סימן קצ"ו - הִלְכּוֹת הָרְגָלִים שמבטלים גזירת שבעה ושלושים

[א] הרגל מבטל גזירת שבעה, וגזירת שלושים. כיצד. הקובר את מתו קודם הרגל ונהג אבִילות, כיון שבא הרגל מפסיק את האבילות. ואפילו נקבר בערב יום טוב לעת ערב באופן שחלה עליו אבילות, אפילו שחלץ מנעליו רק שעה מועטת קודם יום טוב, מפסיק את האבילות ונחשב לו כאלו כבר נהג אבילות כל שבעה, ויום טוב ראשון הוא יום שמיני ומשלים עד שלושים (ועיין לקמן סעיף ח'). ואפילו אם היה ערב יום טוב ביום שבת, ושמע שמועה קרובה סמוך לערב, אף על פי שבשבת אין נוהג אלא דברים שבצינעא, כיון שנהג אפילו רק בזה (דהיינו שמנע עצמו מתלמוד תורה שעה קלה בשביל האבילות, או מרחיצה או משאר דבר של־צינעא), גם כן הרגל מבטל את השבעה{א}: 

 [ב] שגג או הזיד ולא נהג אבילות קודם הרגל, או שנקבר המת סמוך לחשיכה ולא היה יכול לנהוג אבילות, אין הרגל מבטל, ודינו כדין קובר מתו ברגל (שביארנו בסימן הקודם סעיף ח'){ב}: 

[ג] אם חל אחד מימי האבילות (כגון יום חמישי או ששי, והוא הדין יום ראשון, חוץ מן השביעי) בערב הרגל, מותר לכבס כסותו, ולא ילבשנה עד הלילה, כיון שהרגל מבטל גזירת שבעה. וטוב ליזהר מלכבס עד לאחר חצות, כדי שיהיה ניכר שמפני הרגל הוא מכבס. ולרחוץ בחמין, אסור עד הלילה, ויש מתירים לרחוץ בחמין אחר תפילת המנחה סמוך לחשיכה. ובתַספורת, לכולי עלמא אסור. ושאר דיני אבילות, כישיבת קרקע וחליצת מנעל, נוהג עד סמוך ללילה, מעט קודם שהולכים הציבור לבית הכנסת, שאז פוסק מאבילותו כמו בערב שבת (כדלעיל סימן קצ"ה סעיף א'){ג}: 

[ד] אם נקבר המת שבעה ימים לפני הרגל, כיון שנהג שבעה קודם הרגל, הרגל מבטל גזירת שלושים. ואפילו אם חל יום השביעי בערב יום טוב, כיון דאמרינן מקצת היום ככולו, הרי לאחר שעמדו המנחמים, נשלמו השבעה, ושאר היום הוא בתורת שלושים, ובא הרגל ומפסיק, ומותר לכבס ולרחוץ, ואפילו להסתפר בערב הרגל אפילו בבוקר, ואין צריך להמתין סמוך לחשיכה{ד}: 

[ה] חל שביעי שלו בערב שבת, ויום השבת הוא ערב יום טוב, מותר לכבס ולרחוץ ולספר בערב שבת{ה}:

[ו] אם לא הסתפר בערב שבת או בערב יום טוב, אסור לו להסתפר בחול המועד, כיון שהיה יכול להסתפר מקודם, אבל מותר לו להסתפר לאחר הרגל. ואם חל שביעי שלו בשבת שהוא ערב יום טוב, כיון שמצד האבילות היה יכול להסתפר, אלא שהשבת עיכבו, אם כן הוה ליה אנוס, ומותר להסתפר גם בחול המועד{ו}: 

[ז] מה שאמרנו שהרגל מבטל גזירת שלושים, הוא דוקא על שאר מתים. אך על אביו ואמו שאסור להסתפר עד שיגערו בו חביריו (כדלעיל סימן ק"צ סעיף ח'), אין הרגל מבטל זאת אפילו פגע בו לאחר שלושים{ז}: 

[ח] נהג שעה אחת (ולאו דוקא שעה, אלא אפילו זמן מועט וכמו לעיל סימן קפ"ו סעיף ב') לפני פסח, אותה שעה חשובה כמו שבעה, ושמונת ימי פסח (בחו"ל), הרי חמישה־ עשר יום, ומשלים עוד חמישה־עשר למנין שלושים. נהג שעה אחת לפני שבועות, אותה שעה היא כמו שבעה, ויום הראשון של־שבועות נחשב גם כן שבעה ימים (כיון שקרבנותיו יש להם תשלומין כל שבעה) ויום שני של־שבועות הוא יום חמישה־עשר, ומשלים אחר כך גם כן עוד חמישה־עשר יום. נהג שעה אחת לפני חג הסוכות, הרי שבעה, ושבעת ימי סוכות הרי ארבעה עשר יום, ושמיני עצרת נחשב גם כן לשבעה (שהוא רגל בפני עצמו, ויש לקרבנותיו תשלומין, משא"כ שביעי של־פסח) הרי אחד ועשרים יום, ויום שני של־שמיני עצרת, הרי שנים ועשרים, ומשלים עוד שמונה ימים{ח}: 

[ט] ראש השנה ויום הכפורים, נחשבים גם כן כרגלים לעניין ביטול שבעה ושלושים. הלכך אם נהג שעה אחת לפני ראש השנה, ביטל ראש השנה גזירת שבעה, ויום הכפורים מבטל גזירת שלושים, ומסתפר בערב יוהכ"פ. נהג שעה אחת לפני יום הכפורים, ביטל יום הכפורים שבעה, וחג הסוכות מבטל שלושים, ומסתפר בערב סוכות{ט}: 

[י] אף על פי שהרגל מבטל שבעה, מכל מקום ידליקו גם ביום־טוב נר במקום שמת, לכבוד הנשמה. וטוב יותר להדליק בבית־הכנסת, כדי שלא יבואו לידי הספד{י}: 

[יא] העולים לקבר ועושים לימוד וסעודה ביום שלושים (כדלעיל סימן קצ"ד סעיף ד'), עדיף יותר שיעשו זאת ביום שלושים ממש, אעפ"י שהפסיק הרגל באמצע{יא}: