|
|
||
ברוכים הבאים לאתר מהרי"ץ יד מהרי"ץ - פורטל תורני למורשת יהדות תימן, האתר הרשמי להנצחת מורשתו של גאון רבני תימן ותפארתם מהרי"ץ זצוק"ל. באתר תמצאו גם תכנים תורניים והלכתיים רבים של מרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א - פוסק עדת תימן, מחבר ספרי שלחן ערוך המקוצר ח"ח ושו"ת עולת יצחק ג"ח ועוד, וכן תוכלו לעיין ולהאזין ולצפות במבחר שיעורי תורה, שו"ת, מאמרים, תמונות, וקבלת מידע אודות פעילות ק"ק תימן יע"א (י'כוננם ע'ליון א'מן). הודעה לגולשי האתר! הבעלות על אתר זה הינה פרטית, וכל התכנים המובאים הינם באחריות עורך האתר בלבד. אין למרן הגר"י רצאבי שליט"א כל אחריות על המתפרסם באתר, ואינו מודע לדברים המפורסמים בו. פרויקט הכנסת מאמרי מרן שליט"א מעשרות ספרים ירחונים וכתבי עת הפזורים על פני עשרות שנים לאתר יד מהרי"ץ "נציב החודש" באתר
נציב החודש! אם רצונך שזכות לימוד התורה, המסורת והמנהגים, של אלפי לומדים באתר זה יעמדו לזכותך במשך חודש ימים, להצלחה לרפואה או לע"נ, אנא פנה לטל': 0504140741, ובחר את החודש הרצוי עבורך. "נציב החודש" יקבל באנר מפואר בו יופיעו שמו להצלחתו, או שם קרוביו ז"ל בצירוף נר נשמה דולק, וכן בתעודת הוקרה ובברכה אישית ממרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א. |
סימן קס"ו - הִלְכּוֹת ספרי־קודש וכבודם |
|||||
מספר צפיות: 7660 | |||||
שלחן ערוך המקוצר - יורה דעה חלק ב' | |||||
[א] כל כתבי הקודש דהיינו תורה נביאים וכתובים, וכן כל פירושיהם וביאוריהם כגון המשנה והתלמוד, אַגָּדות ומדרשים, פוסקים ומפרשים ראשונים ואחרונים, קבלה ומוסר, צריך לנהוג בהם כבוד, ואסור לשרפם או להשחיתם או לזרקם וכדומה, ולא רק כשהם בכתיבת־יד אלא אפילו בדפוס. בין ספר שלם, בין קוּנְטְרִיס ("חוברת"), בין דף אחד או אפילו רק מקצתו. וגם אם הם כבר בלויים, אסור להשתמש בהם גם כשנקרעו, ואפילו לעשות מהם כריכה לספרי־קודש על־ידי הדבקת הדפים זה בזה, אלא חייבים גניזה במקום מוצנע ומכובד. וכן הדין בכל תשמישי קדושה, כגון רצועות תפילין ומכסה־מזוזה ותיק ספר־תורה ומטפחותיו וכיוצא בהם{א}: [ב] כתבי הקודש, הם ארבעה ועשרים ספרים. חמישה חֻמְשֵׁי תורה, ושמונה נביאים, ואחד־עשר כתובים. ואלו הם, א' בראשית ב' שמות ג' ויקרא ד' בְּמִדְבַּר ה' דברים. ו' יהושע ז' שופטים ח' שמואל ט' מלכים י' ירמיה י"א יחזקאל י"ב ישעיה י"ג תְּרֵי־עֲשַר. י"ד רות ט"ו תהלים ט"ז איוב י"ז משלי י"ח קהלת י"ט שיר השירים כ' איכה כ"א דנִיֵּאל כ"ב אסתר כ"ג עזרא{ב} כ"ד ודברי־הימים. וסדר זה מבואר ומנומק בתלמוד{ג}, וכן פסקו הרמב"ם{ד} והשלחן ערוך{ה}. וכך הוא בספרים שכתבו קדמונינו בתימן{ו}, ולא כמו בשאר קהילות ישראל ששינו סדרן של־מקצת מהנביאים והכתובים{ז}. ובין כל נביא לנביא, משאירים חָלָק (דהיינו פנוי בלא כתיבה) שלוש שיטין, כגון בין יהושע לשופטים וכו', וכן בין כל נביא לנביא