סימן קע"ז - הִלְכּוֹת קריעה על המת

[א] מי שמת לו מת שחייב להתאבל עליו (כדלקמן סימן קפ"ד) חייב לקרוע עליו. וחייב לקרוע מֵעוֹמֵד, שנאמר{א }ויקם המלך (דוד) ויקרע את בגדיו. ואם קרע מיושב, לא יצא, וצריך לחזור ולקרוע מעומד, אך לא יחזור על ברכת דיין האמת{ב}. וצריך לקרוע סמוך אחרי יציאת נשמה (כדלעיל סימן קע"ו סעיף ד') שהיא שעת חימום צערו. ומי שלא היה עמהם בשעת יציאת נשמה, קורע אח"כ כשנודע לו הדבר. וכן הוא מנהגינו{ג}. ואם היה לבוש בגד שחס עליו לקרעו, יכול להחליף אחר{ד}: 

[ב] בגד שאין לו פתח לפנים (כגון "סוודר" סגור), צריך לקרוע בבית הצואר לפניו, מן השפה ולמטה, ולא לרוחב הבגד. ובבגדים הרגילים שיש להם פתח ורכוסים בכפתורים וכיו"ב, מנהגינו לקרוע לרוחב הבגד באמצע החזה, משפת צדדי הבגד הפתוח שם. מיהו גם בזה אם קרע באורך כלפי מטה, שפיר דמי. וצריך לקרוע במקום שהבגד שלם מתחילתו, ולא במקום התפר{ה}: 

[ג] יש כמה חילוקים בין הקריעה שעל אביו ואמו לבין הקריעה שעל שאר קרובים, כגון בן ואח. על כל המתים קורע טפח בבגד העליון ודיו, ואין לקרוע יותר משום בל תשחית. ועל אביו ואמו, צריך לקרוע את כל הבגדים עד כנגד ליבו (ומקום הלב הוא באמצע החזה נוטה מעט לשמאל, כנגד הבשר הגבוה שעל הזרוע) חוץ מבגד הזיעה ["גופיה"] שאינו צריך לקרוע [וטוב להחמיר]. וכן את הטלית־קטן והמעיל העליון אין צריך לקרוע. ואם לא קרע את כל הבגדים שהוא צריך לקרוע, לא יצא ידי חובתו{ו}: 

[ד] נוהגין שעל שאר קרובים קורעים בצד ימין, ועל אביו ועל אמו בצד שמאל, לפי שצריך לגלות את ליבו שהוא בצד שמאל. ובדיעבד אין זה מעכב{ז}: 

[ה] על שאר קרובים יכול לקרוע שלא בפני אדם, וכן להכניס ידו מבפנים ולקרוע בצינעא. ועל אביו ואמו אינו קורע אלא בפני כל אדם ומבחוץ{ח}: 

[ו] על שאר קרובים רצה קורע ביד, רצה קורע בכלי (כגון מספריים או סכין). ועל אביו ואמו דוקא ביד{ט}. ולהקל על הקריעה, יכול הוא להתחיל לחתוך שפת הבגד בכלי, ואח"כ ימשיך לקרוע בידו{י}: 

[ז] על שאר קרובים אם מחליף בגדיו בתוך שבעה, אינו צריך לקרוע באלו שהוא לובש עתה. ועל אביו ואמו, אם הוא מחליף בגדיו בימי החול שבתוך השבעה, צריך לקרוע בהם. אך לכבוד שבת צריך ללבוש בגדי שבת (כדלקמן סימן קצ"ה סעיף א'){יא}. ובגד המיוחד לשינה (הנקרא פיגמה) אין צריך לקרעו{יב}: 

[ח] על שאר קרובים, מותר לשלול (דהיינו לתפור תפירה בלתי שוה) לאחר שבעה, ולְאַחות (דהיינו לתפור כראוי) לאחר שלושים. ועל אביו ואמו, מותר לשלול לאחר שלושים, ואינו מְאַחֶה לעולם. ואפילו אם בא לחתוך סביבות הקריעה ולשים שם חתיכת בגד אחר ולתפרו, אסור. וכל זמן שאסור לשלול, אפילו לחבר ראשי הקריעה על ידי מחט אסור. וכל הקרעים שאסורין לתפרן, אפילו אם מכר את הבגד לאחר, אסור הלוקח לתפרו, ולכן צריך המוכר להודיע לקונה. ואסור למכרו לגוי{יג}: 

