סימן קע"ו - הִלְכּוֹת גוסס, ושמירת המת

[א] הגוסס (פירוש המעלה ליחה בגרונו מפני צרוּת החזה, וזה יקרה סמוך למיתה. ולשון גוסס, הוא מלשון מגיס בקדירה, שהליחה מתהפכת בגרונו{א}) הרי הוא כחי לכל דבריו. ולכן אסור לנגוע בו, שכל הנוגע בו הרי זה שופך דמים. למה הדבר דומה, לנר מטפטף, שכיון שנוגע בו אדם, מיד נכבה. ואף על פי שהוא גוסס זמן ארוך, ויש צער גדול לו ולקרוביו, מכל מקום אסור לגרום שימות מהרה. אבל אם יש שם דבר שגורם עיכוב יציאת הנפש, כגון קול פטיש דופק וכיוצא בזה, מותר להסירו, שאין בזה מעשה אלא שמסיר את המונע ואינו נוגע בו{ב}. כמו־כן אם נפלה דליקה אין מניחין אותו בבית, אלא מוציאין אותו, והוא קודם להצלת ספרי קודש{ג}: 

[ב] העומדים אצל הגוסס, ישגיחו שלא יוציא שום אבר חוץ למטה. כמו שנאמר ביעקב{ד} ויאסוף רגליו אל המטה. ולכן יעמידו כסאות אצל המטה שלא יוכל להוציא יד או רגל. ומכל מקום אם לא עשו כן והוציא, אסור לנגוע בו להחזירו{ה}: 

[ג] מאז שנוטה הוא למות, אין שום אדם רשאי ליפרד ממנו, שלא תצא נפשו והוא יחידי, מפני שהנפש משתוממת בשעה שיוצאת מן הגוף. ומצוה לעמוד על האדם בשעת יציאת נשמה, שנאמר{ו} וִיחִי עוד לנצח לא יראה השחת, כי יראה חכמים ימותו וגו'. וראוי לקבץ עשרה שיהיו בשעת יציאת נשמה, ולא יעסקו בדברים בטלים חס ושלום, אלא יעסקו בתורה ובמזמורי תהלים{ז}: 

[ד] לאחר יציאת נשמה אין להזיזו תכף, שמא נתעלף. אלא שוהין מעט עד שמתברר להם בהחלט שמת, כגון שמניחין אצל חטמו נוצה קלה ואינה מתנדנדת. והאבלים מברכים, ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם דיין האמת. ומיד אח"כ קורעין כדין שיתבאר בסימן שאחר זה{ח}: 

[ה] חייבים לקרוע גם כל העומדים על המת בשעת יציאת נשמה, אעפ"י שאינו קרובם כלל. הא למה זה דומה, לספר תורה שנשרף, שאין ריק בישראל שאין בו תורה ומצוות. ואפילו על קטן שלמד מקרא, או על אשה, חייבים לקרוע. ואפילו היה זה המת לפעמים עושה עבירה לתיאבון, חייבים לקרוע עליו. אבל אם היה רגיל לעשות עבירה אפילו רק לתיאבון, הרי זה בכלל הפורשים מדרכי הציבור, שאין קורעין עליו. כך הוא הדין{ט} וכן הוא גם מנהגינו שקורעים כל העומדים שם{י}. וקודם הקריעה מברכים דיין האמת בשם ומלכות כנז"ל{יא}. ויש נוהגים שאחד מברך לכולם, והם עונים אמן וקורעים{יב}: 

[ו] נוהגים לשפוך כל המים השאובים שבתוך כלים שבשכונת המת, דהיינו מכל צד שלושה בתים עם הבית אשר שם המת, ואפילו מת תינוק בתוך שלושים ללידתו. ובשבת אין צריכין לשפוך{יג}: 

[ז] המשמר את המת אפילו שאינו מתו, פטור מקרית שמע ומתפילה ומכל מצוות האמורות בתורה, כי העוסק במצוה פטור ממצוה אחרת. היו שנים, זה משמר, וזה קורא ומתפלל{יד}: 

[ח] גם אחרים שאינם קרובי המת, צריכים להחמיר שלא לאכול בחדר שהמת שם, אם לא על ידי מחיצה כמו האונן (כדלקמן סימן קע"ח סעיף א'), ואפילו אכילת עראי, ואף פירות או שתיית מים או עישון, אסור. וגם שלא לברך שם איזו ברכה{טו}. ועיין לקמן סימן קפ"א סעיף ט': 

[ט] אסור לטלטל את המת בשבת (עיין לעיל חלק אורח־חיים בהלכות שבת סימן ס"ז סעיפים ט"ו ט"ז י"ז) אפילו לצורך כהנים או לצורך מצוה. רק על ידי גוי אם הקרובים רוצים{טז}. ועיין לקמן סימן קפ"ג סעיף י"ט: