דברי הגאון רבי יעקב יוסף שליט"א בהילולת מהרי"ץ תשס"ט, ובמעמד הגדול בחוה"מ פסח תשע"ב

דברי הגאון הרב יעקב יוסף זצ"ל בכנס "המעמד הגדול" של הקבלת פני רבו של מרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א

ברשות כבוד מורינו ורבינו הגאון הרב יצחק רצאבי, כבוד ידידי ואהובי הרב אהרון ראש הכולל, ברשות כל הרבנים הגאונים, חברים יקרים, קהל קדוש ונכבד.

אנחנו לומדים כאן במקום הקדוש הזה מדי יום ביומו, ב"ה יש כאן הנהלה של ת"ח, גבאים טובים יראי שמים, המקום ברוך ה' צוהל מבוקר עד לילה, לומדים כאן דברי תורה. אבל לא רק במקום הזה. אנחנו רואים את הדור הזה, עם ישראל באופן כללי בכל העולם, הוגה בתורה. יש מאות ואלפים העוסקים מידי יום ביומו בתורה, ק"ו בשבתות וימים טובים, שפי כמה וכמה עוסקים בתורה. עמלים בתורה, ומקיימים ודברת בם.

אשרינו שזכינו בדור הזה, אולי בדורות הקודמים לא היה להם היכולת הטכנית לבצע דברים אלו להלכה למעשה, כמו שהיום בדור הזה אנחנו זוכים. אבל, ה'אבל' הגדול, לא כולם זוכים ללמוד את מה שצריכים ללמוד על פי כללי ההלכה. גם בלימוד התורה, הרמב"ם כותב לנו הלכות תלמוד תורה. בדברים אחרים, במקצוע חול כל אחד בוחר לעצמו מה שהוא רוצה. ההוא רוצה להיות מהנדס בנין, זה רוצה להיות פרופסור להסטוריה, כל אחד עוסק במה שנפשו חשקה. אין כללים. הכל פתוח. אבל בלימוד התורה זה לא כך, יש לנו פרד"ס בלימוד התורה, יש לנו מקצועות רבים. ואכן אתה רואה בעם ישראל, כפי שאמרתי לומדים, חלק מהם לומדים פרשת שבוע, חלק מחשבת ישראל, חלק דף יומי, משנה יומית, וכן על זה הדרך, כל אחד ואחד ילמד מה שחשקה נפשו. אבל כשאנו קוראים את הלכות תלמוד תורה, אנחנו רואים, שאיננו יכולים לעשות כל אחד מה שהוא אוהב, מה שמתחשק לו או מה שהוא רוצה. אלא אנחנו מצווים וחייבים לשלש את הלימוד. ואדם צריך להגיע בתחנה הסופית, שליש בתלמוד, דהיינו בלימוד ההלכה למעשה. מיום שנחרב בית המקדש, אין להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד. נוסף על זה, אדם שלומד, לא מספיק שילמד לבד, אלא הוא צריך לדעת ללמוד עם רבותיו, ויחד עם חבריו. הרבה תורה למדתי מרבותי, מחברי יותר, ומתלמידי יותר מכולם. יש לנו כללים גם בלימוד, שאדם חייב ללמוד ולשנן, אבל גם לשמוע את המסורת מפי רבותינו. אדם שקרא ושנה, ולא שימש ת"ח, חסרה לו המסורת, והוא גם לא יוכל להגיע אף פעם להיות בגדר ת"ח. אף פעם הוא לא יוכל להיות פסקן.

היום יש את המחשב. מי שמכיר את היסודות, את התוכנה של המחשב, עשרות אלפי ספרים יש שם. כמעט כל מה שאתה רוצה לדעת, אתה יכול לדעת מיד. בהיקש על הכפתורים, אתה יכול להגיע לכל דבר. ולכן החסרון של הדור הזה עם המחשב, שחלק מהאנשים מתעצלים לבוא לבית המדרש. אדם אומר, אני יושב בבית ולומד. כמה ספרים יש לרב? אלפיים, שלושת אלפים? לי בתוכנה באוצר החכמה יש פי כמה וכמה. כל מה שיש לרב גם לי יש, גם אני יכול ויודע לקרוא בלי נקודות. ולכן הם יושבים יחד עם המחשב, ולפעמים 'וילכו אחרי ההבל ויהבלו'. לפעמים הם שוגים בפסיקת ההלכה, מדברים הרבה שטויות, באים הלכה למעשה ואומרים כל מיני סברות מן הכרס, כל מיני דברים, מצטטים את הדברים אבל לא מגיעים לפסיקה להלכה למעשה בצורה נכונה. והחסרון הוא, בגלל שלא זכו לשמש ת"ח.

המושג לשמש ת"ח, אם תשאל אדם עם הארץ הוא יגיד לך, הבאתי כוס קפה או כוס מים לרב. נכון, אני לא מזלזל, זה דבר חשוב מאד, אבל רבותינו התכוונו שאדם יסתכל ויתבונן איך הרב פוסק להלכה למעשה. לא רק יראה את המלה האחרונה, מותר או אסור, אלא רואה גם את השיטה, את הדרך, את המסלול שהרב הולך בה, ועי"ז גם הוא יהיה נבון וחכם, וגם הוא ידע לפסוק הלכה למעשה מכל דבר ודבר בצורה נכונה. אותם שמתעסקים עם המחשב, יש לו רק ספרים או רק מחשב, אינם טורחים לבוא לאותם גדולי התורה, לשבת ולשמוע ולהתבונן איך פוסקים הלכה מכל דבר ודבר, אותם האנשים אף פעם לא יהיו פסקנים. אף פעם לא ידעו לפסוק את ההלכה. ואם הוא כן יעיז לפסוק, פעמים רבות פסיקת ההלכה שלו מקורה בטעות.

זו הבעיא שיש לנו בדור הזה, הרבה אנשים קופצים ואומרים לך כל מיני פסקי הלכה, חלק מהם גם רבנים בישראל, רב צבאי או בתפקיד אחר, ואתה רואה איך שהם מקשקשים, לא יודעים שום דבר, אין להם ידע יסודי בענייני הלכה וכיוצ"ב.

אבל לא אלמן ישראל, בדור שלנו ברוך ה' יש לנו ת"ח גדולי תורה שמנחים אותנו, ומהם אנחנו יכולים לשאוב כל דבר הלכה למעשה. והדוגמא שאנחנו צריכים עכשיו להדגיש אותה, המסורת של בני תימן, שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך. המסורת בפסיקת ההלכה של בני תימן, לא התחילה לפני חמש שנים או עשר שנים. מדורי דורות יש הבדל יסודי בין פסיקת ההלכה של הספרדים או האשכנזים, לבין המסורת של התימנים. היום התימנים התפזרו בכל הארץ, יש יותר מרבע מליון תימנים בן פורת יוסף, אבל אינם מרוכזים במקום אחד, ולכן שמירת המסורת נעשית יותר קשה ממה שהיה שם בתימן. אדם רוצה להמשיך את המסורת, אבל לא תמיד הוא יכול. לא תמיד יש לו במקום שהוא גר יש ת"ח שיכול לדעת, שיכול להנחות אותו ולומר לו את פסיקת ההלכה בצורה נכונה.

זיכה אותנו מורינו ורבינו [מרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א], על ידי סדרת הספרים שהרב הוציא, אם זה בשלחן ערוך המקוצר או בספרים האחרים, שם הרב מרכֵז לא רק את היסודות בהלכה, אלא מגיע גם לתחנה הסופית, ומדגיש גם איך היה המנהג שם בכל אותם המקומות, המנהג של הבלדי השאמי וכיוצ"ב. את הכל הרב מפרט שם.

אבל הרב גם זוכה ומזכה אותנו גם לתורה שבעל פה, יש גם את הקלטות, והיום גם נזכה לשמוע את הרב, דברי אלד'ים חיים. נראה לא רק את התורה שבכתב, אלא גם לשמוע את התורה שבעל פה מפי הרב. אדם שרוצה ללכת בדרך שאמרתי, אין לו אפשרות אחרת. אם הוא רוצה לדעת, חייב שיהיו לו את הספרים האלה שאמרנו, כדי שיוכל להתבונן כל דבר ודבר לראות, גם את היסודות וגם את המנהגים. מה המנהג הזה, ומה המנהג האחר. זה דברים שהם יסודיים מאד, שאסור לנטות מהם ימין ושמאל.

אחד הדברים שהדגשנו כאן במקום הקדוש הזה, היום אנחנו בחג הפסח, ברוך ה' בארץ ישראל יש הרבה מצות, אבל יש כמה סוגי מצות, יש מצות פשוטות שגם המחיר שלהם הוא זול מאד, שלושים שקל. יש מצות שמורה משעת קצירה, והמחיר שלהם יקר. יבוא אדם וישאל, למה אני צריך לשלם תשעים שקל או מאה שקל? יעמוד שם איזה ליצן ויגיד לך, אני טעמתי את שתיהם והם אותו דבר, בשביל מה לשלם ביוקר? כך יגיד לך הליצן. אבל יש הבדל יסודי בין הדברים, וזה לא רק בגדר חומרא יתירה, אלא זו חומרא שקרובה לדין. אני אומר זאת לספרדים ולאשכנזים, שזו חומרא שקרובה לדין, ולאחינו בני ישראל התימנים, זה דין גמור. תראו מה שהרב כתב במאמר מסלול ודרך, דעת הרמב"ם חוזר וניעור אפילו בטעמו ולא בממשו. ובמצות הרגילות, קשה מאד לומר שאין משהו חמץ. אי אפשר לנקות את המכונה בצורה יסודית, אי אפשר לבוא ולעשות את הדברים בצורה שנאמר שבודאי מרגע שקצרו את החטים עד שהמצה הזו יצאה מהתנור, לא היה משהו חמץ. יכול להיות שכן. אבל מצה השמורה משעת קצירה, מרגע שקוצרים נזהרים ועושים את כל ההשתדלות לעשות את כל הדברים בצורה נכונה. ברור שזה מייקר את העלות, כל זה עולה יותר כסף, כי משלמים עוד ועוד לפועלים.

לכן אנו אומרים את הדברים להלכה למעשה, כמו שאמרנו, שאדם צריך ללמוד את היסודות, וגם לדעת את המנהגים. לא המדרש עיקר, אלא המעשה. בימים האלה כולנו חייבים להקפיד בדבר הזה. אני לא מכניס לביתי את המצות הרגילות, אלא אך ורק מצה שמורה משעת קצירה. גם אם אדם הוזמן לברית מילה או פדיון הבן וכיוצ"ב, לא יוותר על הדבר הזה. זו לא חומרא בעלמא, אלא דין. יקח איתו בתיק שנים או שלש מצות, ומותר לאכול שם גם מהמצות שלו. אפילו אם הוא אומר לך, אבל כתוב שאדם הזוכה לאכול מסעודת פדיון הבן כאילו צם שמונים וארבע תעניות. כך אומר רבי צדוק הכהן מלובלין, פדיון תחלק לשנים זה פ"ד יום. א"כ איך אני אקיים שמונים וארבע תעניות אם אני לא אוכל את המצות ששם? אפ"ה, אם תביא שנים או שלש מצות שמורות משעת קצירה, תטול ידים ותאכל שם את המצות, גם זה יעלה לך לאותה הסגולה. בשום אופן שלא יוותר על הדברים האלה.

הבאתי דוגמא שאנחנו בימי הפסח מצויים בה, ואידך זיל גמור. כל אדם ואדם ישתדל בתוך ביתו, כשהוא יושב ולומד יחד עם בניו ובני ביתו, לשנן את ההלכות, ולהשתדל להגיע בכל דבר ודבר לתחנה סופית, כמו שאמרנו לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. בזכות זה שאנחנו נעשה את ההשתדלות למצות את ההלכה, להגיע למקסימום, גם הקדוש ברוך הוא יזכה אותנו מדה כנגד מדה, ויחיש לגאלינו במהרה, אמן ואמן.