[ט] על שאר קרובים, אם רצה חולץ כתיפו. על אביו ואמו, חייב לחלוץ כתף (במקום שנהגו, כדלקמן סימן ק"פ סעיף ט'): 

[י] על שאר קרובים, אם לא שמע עד לאחר שלושים, אינו קורע. ועל אביו ואמו קורע לעולם בגדיו שהם עליו בשעת שמיעה. אך הבגדים שהוא מחליף אחר כך, אינו צריך לקרוע{יד}: 

[יא] הרגל מבטל גזירת שלושים (כדלקמן סימן קצ"ו) גם לעניין קריעה. ולכן אם פגע הרגל תוך שלושים בשאר קרובים יכול לתפור לִגְמַרֵי בערב הרגל לאחר מנחה, ועל אביו ואמו יכול לשלול{טו}: 

[יב] קרע על מת ובתוך שבעה מת לו מת אחר, מרחיק שיעור שלוש אצבעות מן הקרע הראשון וקורע טפח, או מוסיף על הקרע הראשון טפח. אבל לאחר שבעה, כל זמן שהבגד הקרוע עליו, מוסיף עליו כל שהוא ודיו. אך אם הראשון היה משאר קרובים, והשני הוא אביו או אמו, אזי אפילו לאחר שבעה צריך להרחיק שלוש אצבעות ולקרוע כדין, שאין דין אביו ואמו בתוספת. והוא הדין במת אביו תחילה, ואחר כך אמו, או בהיפך{טז}: 

[יג] שמע בפעם אחת שמתו אביו ואמו, או שני קרובים אחרים, קורע קרע אחד לשניהם. אבל אביו או אמו עם אחד משאר הקרובים, קורע תחלה על אביו או אמו, ואחר כך מרחיק שלוש אצבעות וקורע על האחר{יז}: 

[יד] חולה שנודע לו שמת לו מת, אם דעתו צלולה אלא שאינו יכול לקרוע מחמת שהוא מסוכן בחליו, פטור אחר כך מלקרוע, אלא אם כן הוא עדיין בתוך שבעה, שנחשב שעת חימום. אך אם לא יכול לקרוע מחמת שלא היתה דעתו צלולה, אזי כשתבוא לו דעת צלולה, הוי אז שעת חימום שלו, וחייב אז לקרוע אם הוא בתוך שלושים, ועל אביו ואמו לעולם{יח}: 

[טו] קטן או קטנה שמת להם מת, אפילו אם הם לא הגיעו לחינוך (עיין לעיל חלק אורח־חיים סימן ע"ד סעיף ב'), מְקָרעין להם קריעה קצת משום עגמת־נפש, דהיינו להרבות האֵבל. ואם הגיעו לחינוך, מצוה לקרוע כמו גדולים{יט}. ולעניין דיני אֲנִינוּת (המבוארים לקמן סימן קע"ח) יש אומרים שאינם נוהגים בקטנים אפילו הגיעו לחינוך{כ}, וכן לא כל דיני אבילות, אך מנהגינו אינו כן, וכדלקמן סימן קפ"ו סעיף י"ג: 

[טז] בשבת ויום טוב, אסור לקרוע גם על אב ואם, ואפילו ביום־טוב שני של־גליות. אבל בחול־המועד קורעים אפילו על שאר קרובים, וכן העומדים אז בשעת יציאת נשמה. אך אם מת ונקבר ביום־טוב, הואיל ונדחית הקריעה, לא יקרע בחול־המועד עד לאחר הרגל כשמתחיל להתאבל. ואם שמע בחול־המועד שמועה קרובה, קורע, אעפ"י שלאחר הרגל תהיה רחוקה{כא}. (איסור שריטה וקריחה על המת, ביארנו לעיל בסימן קמ"ט סעיף ט'):