב, כיון שאפשר להיכנס{טו}. והוא הדין אם יש חלון שאפשר לראות דרכו. אך אם היה ליבו גס בה, דהיינו שהוא רגיל אליה כגון שגדלה עמו או שהיא קרובתו, וכן אם בעלה הזהיר אותה שלא תתייחד עם איש זה (ועיין לעיל הלכות אישות סימן קצ"ט סעיף ה'), הרי אלו אסורים להתייחד אפילו כאשר בעלה בעיר, ואפילו בבית שהפתח פתוח לרשות הרבים{טז}: 

[ח] עם קטנה עד גיל שלוש שנים, מותר להתייחד. וכן קטן עד גיל תשע שנים, מותר לאשה להתייחד עמו. ומעל גיל זה, אסור{יז}, ואפילו אם הם "מאומצים" או "חורגים"{יז*}. ואדם חלוש, וכן זקן מופלג שאפסו חושיו ותשש כחו, יש אומרים שאף־על־פי כן אסור בייחוד{יח}: 

[ט] צריך לשים לב שלא להיכשל באיסור ייחוד במקומות עבודה משותפים, וכן אשה או נערה ההולכת לבית אחרים לשמור על תינוק ("בֵּיְבִּי סִיטֶר"), וכן פנוי ופנויה הנפגשים קודם חתונתם (עיין לקמן הלכות שידוכין סימן ר"ה סעיף י"א). וכן אשה המבקרת אצל רופא (עיין לעיל הלכות מלבושי הנשים וצניעותן סימן ר"ב סעיף ט'), או איש המבקר אצל רופאה או "אחות". והאיסור הוא בין על האיש בין על האשה, ולכן על כל אחד מהם מוטל לפתוח את הדלת, או לצאת, ואפילו אם השני אינו יודע שיש איסור בדבר{יט}: 

[י] "מעלית" אין בה איסור ייחוד, כיון שאחרים יכולים לפתוח בכל קומה וקומה, או על־כל־פנים תוך זמן מועט מאד{כ}. ודוקא במקומות ציבוריים, כגון בתי־חולים ובניינים משרדיים. אבל בבתים משותפים, ראוי להימנע משום צניעות, ומשום הרחק מן הַכֵּיעוּר, והכל לפי העניין{כא}: [יא] גם בנסיעה ב"מכונית" אין איסור ייחוד בדרך־כלל, כיון שמצוי הרבה נוסעים בכבישים במכוניותיהם, או הולכים ושבים ברחובות, שיכולים לראותם דרך החלונות. אך בסמטאות חשוכות או ברחובות צדדיים או במקומות נדחים [או שחלונות המכונית מוגפים], וכן בשעות הלילה המאוחרות אף בעיר גדולה, אסור, ואפילו אם הנסיעה קצרה{כב}: 

[יב] לדעת רבינו הרמב"ם{כג} ומרן השלחן ערוך, אסור לתלמיד־חכם לגור בקביעות בחצר שגרה בו אלמנה (והוא הדין שלא לגור בבניין־מגורים משותף, כמו שמצוי בזמנינו, ואפילו הם בקומות נפרדות{כד}) אף־על־פי שאין בזה משום ייחוד, מפני החשד. ואם אשתו עמו, מותר{כה}: 

[יג] ישנם חמישה אופנים, שמותר בהם ייחוד איש אחד עם שתי נשים. א' אם הן כלה וחמותה, ב' או שהן צרות{כו}, ג' או אשה ובת חמותה, ד' או אשה ובת בעלה, ה' או ששתיהן יבמות{כז}. כי מפני שהן שונאות זו את זו, אינן מחפות זו על זו, ולכן האחת ירֵאה לזנות בפני השנייה{כח}. וכן מותר להתייחד עם אשה שיש עמה קטנה, או קטן, כשהם מגיל שש או שבע עד תשע. כי היא ירֵאה אם תזנה בפניהם, שהם יגלו את סוֹדהּ{כט}: 

 [יד] אין לך דבר בכל התורה כולה שהוא קשה לרוב העם, אלא הפרישׁה מן העריות והביאות האסורות, לפי שנפשו של־אדם מתאווה אליהן ומְחַמְּדַתן. הלכך מוטל על האדם לכוף את יצרו־הרע והחזק ביותר בדבר זה, ולהרגיל את עצמו בקדושה יתירה ובמחשבה טהורה, כדי להינצל מהן. ויזָהר וישָׁמר מן הייחוד, שהוא הגורם הגדול. וכן יתרחק מן השחוק ומן השַּׁכְרוּת ומדברי עֲגָבִים{ל}. קל וחומר שיברח ולא יתקרב כלל לדברים המתועבים, ויפנה ליבו לדברי־תורה שנמשלה לאַיֶּלֶת אֲהָבִים{לא}: