ביאור הדין שאין מדקדקין בטעויות בקריאת מגילת אסתר

גרסינן בירושלמי פ"ב דמגילה ה"ב תני אין מדקדקין בטעיותיה ר"י בר אבא בר מחסיא ורב תחליפא הוו יתיבין קומי רב חד אמר יהודים וחד אמר יהודִיִּים ולא אהדר חד מינייהו ר' יוחנן הוה קרי כולה יהודים ע"כ והטוש"ע סימן תר"ץ סי"ד כתבו אין מדקדקין בטעיותיה וי"א דדוקא בטעות שהלשון אחד כההוא עובדא וכו' אבל טעות אחר לא ע"ש מדלא אהדר משמע לכאורה דלכתחילה א"צ לדקדק בזה ואף דאין הוא עצמו הקורא מ"מ לעניין זה לא שנא דשומע כעונה.וכן מפורש באליה רבה שם אות ט' דבכל זה דין השומע כקורא, והגם דמשמע שלא היה זה בשעת קריאת המגילה לצאת ידי חובה מדנקט בלשון שהיו התלמידים יושבים לפניו ולא כמו לגבי ר' יוחנן בסיפא הוה "קרי" סוף סוף מאחר שהם משמיעים לפניו כדי ללמוד.כמו שאמרו שמא ילך אצל בקי ללמוד, היה לו להחזירם וכל שכן לפי הדעה הראשונה שהביאו הטוש"ע בסתם שאין מדקדקין בטעיותיה דמוכח שסוברים שאפילו בטעות המשנה את העניין כגון מיושב ישב ומנופל נפל א"צ להחזיר. אף כי לא מצאתי בראשונים שיטה כזו בפירוש ועיין בבית חדש על הטור ובמ"ש להלן בס"ד, וטעמא דמילתא נראה משום דנקראת המגילה איגרת כמו שמצינו כמה דברים שהקילו בה מהאיי טעמא וכן מפורש בערוך השלחן סעיף כ'.וכבר כתב כן המאירי פ"ב דמגילה דף יח אלא שמתבאר שם שהבין הא דאין מדקדקין בטעיותיה לא קאי על הקריאה כדפירשו שאר כל רבוותא אלא על הכתיבה שאין לפסלה משום חסרון אות או יתרון אות ע"ש ובכף החיים ס"ק פ"ה והבין המאירי כן משום דהירושלמי קאי אמתני' התם היה כותבה דורשה ו"מגיהה" ועיין ב"ח על הטור ולדבריו הא דיהודים יהודיים הוא עניין אחר אלא דמייתי לה הירושלמי באגב.

ורבינו הרמב"ם פ"ב ממגילה הל"ז שהביא דין הירושלמי בזה"ל הקורא את המגילה וטעה בקריאתה וקרא קריאה משובשת יצא לפי שאין מדקדקין בקריאתה ע"כ משמע לענ"ד דאתי כדעת הסוברים שאפילו בשינוי הענין דהכי משמע לשון שיבוש דנקט וגם כן מהוראת כפל לשונו דנראה דה"ק טעה בקריאתה או אפילו קרא קריאה משובשת.וכה"ג לשון הרמב"ם פ"ד מהלכות חנוכה הלי"א אורח וכו' צריך להדליק במקום שנתארח בו ומשתתף עמהם בשמן פירושו או משתתף וכמש"כ מהרי"ץ בשו"ת פעולת צדיק ח"ב סימן ע"ד ועיין שם, אלא שראיתי במעשה רוקח שם דדייק מדכתב הרמב"ם "קריאה" משובשת שהקריאה לחוד היא המשובשת ולא ההבנה דדווקא ביהודיים במקום יהודים וכו' ע"ש וצ"ע.

והנה לפי דברי המעש"ר יש לנו ללמוד מדברי הרמב"ם דבשינוי עניין אפילו בדיעבד לא יצא אך בערוך השלחן סוף סעיף כ' איתא דבדיעבד אם לא החזירוהו נראה דבכולהו יצא אפילו ביושב ישב ונופל נפל כיון שאמר עיקרי התיבות ע"ש ומשמע למהעיין התם דזה אפילו לדעת היש אומרים ועיין מה שהוכחתי בס"ד בתשובותי ח"א סימן כ"ו אות א' ד"ה ודבר לעניין טעות בקריאת ס"ת שמחזירין אותו היינו לעיכובא וגם בעניינינו יש להוכיח מדברי הרשב"א בחידושיו למגילה דף יח דלעיכובא אתאמר מדכתב התם שבטעות אחר שלא כמו יהודים יהודיים לא שאם כן לא קראה כולה ע"ש ומייתי ליה נמי הרב המגיד והרי שיטת הרשב"א בתשו' ח"א סימן תס"ז (ותשכ"ז) דחסרון תיבה אחת מעכב בקריאה והביאוהו הפוסקים.והנה אמנם המקור לזה הוא מתשובת הרשב"א סימן תס"ז ושם ג"כ הלשון חוזר וא"כ שמא יש מקום לדחות שהפירוש בזה ג"כ הוא שהדין לחזור אבל לא שזה מעכב ואף שיש לומר דדוקא בלשון מחזירין הוא שיש מקום לפרש כן מ"מ הלא הרשב"א שם גם בדין הירושלמי נקט לשון חוזר ולא אהדר שפירושו החזיר וצ"ע עכ"פ הערוה"ש עצמו בסעיף י"ז העתיק בהדיא דין זה דאפילו בחסרון תיבה אחת לא יצא, גם הר"ן על הרי"ף והטור העתיקו טעם זה של הרשב"א שא"כ לא קראה כולה ע"ש וע"ע בחידושי הריטב"א ובלשון ריא"ז שבשלטי הגבורים רפ"ב דמגילה אות ב' ושו"ר מתפרש כן בהדיא מדברי הרמב"ן בחידושיו שם ד"ה ומעתה דבדיעבד נמי הוי לעיכובא מדכתב דמשמעות הירושלמי דבשאר טעיות כגון השמטה ושינוי לשון פסולה דבעינן ככתבם וכלשונם ע"ש ור"ל שהקריאה פסולה. דאין לומר שמפרש הירושלמי לענין כתיבה וכד' המאירי דלעיל כי עניין זה דן הרמב"ן מיד בהמשך דבריו יעו"ש, עכ"פ לשיטת הסוברים דאפילו בשינוי עניין א"צ להחזיר י"ל דהא דמייתי הירושלמי עובדא דיהודים יהודיים לאו למימרא דאתא לפרושי דדווקא בכה"ג אלא עניין אחר קא משמע לן דפלוגתא הוה בינייהו אם למגרס הכי או הכי ורב לא הכריע בדבר שכן משמע מדסיים הירושלמי דריו"ח קרי כולהו יהודים ביו"ד אחת הרי שיש שהיו סוברים לבטא בשני יודי"ן ועיין בבית יוסף מ"ש בזה.ושמא לא ראה סיום דברי הירושלמי דלעיל כי הטור לא העתיקם ועיין ארחות חיים הלכות מגילה סוף אות ט' שהעתיק סיום זה וכן בכל בו, ובשיירי קרבן על הירושלמי וכבר היה נראה לכאורה שכל חילוק זה אינו אלא לפי גירסת הרשב"א בתשובתו הנז' בירושלמי באופן אחר מלפנינו עיין שם עליה אלא שבחידושיו העתיק כמו לפנינו ומסיים לחלק כנז' וכן בשאר הראשונים.

עוד איכא למידק במה שסיים הרמב"ם לפי שאין מדקדקין בקריאתה דקשה מה נתינת טעם היא זו לומר שלפיכך אם קרא בשיבוש יצא ואין זה אלא כמחזק הדבר בעצמו וצ"ל דהכי קאמר לפי שהמגילה נקראת איגרת לא קפדינן לדקדק בקריאתה אבל אין לומר דאתא למימר שאפי' לכתחילה א"צ לדקדק דא"כ סותר לרישא דנקט סגנון דיעבד טעה וקרא קריאה משובשת יצא ולמדנו דאע"ג דלשון הירושלמי אין מדקדקין בטעיותיה אפשר להבין אפילו לכתחילה מ"מ מהרמב"ם מוכח דאין פירושו כן ויש להוכיח כן גם מהירושלמי גופיה אליבא דהני רבוותא שפירשו דעובדא דהני תרי תלמידי הוא שייך לעניין הראשון דמדקאמר תלמודא דרב לא אהדר נראה שרק לא מהדרינן משום דאינו לעיכובא אבל אכתי איכא למימר דלמגער גערינן ביה כדקיימא לן (עיין סימן קמ"ב בפרי חדש) בקריאת ס"ת שעל דברים שאין המשמעות משתנית אף שאין מחזירין מ"מ גוערין ר"ל שאם חזר הקורא חזר אבל אין להכריחו לחזור.

ומהשתא ילפינן שאפילו להסוברים שא"צ להחזיר במגילה על שינוי משמעות (וכה"ד מרן מעיקר הדין כפי הכלל דסתם ויש אומרים הלכה כסתם אלא דהפר"ח פסק שהעיקר כי"א וע"ע ב"ח על הטור) מ"מ זה אינו אלא בדיעבד וככל העניינים שמכשירים במגילה מטעם שנקראת אגרת אבל לכתחילה יש לדקדק בה אפילו בלא שינוי משמעות וגם על כל דבר ודבר כבקרית שמע דלא גרע משאר תנ"ך וכמו שביארנו בס"ד לעיל סימן ל"ד.

וכבר זכיתי בס"ד לבאר הרבה מדקדוקי הקריאה שבמגילת אסתר בספר בינה במקרא.