מתרי־עשר{ח}, והוא הדין בין כל ספר לספר מן הכתובים{ט}: [ג] הכותב תורה או נביאים או כתובים, חייב לשרטט את השורות קודם כתיבתם (כדי שתהא הכתיבה נאה{י}) גם אם אינו כותבם על עור אלא על נייר. וכל הרוצה להביא לשון פסוק, ואפילו באיגרת, אסור לו לכתוב שלוש תיבות ממנו בלא לשרטט תחילה, אם הוא כתב אֲשׁוּרִי, דהיינו כתב מרובע כמו שכותבים ספר תורה וכדומה. אבל תיבה אחת או שתיים, מותר. וכְתב רש"י או כתב הרגיל בזמנינו וכדומה, מותר אפילו הרבה פסוקים. וכן אם אין מגמתו להביא הפסוק, אלא משתמש בלשונו כדי לְדַבֵּר צָחוֹת (דהיינו לצורך יופי הסגנון), מותר אף על פי שהוא כתב אשורי{יא}. במה דברים אמורים, כשכותב ביד. אבל בדפוס, אין צריך לשרטט אפילו לכתיבת כל כתבי הקודש, מפני שהוא מיושר מעצמו{יב}: [ד] אסור לכתוב את התורה מגילות מגילות, דהיינו פָּרָשִׁיוֹת פרשיות, ואפילו לצורך לימוד תינוקות שֶׁלְּ־בֵית רִבָּן, אלא לכל־הפחוּת חוֹמֶשׁ שלם{יג}. ואפילו פסוק אחד, או חֵלק מפסוק, ראוי להחמיר שלא לכתוב, אלא אם כן יש צורך בדבר. ואם יש חשש שיבוֹא אחר־כך לידי בזיון ח"ו, כגון שיזרק לאשפה, אסור{יד}. וכן אסור לכתוב אחד מהשמות הקדושים (שנתבארו לעיל סימן קס"ה סעיף י"ד) שלא בספר, כי עלול לבוא לידי בזיון. ולפי־כך יש מחמירים שלא לגמור באיגרת את המלה "שלום" (ר"ל שכותבים בקיצור כגון של' או שלו'{טו}) כשכוונתו בזה לתת שלום לחבירו מאת בעל השלום, כי שֵם ה' נקרא שלום, כמו שנאמר{טז} ויקרא לו י"י שלום{יז}, וכן הוא מנהג המדקדקים{יח}: [ה] מעלת חמישה חומשי תורה וקדושתם, גדולה מנביאים וכתובים. שהתורה ניתנה למשה רבינו ע"ה מפי הגבורה, כי הקב"ה היה אומר למשה מה לכתוב, ומשה כותב אות באות תיבה בתיבה, מבראשית עד לעיני כל ישראל. מה שאין כן הנביאים, שהנביאים כתבו מעצמם מה שנאמר להם בנבואה, והכתובים מה שראו ברוח־הקודש. לפי־כך מניחים חֻמְשים על־גבי נביאים וכתובים, וכן כתובים על־גבי נביאים, ונביאים על־גבי כתובים. אבל אין מניחים נביאים וכתובים על־גבי חומשים, ואף על פי שאינם בכתיבת־יד אלא בדפוס. במה דברים אמורים, כשכל אחד כרוך בפני עצמו. אבל בכרך אחד, כגון קוֹבֶץ של־תורה נביאים וכתובים יחדיו, מותר, אף על פי שכשהוא קורא בנביאים או בכתובים, נמצאים הדפים מונחים על־גבי התורה. וכן נוהגים לכתוב התרגום והפירושים עם התורה יחד. ואין מניחים משנה ותלמוד ושאר ספרי תורה שבעל־פה ראשונים ואחרונים, על־גבי נביאים וכתובים, וכל־שכן על התורה. אבל תלמוד על משנה וכדומה, מניחים. וכן מניחים ספרי אחרונים על ראשונים, ואפילו אחרוני־ האחרונים על משנה{יט}: [ו] אסור להניח ספרי־קודש{כ} על־גבי הַקַּרְקָע. וספר־תורה המונח על מטה או ספסל, אסור לֵישַׁב על המטה או הספסל הַלַּלוּ, אלא אם כן יניח את הספר על איזה דבר הגבוה לכל־הפחות טפח, ומדת חסידות שלושה טפחים. וכן טוב להחמיר בזה גם בשאר כל ספרי־קודש, ובהם די להגביה כל־שהוא לפחות. וכשהמקום צר ללומדים בבית־המדרש וכדומה, אפשר להקל לשבת בשווה עִם הספרים{כא}: [ז] אסור להניח ספר על ברכיו ושני אַצִּילֵי ידיו (דהיינו המַרְפֵּקים) עליו, או להניח עליו את ראשו לישן{כב}. וראוי אף שלא להישען עליו בידיו, וכן הוא מנהגינו{כג}. וכל־שכן שאסור להכות בידו על הספר אפילו בשעת רִתְחָא דאורָיתא{כג*}. וכן אסור להניח בתוך ספר שום דבר למשמרת, כגון נייר או מכתב{כד}, אלא אם כן כתובים בהם חידושי תורה וכדומה{כה}. וכן אסור להניח על גביו עֵט או סכין או אבן, או מגבעת או משקפיים, וכל כיוצא באלו{כו}: [ח] אסור להשתמש בספר להנאתו, כגון להעמידו להגן מפני הַחַמָּה, או כדי להסתיר מחבירו שלא יראה מה שהוא עושה. אבל אם החמה זורחת על הספר שהוא לומד בו, מותר להגן בספר אחר, כיון שאינו עושה להנאתו, אלא כדי שיוכל ללמוד. וכן להניח ספר, תחת ספר שהוא לומד בו, כדי להגביהו לצורך הלימוד שיהא נוח לו, יש מתירים. (ואם הספר כבר מונח, לפי כל הדעות מותר להניח עליו ספר שני). וכן להניח ספר בתוך ספר אחר, שלא יצטרך לחפש אחר־כך מקום לימודו{כז}: [ט] אסור להפוך ספר על פניו. ואם מצאו הפוך, צריך להניחו כראוי{כח}. וראוי שלא לנגוע בספר בידים שאינן נקיות{כט}. (ואין להניח ספר פתוח ולצאת החוצה, כדלעיל הלכות תלמוד תורה סימן קס"ד סעיף ט'): [י] ספר שנפל על הקרקע, חייב להגביהו תֶּכֶף ומיד אפילו אם הוא לומד אז, ונוהגים גם־כן לנשקו{ל}. ומי שנפל ספר־תורה מידו על הקרקע, אף על פי שהוא בְנַרְתֵּיקוֹ, צריך להתענות יום אחד. ונוהגים שגם הרואים מתענים, וכדלעיל בחלק אורח־חיים הלכות תפילין סימן ט' סוף סעיף כ': [יא] אין להיכנס עם שום ספר לבית־הֶכְסֵא, כגון סידור או תהלים או אפילו דף של־דברי־תורה. ואם אינוּ יכול להניחם בחוץ, יסתירם בתוך כיס־בגדו, או יכסם בכסוי אחד, ועדיף בשני כסויים. וקָמִיעַ שיש בו שמות קדושים, אם הוא מחופה עור וְתָפוּר, מותר ליכנס עמו לבית־הכסא, מפני שאינו עומד להיפתח. ואם לאו, יכסהו בשני כסויים{לא}: [יב] וכן אין להטיל מים (דהיינו להשתין) בפני ספרים. ובעת הצורך, יהיו על כל פנים מונחים בגובה עשרה טפחים{לב}. ואפילו רק לעמוד ערוֹם בפני ספרים, אסור{לג}. אך על ילדים קטנים, אין קפידא שיהיו ערומים בפניהם. ודוקא קטן עד גיל תשע, וקטנה עד גיל שלוש{לד}. וכל האמור בזה הוא לאו דוקא בפני ספרים רבים, אלא הוא הדין אפילו בספר אחד{לה}: [יג] יש אומרים שאין לכתוב דברי חול בכתב אֲשׁוּרִי (עיין פירושו לעיל סעיף ג') הואיל ובו ניתנה התורה ונכתבו בו לוחות הברית{לו}. כגון באיגרות, הזמנות ומצבות, ושלטים שעל־גבי חנויות וכדומה{לז}, ואפילו גט־כריתות{לח}. והמנהג להקל{טל}. ומכל מקום ראוי להחמיר במה שאפשר, ולנהוג כבוד בכל כתב מרובע אף על פי שאינם דברי קודש, כי לכל אות מאותיות הקודש יש רַוְחָנִיּוּת פנימית, ואור נכבד הנאצל מעצם הספירות העליונות{מ}: |
|||||
|
|||||
|
כניסה לחברים רשומים |
|