סימן קפ"ב - הִלְכּוֹת מאבד עצמו לדעת, ושאר רשעים שמתו

[א] המאבד עצמו לדעת, הוא רשע שאין למעלה ממנו, שנאמר{א }ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש. ובשביל יחיד נברא העולם, וכל המאבד נפש אחת מישראל, מאבד עולם מלא{ב}. ואין לו חלק לעולם הבא{ג}. ולכן אין מתעסקין עמו לכל דבר, לא קורעין (ולא חולצים כתף) ולא מתאבלים עליו ואין מספידים אותו, אבל קוברים אותו ומטהרים אותו ומלבישים אותו תכריכין, ומקבלים ניחום בשורה אחרי הקבורה, ואומרים עליו ברכת אבלים. כללו של־דבר, כל שהוא משום כבוד החיים, עושים לו{ד}. גם אומרים עליו קדיש, אם אין מקפחים בזה קדיש של־אחרים. וכן מתפללים לעילוי נשמתו, ואומרים עליו השכבה יחד עם שאר מתים וכיו"ב{ה}: 

[ב] מסתמא לא מחְזְקינן אִנַּשֵׁי ברשיעי. ולכן אם נמצא אחד חנוק או תלוי וכדומה, הרי הוא כשאר מתים ואין מונעים ממנו דבר, כל שאפשר לתלות שמא אחר עשה לו זאת{ו}. וצריך לשאול מורה הוראה, כי יש בזה כמה פרטים: 

[ג] קטן המאבד את עצמו חשוב שלא לדעת. וכן גדול, אם נראה שעשה הדבר מחמת רוח רעה או שגעון וכדומה, הוי שלא לדעת. וכן אם עשה את הדבר מחמת אונס שהיה מתירא מעינויים קשים, כמו שאול המלך שהיה מתירא שמא יעשו בו הפלשתים כרצונם, הרי הוא כשאר מתים ואין מונעין ממנו שום דבר{ז}: 

[ד] אם נהרג בדינא דמלכותא או בענין אחר, אפילו היה משומד (עיין לקמן סעיף ז'), מתאבלין עליו. שכיון שנהרג בידי אדם ולא מת כדרך כל הארץ, הויא ליה כפרה{ח}: 

[ה] מי שהיה רגיל לעשות עבירה אפילו רק לתיאבון ומת, אם לא התוודה קודם מותו, אין מתאבלין עליו. אבל אם התוודה, מתאבלין עליו אפילו היה גנב או גזלן{ט}. ומ"מ המגלחים זקנם בתער בזמנינו, מתאבלים עליהם אפילו לא התוודו, כי המה שוגגים משום דלא משמע להו איסורא בהכי. ואפילו מחללי שבת בפרהסיא שבזמנינו, יש להתאבל עליהם משום איבה, בפרט אם לא היה מחלל שבת בכל העניינים להחשיבו לגמרי כיום חול, כגון שלא היה מעשן סיגריות, וכן אם לא היה מבשל בשבת{י}: 

[ו [אפילו קטן בן שנה או שנתים שנשתמד עם אביו או עם אמו ומת, אין מתאבלין עליו{יא}: 

[ז] כל הפורשים מדרכי הציבור, והם האנשים שפרקו עול מצוות תורתינו הקדושה מעל צוארם, ואינם נכללים בכלל ישראל בעשיית המצוות, ובכבוד המועדות וישיבת בתי כנסיות ובתי מדרשות, אלא הרי הם כבני חורין לעצמם כשאר האומות. וכן המשומדים והמוסרים{יב} והאֲפֵ–יקוֹרוֹסים, כל אלו אין אוננים ואין מתאבלים עליהם. אלא אחיהם ושאר קרוביהם, לובשים בגדים נאים, ואוכלים ושותים ושמחים על שאבדו שונאיו של־הקב"ה. ועליהם הכתוב אומר{יג} הלא משנאיך י"י אשנא, ואומר{יד} באבוד רשעים רנה{טו}: