סימן קפ"ט - הִלְכּוֹת איסור רחיצה וסיכה לאבל, ונעילת־הסנדל, ותלמוד־תורה, ושאלת־שלום, ותשמיש

[א] אסור לאבל כל שבעה לרחוץ את כל גופו אפילו בצונן. אבל פניו ידיו ורגליו, בחמין או פושרים אסור, ובצונן מותר. ואם היה מלוכלך בטיט ובצואה, רוחץ כדרכו{א}. ויולדת שאירע לה אבל והיא צריכה לרחוץ, מותרת. אך ביום ראשון, יש להחמיר אם אין לה צורך כל כך. וכן מי שהוא אסטניס, שאם לא ירחוץ יצטער הרבה ויבוא לידי מיחוש, מותר לו לרחוץ. וכן מי שיש לו זוהמא בראשו, מותר לו לחוף ראשו בחמין{ב}: 

[ב] אסור לסוך אפילו כל שהוא, בשמן או בסבון, אם מכוין לתענוג. אבל אם הוא מכוין להעביר הזוהמא, מותר. וכל שכן שמותר משום רפואה, כגון שיש לו חטטין בראשו{ג}: 

[ג [מי שתכפוהו אֶבְלָיו{ד}, דהיינו שאירעוהו שתי אבילויות זו אחר זו, מותר לו לרחוץ כל גופו בצונן{ה}: 

[ד] איסור נעילת הסנדל, הוא דוקא בשל־עור. אבל של־בגד או של־גמי או של־"גומי" או של־שער או של־עץ, מותר, שלא נקרא מנעל אלא של־עור. ומנעל של־עץ המחופה עור, אסור{ו}. ואף על פי שהאבל אסור בנעילת הסנדל, מכל מקום מברך שעשה לי כל צרכי{ז}: 

[ה יולדת כל שלושים יום ללִדְתָּהּ, מותרת בנעילת הסנדל, וכן חולה ומי שיש לו מכה ברגלו, מפני שהצנה קשה להם{ח}: 

[ו [אבל שהולך בדרך, מותר בנעילת הסנדל, וישים קצת עפר בסנדליו. וכן בכל מקום שצריך לנעול סנדל, יעשה כן{ט}: 

[ז] אסור האבל בתלמוד תורה, משום דכתיב{י} פִּקּוּדי י"י ישרים משמחי לב, ואבל אסור בשמחה. ואסור בתורה נביאים וכתובים, משנה ותלמוד הלכות ואגדות, אך מותר לקרות באיוב ובקינות (דהיינו מגילת איכה) ובדברים הרעים שבספר ירמיה, ובתלמוד פרק אלו מגלחין דמיירי מדיני מנודה ואבל, או בעין־יעקב שם, ובמסכת שְׂמָחוֹת, ובספרי מוסר. וכן בספרי הפוסקים, מותר ללמוד הלכות אבילות. וגם בדברים שהוא מותר ללמוד, אסור לעיין בקושיא או בתירוץ{יא}: 

[ח] במה דברים אמורים, בינו לבין עצמו. אבל עם אחרים, אין לו ללמוד, אלא הם יושבים ונושאים ונותנים בהלכות אבִילות והוא רק שומע{יב}, ואם טעו משיבם בשפה רפה. וכן אין הוא שואל{יב*}. אך אם רבים צריכים לו, מותר לו ללמדם אפילו שאר הלכות{יג}: 

[ט] מורה־הוראה שהוא אבל, יכול לפסוק דין ליחיד השואל אותו, אם אין שם אַחֵר וצריכים לו{יד}. ומלמד שהוא אבל, לאחר שלושה ימים מותר לו ללמוד עם התינוקות כל הדברים שצריכים, ולא יתבטלו מלימודם, כי תינוקות שלְּ־בית רִבָּן אשר הבל פיהם נקי מחטא, חביב יותר מלימוד של־גדולים{טו}. ואף־על־פי שאפשר להם במלמד אחר, מכל־מקום לא יעיינו היטב לפניו מֵאַחַר שאינו קבוע להם{טז}. וכן אבל שיש לו בנים קטנים, לא יבטלם מלימודם, שהרי אינם חייבים באבילות{יז} אם לא הגיעו לחינוך{יז*}: 

[י] אפילו האבל הוא כהן, ואין שם כהן אחר, אסור לו לעלות לתורה{יח}, זולת בשבת כדלקמן סימן קצ"ה סעיף ג':

[יא] בתפילתו כל שבעה, מנהגינו שאומר גם הוא פיטום הקטרת. וכן שאר סדר התפילה דינו כמו הציבור המתפללים עמו, וכדלעיל סימן קפ"ז סעיף ז'. וכשמבדיל במוצאי שבת על הכוס, יש סוברים שלא יאמר פסוקי שמחה שקודם לה, אלא יתחיל מן הברכות, וכדלקמן סימן קצ"ה סעיף ו'. ולעניין להיות ש"צ בימים טובים, עיין לקמן סימן קצ"א סעיף ו': 

[יב] אסור בשאלת שלום (דהיינו לומר "שלום עליכם", או "שלום". וכל שכן שאין לשאול "כיצד שלומך" וכדומה{יט}), ויש בזה כמה חילוקים בין הימים, ואלו הם. שלושה ימים הראשונים של־אבילות, אינו שואל בשלום כל אדם. ואם אחרים שלא ידעו שהוא אבל שאלו בשלומו, לא ישיבם שלום, אלא יודיעם שהוא אבל. ולאחר שלושה עד שבעה, אינו שואל. ואם אחרים שלא ידעו שאלו בשלומו, משיב להם. משבעה עד שלושים, הוא שואל בשלום אחרים, שהרי הם שרויים בשלום, ואין אחרים שואלים בשלומו שהרי הוא אינו שרוי בשלום. ואם לא ידעו ושאלו, משיב להם. לאחר שלושים, הרי הוא כשאר כל אדם. אך על אביו ועל אמו, אין אחרים שואלים בשלומו עד י"ב חודש{כ}, ויש נוהגים להקל בזה{כא}: 

[יג] כיון שהוא אסור בשאלת שלום, קל וחומר שאסור בשחוק. ולכן כל שבעה לא יאחז תינוק בידו, כדי שלא יביאנו לידי שחוק. וכן אסור לו להרבות בדברים עם הבריות. אך אם עושה לכבוד רבים, כגון שרבים באים לנחמו, מותר לו לומר להם לכו לבתיכם לשלום{כב}: 

[יד] האבל נותן שלום לכל אדם בשבת, כי דבר שבפרהסיא הוא. ולעניין אחרים לשאול בשלומו, במקום שנהגו להיות שואלים בשלומו בשבת, שואלים{כג}. וכן הוא מנהגינו לומר לו "שבת שלום" כמו תמיד (עיין לעיל חלק אורח־חיים בהלכות שבת סימן נ"ט סעיף י"ז). אך בשבת שבתוך השבעה, יש מקומות שנוהגים שלא לומר{כד}: 

[טו] האבל מברך שהחיינו אפילו תוך שבעה כשהוא צריך, כגון בחנוכה (ועיין לעיל חלק אורח־חיים סימן ק"כ סוף סעיף ט"ז) או על פרי חדש, או במילת בנו וכדומה{כה}: 

[טז] כמו־כן אסור האבל בתשמיש המטה, ואפילו בחיבוק ונישוק. ולכן אסורה לטבול בימי אבילותה. וכן יש להחמיר לישן במטה נפרדת. אבל שאר דברי קורבה, כגון הצעת המטה והושטה מיד ליד וכדומה, מותר. וכל זה בין שהבעל אבל, בין שהאשה אבלה{כו}: