מילי דהספידא של מרן שליט"א בהלווית אמו ע"ה

מילי דהספידא

מפי מרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א – פוסק עדת תימן

שנאמרו במוצש"ק בהעלותך את הנרות ה'תשע"ב ב'שכ"ג

מיד עם סתימת הגולל, אחר קבורת אמו הרבנית הכבודה והצנועה

מרת זהרה (שרה) בת הרב שלום שֻׁכְּר ע"ה

אשת חבר להגאון מו"ר נסים (נחום) רצאבי זצוק"ל - ראב"ד רצאבה

שָׁבַת מְשׂוֹשׂ לִבֵּנוּ... עַל זֶה הָיָה דָוֶה לִבֵּנוּ עַל אֵלֶּה חָשְׁכוּ עֵינֵינוּ [איכה ה'] .

אמי המנוחה, זכתה מאז גיל ארבע עשרה [בכתובתה הנמצאת בידי, רשום תאריך נישואיה לאאמו"ר זצוק"ל, י"ט אדר ברמ"ז לשטרי, והיא שנת ה'תרצ"ו לבריאת העולם. יב"ן] , ללוות את אבא מארי זכר צדיק לברכה, במסירות ובנאמנות, "לשרת אותו" בלשונה. זוכרני איך אחרי הלויה, לאחר שנפטר אבא מארי, שזה כבר עשרים שנה, עד אז היא היתה בריאה, אבל מכאן והלאה... אחרי שחזרו, אז פרצו הדמעות. היא כיסתה את פניה והתחילה לקונן... איבדה את כלי חמדתה... היתה "אשת חיל" ממש כפשוטו. בָּטַח בָּהּ לֵב בַּעְלָהּ... גְּמָלַתְהוּ טוֹב וְלֹא רָע כֹּל יְמֵי חַיֶּיה [משלי ל"א] . היא סייעה לו בעלייתו הרוחנית עוד בתימן, שלוש עשרה שנה לפני שעלו לארץ [על כנפי נשרים, בשנת התש"ט] , וכך במשך כל ימי חייה, שרתה אותו ממש. כל לימוד התורה שלו, היה תמיד בעזרתה.

אומר רק סיפור קטן, ממש קטן לדוגמא. היא היתה מקשיבה לתורה שהוא היה לומד ומלמד. יום אחד, אבא מארי השיג את ספר הכוזרי. ספר זה לא הכירו בתימן, הוא לא היה נפוץ שם, ופה בארץ כשהוא השיג את הספר, זהו ספר חשוב מאד, התחיל ללמוד בו. וגם היא מקשיבה. ספר הכוזרי זה ספר הכולל יסודות ביהדות ושרשים באמונה, ולאבא מארי הוא היה חשוב. כמו תמיד, הוא היה לומד בקול. 'אמר החבר', 'אמר הכוזרי'. יש ויכוח. בסופו של דבר מלך כוזר התגייר, השתכנע בסוף שהיהדות היא האמת, וכל הדתות האחרות והפילוסופיה, הכל שקר. אבל יש שם ויכוחים ביניהם, הוא שואל וההוא עונה. אולם אמי מורתי, שומעת יום אחרי יום את לימודו בספר הכוזרי, והיא אומרת: אני לא מבינה. תמיד הייתי שומעת שאתה אומר 'אמר רבי פלוני, אמר רבי יוסי וכו', ופה אתה אומר 'אמר הכוזרי', זה לא מסתדר לי... אני רגילה לשמוע אמר רבי וכו'... אהה...

יסוד היסודות של האשה בביתה, הוא מה שחז"ל אומרים, על שלש עבֵרות נשים מתות בשעת לִדְתָּן, על שאינן זהירות בנִּדָּה ובחלה ובהדלקת הנר [שבת פ"ב מ"ו] . שלשת דברים אלו, יסוד הבית היהודי תלוי בהם. אבא מארי סיפר לי, 'אתה לא יודע כמה צער נצטערה אמך בהלכות, כדי לקיים אותם'. הוא כמובן סתם ולא פירש, וגם כעת אינני יכול להסביר... וכן הדלקת הנר בערב שבת, איזו יראת שמים, אלו תפילות, איזה אמונה תמימה קדושה וטהורה. איך בירכה ברכת המזון וברכת על המחיה מלה במלה, כפי שכבר ראתה ולמדה בבית אביה. הרי היא זכתה להיות בת תלמיד חכם, מארי שלום שוכר זצ"ל, וגם אשת תלמיד חכם. בירכה ממש בכוונה מלה במלה, ביראת שמים, אמונה וטהרה. והפרשת חלה, מי שיראה בשלחן ערוך המקוצר, הבאתי איזה הסבר של איזו הלכה, לפי מה ששמעתי ממנה. לגבי מה שהפוסקים דנים בעניין שריפת החלה עד דכליא איסורא, מה משמעות הדבר. מי שיראה שם בחלק חמישי סימן ק"ע הערה י"ח, הבאתי כך לפי מה ששמעתי מאמי מורתי תליט"א. [המשך ביאור עניין זה בשיעור מוצש"ק שלח לך התשע"ב] .

הפסוק אומר, וְאִשָּׁה אַחַת מִנְּשֵׁי בְנֵי הַנְּבִיאִים צָעֲקָה אֶל אֱלִישָׁע לֵאמֹר עַבְדְּךָ אִישִׁי מֵת, וְאַתָּה יָדַעְתָּ כִּי עַבְדְּךָ הָיָה יָרֵא אֶת י"י, וְהַנֹּשֶׁה בָּא לָקַחַת אֶת שְׁנֵי יְלָדַי לוֹ לַעֲבָדִים. וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אֱלִישָׁע מָה אֶעֱשֶׂה לָּךְ, הַגִּידִי לִי מַה יֶּשׁ לָךְ בַּבָּיִת, וַתֹּאמֶר אֵין לְשִׁפְחָתְךָ כֹל בַּבַּיִת כִּי אִם אָסוּךְ שָׁמֶן. [מלכים ב', ד']. אשת עובדיה, שהיה נביא ירא ה', צועקת אל אלישע, 'עבדך אישי מת'. נשארתי עם כל החובות, עובדיה הרי היה מפרנס את הנביאים ומכלכלם, וכעת הכל נפל עלי. והנושה, יהורם מלך ישראל, רוצה לקחת את הילדים תמורת החוב. אוי ואבוי. לקחת את הילדים, מי יודע...? אולי מבחינה גשמית זה טוב להיות בבית של המלך, יש בכך גם כבוד ועושר, אבל מבחינה רוחנית זה לא שייך, זו לא הדרך שלנו, הרי "עבדך ירא את ד' מנעוריו"?! ויאמר אליה אלישע, מה אעשה לך? מה יש לך בבית? ותאמר אין לשפחתך כל בבית, כי אם אסוך שמן.

ראיתי פירוש נפלא, שכותבים גדולי ישראל. אלישע שואל, מה יש לך בבית? אני רוצה לברך אותך, אבל הברכה אינה שורה סתם, צריך שיהיה מקור לברכה, משהו... איזה מצוות יש לך? אלו זכיות לך? הרי יש שלש מצוות לאשה. אומרת לו אשת עובדיה, אצלי זה לא שייך. עבדך אישי מת, א"כ עניין של טהרה אינו במציאות. עניין הפרשת חלה גם לא שייך אצלי, כי אין לי ממה להפריש חלה, אני ענייה דלה ואביונה. יש חובות הרובצים עלי, אין לי ממה להפריש חלה. רק דבר אחד יש לי, הדלקת הנר. "כי אם אסוך שמן". את זה, יש לי. אומר לה אלישע, אם כן יפה מאד. אם יש שמן ב"ה, אז אפשר להתחיל מכאן והלאה.

שלש מצוות אלו של האשה, נלע"ד כי כמו שלעשרת הדברות יש שרשים וענפים ופירות, שמהם מתפרשׂות וצומחות כל התרי"ג מצוות כנודע [ועיין נפלאות מתורתך פרשת כי תשא ע"פ וחג שבועות תעשה לך] , כך כעין זה גם בשלשת מצוות אלו. אין הן רק מצוות פרטיות, אלא הן היסודות של הבית. הדלקת הנר, לקבל את השבת, לכבדה ולענגה. האשה מכניסה את האור אל הבית בהדלקת נר שבת. עניין טהרת המשפחה, זהו יסוד הקדושה של הבית היהודי, לכל מובניו ולכל משמעויותיו. והפרשת חלה, היינו שורש ודוגמא לכשרות המאכלים. הרי מדוע להפריש חלה, מה נותן שמפרישים חלה? תזכור, אתה נותן, אבל זה לא שלך, בן אדם. אם יש לך לחם, פירות משקאות ושאר מאכלים, אתה צריך לעשר, כי הכל שייך להקב"ה. וממילא בכל דבר ודבר תזכור ותדע את ה', לדעת כי הכל משלו, "ומידך נתנו לךְ".

יש הרבה מה לספר על מעשיה הטובים, ואבא מארי תלה הרבה הצלחות בזכותה. אבל כעת הזמן קצר. כל ימי חייהם הם חיו באהבה ובהבנה הדדית, ויהי רצון שיתקיים בה מקרא שכתוב, בדרך מליצה, לֹא יָבוֹא עוֹד שִׁמְשֵׁךְ וִירֵחֵךְ לֹא יֵאָסֵף [ישעיהו ס', כ'].

אחרי תשעים שנות חיים, אמנם רק בשנים האחרונות היא סבלה רבות, אבל מאז שנעדר אבא מארי, היה כבר קשה לה השינוי הגדול ממה שהיה בעבר. אבל ב"ה, היא מילאה את הבית, זכתה בבית זה להרבות תורה ומצוות ואהבת ה'.

זכיותיה הגדולות עומדות לה לנצח נצחים, ועכשיו היא עולה לאור באור החיים, להידבק בשכינה הקדושה. זכורני, שביום הנישואין שלי עשו הקבלת פנים לחתן, ומה היתה ההרגשה שלה? היא תיארה זאת בביטוי, " שרתה שכינה ". זו היתה השפה שלה, ששרתה השכינה. היא הרגישה הרגשות של קדושה. [אכן היא קלעה. המשורר משה בן משה רצאבי ז"ל, שר אז לכבודי את השיר אילת חן (הרמז הוא לשכינה) בגלות תסמכני. יב"ן]. ועל זה יתקיים גם סוף הפסוק, כִּי י"י יִהְיֶה לָּךְ לְאוֹר עוֹלָם וְשָׁלְמוּ יְמֵי אֶבְלֵךְ [שם].

הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא   [דברים ל"ב, ד'].