סימן קפ"א - הִלְכּוֹת הקבורה ובית־הקברות

[א] קבורה האמורה בתורה, היא הנחת המת על הקרקע ממש, בחפירה עמוקה (ונוהגים שתהיה בעומק כ"מטר" ומחצה או יותר). ולא נהגו להניחו בארון עשוי מנסרים, ואפילו כהנים. ויש שמניחים אותו אֲפַ–רְקְדָן, דהיינו על גבו ופניו למעלה, ורובם מניחים אותו מוטה על צידו הימני כאדם ישן, אלא שמסובבים את פניו כלפי מעלה. יש נוהגים שרגליו יהיו לצד ירושלם עיקו"ת, כדי שכשיקום בתחָיית המתים, יוכל להשתחוות מיד בלא עיכוב, ויש נוהגים שראשו לצד ירושלם{א}:

[ב] אין קוברים מתים זה אצל זה, אלא אם כן היה הדופן המפסיק ביניהם יכול לעמוד בפני עצמו, והוא לפחות שש אצבעות (12 סנטימטר). ואם אפשר, יש להחמיר שיהיה ששה טפחים (48 סנטימטר) בין זה לזה. אבל האיש או האשה נקברים עם בנם ובתם, או עם בן או בת בנם ובתם. זה הכלל כל קטן שישן עמו בחייו, נקבר עמו במותו. אבל בן גדול עם אביו, או בת גדולה עם אמה, אינם נקברים יחד. ואפילו בקטנים, דוקא לקבור שניהם בבת־אחת. אבל אם כבר נקבר אחד, אסור לקבור אצלו את האחר{ב}:

[ג] שִׁלְיָא (דהיינו מה שעוטף את הָעוֹבֶר, ויוצא אחרי הלִידה), לא נהגו לקבור{ג}. ונֶפֶל בחדשים הראשונים להריון, ראוי ונכון לקברו בבית־הקברות כשנגמרה צורתו (ולא להשליכו לאיזה בור וכיוצא, וכן לא להניחו לרופאים להתלמד) מפני טומאת כהנים. ונראה שזה מכשהוא בן ארבעים יום, אעפ"י שעדיין לא נתקשרו איבריו בגידים. אבל כשכלו לו חדשיו, טעון קבורה{ד}. ומָלים אותו על קברו וקוראים לו שֵׁם, וכמו שביארנו לעיל הלכות מילה סימן קנ"ט סעיף י"ט:

[ד] אין קוברים רשע אצל צדיק, שנאמר{ה} אל תאסוף עם חַטָּאים נפשי{ו}. ואפילו רשע חמור אצל רשע קל, אין קוברים. וכן אין קוברים צדיק וכל שכן בינוני וכשר, אצל חסיד מופלג. שנים שהיו שונאים זה לזה, אין לקברם יחד, שגם במותם אין להם מנוחה יחד{ז}:

[ה] אין מוליכין את המת מעיר שיש בה קברות לעיר אחרת, מפני שהוא בזיון לו לטלטלו ממקום למקום. אלא אם כן מחוץ לארץ לארץ ישראל, או שמוליכין אותו למקום קברות אבותיו. וכן אם הוא צוה להוליכו ממקום למקום, מותר{ח}:

[ו] אסור לפתוח הקבר לאחר שנסתם הגּוֹלָל, דהיינו שכבר נתנו העפר. אבל כל זמן שלא נתנו העפר, מותר לפתחו משוֹם איזו סיבה. ואם מחמת איזו סיבה צריכין לפנות את המת מקברו, יש לשאול מורה־הוראה{ט}:

[ז] אם חפרו קבר, לא יניחוהו פתוח בלילה, כי יש סכנה בדבר. ואם אין פנאי לקבור את המת עד למחר, ימלאו את הקבר בעפר{י}:

[ח] אין לדרוך על־גבי קברים, וכן לשבת או להישען עליהם. מפני שיש אומרים שאסורים הם בהנאה, או משוֹם כבוד המת. ומכל מקום אם צריך להגיע לאיזה קבר ואין לו אפשרות אלא אם כן ידרוך על־גבי קברים, מותר{יא}:

[ט] לא ילך בבית־הקברות או בתוך ארבע אמות של־מת, וכן בכל החדר שהמת הוא שם, כשתפילין בראשו{יב}, משוֹם לועג לרש{יג}. ואם הם מכוסים, מותר. וכן לא יתפלל שם ולא יאמר שם מזמורים, אלא מה שהוא לכבוד המת{יד}:

[י] בית־הקברות אין נוהגין בו קלות ראש, מפני כבודם של־מתים, כגון לאכול ולשתות ולעשן שם או לִפָּנוֹת שם. ואין מַרְעִים שם בהמות, ואין מלקטים ממנו עשבים. אבל אילנות הנטועים בבית הקברות ואינם על הקברים, מותר ללקט פירותיהם{טו}:

[יא] דעת האר"י ז"ל שמצוה לבנות המצבה מיד בגמר האבילות ביום השביעי{טז}, וכן יש נוהגים{יז}: