מנהגי תימן על המשנה ברורה מתוך ספר אור ההלכה - ענייני חנוכה

סימן תר"ע 

דברים האסורים והמותרים בחנוכה 

א. (סעיף א' ס"ק ה' במשנ"ב) וכן הסכים בתשובת חכם צבי, שבמקום שנהגו איסור מלעשות מלאכה כל היום יש למַחות בידם וכו'. בשאר היום, מנהגינו פשוט שעושים מלאכה כדרכם תמיד, הן אנשים והן נשים. אמנם יש קצת שלא נהגו כן. 

(שע"ה ח"ג סימן ק"כ הערה ט') 

ב. (סעיף ב' בש"ע) ריבוי הסעודות שמרבים בהם הם סעודות הרשות. דרך־כלל לא נהגו להרבות בסעודה. 

(שע"ה שם סעיף ב') 

סימן תרע"א 

סדר הדלקת נר חנוכה ומקום הנחתו 

א. (סעיף ו' בש"ע) ומצוה להניחו למטה מי' טפחים. ומנהגינו כדעת רבינו הרמב"ם, שגם לכתחילה יכול להניחם למעלה מעשרה טפחים. 

(שע"ה ח"ג סימן ק"כ סעיף ט') 

ב. (סעיף ז' ס"ק מ"ג במשנ"ב) והמדליק [בבית הכנסת] עומד אחוריו לדרום ופניו לצפון. ומנהגינו שהמדליק עומד כשפניו לדרום ואחוריו לצפון. 

(שע"ה שם סעיף ט"ז) 

ג. (סעיף ז' בהגה"ה) ונוהגין להדליק בביהכ"נ בין מנחה למעריב. [יש נוהגים להדליקן אחרי קדיש תתקבל דערבית]. ואין מנהגינו להדליק בביהכ"נ גם בשחרית. 

(שע"ה שם סעיף ט"ז, י"ז) 

סימן תרע"ב 

זמן הדלקת נר חנוכה 

א. (סעיף א' בש"ע) אין מדליקין נר חנוכה קודם שתשקע החמה אלא עם סוף שקיעתה. ולכן נהגו בכמה מקומות לצאת מבתי־כנסיות אחרי תפילת  

המנחה [שמתפללים סמוך לשקיעת החמה, ומסיימים לאחריה] כדי להדליק בבתיהם, ואח"כ חוזרים להתפלל ערבית. ויש מקומות שאין כל הקהל יוצאים אז, אלא כל אב שולח את אחד מבניו להדליק בבית, והנשארים אומרים תהלים עד שכולם חוזרים לערבית. ויש מקומות שיוצאים להדליק רק אחרי שסיימו תפילת ערבית. 

(שע"ה ח"ג סימן ק"כ סעיף י"א הערה כ"ה) 

סימן תרע"ה 

שהדלקה עושה מצוה ולא הנחה 

א. (סעיף ג' בש"ע) ויש מי שאומר, בקטן שהגיע לחינוך מותר [להדליק נר חנוכה]. ועל סמך זה נהגו אלמנות ליתן לקטנים שידליקו להן, וכן עושות שאר נשים כשבזמן ההדלקה אין בעליהן בבית [וכן נהגו בעיר חבאן שבארץ חצרמות]. 

(שע"ה ח"ג סימן ק"כ הערה מ"ז) 

סימן תרע"ו 

סדר הברכות וההדלקה 

א. (סעיף א' ס"ק א' במשנ"ב) אך שכתב שיאמר שלחנוכה במלה אחת ולא של חנוכה שתי מילות, העולם אין נוהגין להקפיד בזה. וגירסתינו היא "להדליק נר שֶׁלַּחֲנוכה" [תיבה אחת והלמ"ד בפתח]. 

(שע"ה ח"ג סימן ק"כ סעיף י"ג) 

ב. (סעיף ד' בש"ע) אחר שהדליק אומר הנרות הללו וכו'. ויש נוהגים להוסיף ולומר מזמור שיר חנוכת הבית וגו', ובפרט בשאמי. 

(שע"ה שם) 

סימן תרע"ז 

דין אכסנאי בחנוכה 

א. (סעיף ד' בש"ע) הנותר ביום השמיני מן השמן וכו' ושורפו בפני עצמו, שהרי הוקצה למצותו. ובתימן יש מקומות שנהגו לשרוף הנותר כנזכר במרן הש"ע, אך יש שנהגו לקבץ הפתילות ולסחטן, והשתמשו בשמנן כסגולה לרפואת מכה [או להדליק מהן נר בביהכ"נ]. 

(שע"ה ח"ג סימן ק"כ הערה נ"ד) 

סימן תרפ"א 

אין מבדילין בנר חנוכה במוצאי שבת 

א. (סעיף ב' בש"ע) מדליקין נר חנוכה בביהכ"נ קודם ההבדלה (שם בהגה"ה) וכ"ש בביתו שמדליק ואח"כ מבדיל, שהרי כבר הבדיל בבהכ"נ. (ס"ק ג' במשנ"ב) ודע, דט"ז ועוד כמה אחרונים שעומדים בשיטתו, פליגי על עיקר דינו של המחבר ורמ"א וס"ל דמצות הבדלה קודמת לנר חנוכה משום שהיא תדירה. ומנהגינו להדליק נרות חנוכה קודם ההבדלה, הן בבית־הכנסת והן בבית. ויש נוהגים בבית להבדיל תחילה. וזמן הדלקת הנרות בבית־הכנסת, אחרי קדיש תתקבל, לפני אמירת למנצח על הגתית. 

(שע"ה ח"ג סימן ק"כ סעיף כ"א הערה נ"א) 

סימן תרפ"ב 

נוסח על הנסים בחנוכה 

א. (ס"ק א' בבאר היטב) להשכיחם תורתך ולהעבירם חוקי וכו' בלא ממי"ן. גירסת השאמי לשכחם מתורתך, וגירסת הבלדי לבטלם מתורתך. 

(תכלאל עץ חיים) 

ב. (סעיף ג' בש"ע) אין אומרים כשם שעשית וכו' אלא מסיים ועשית עמהם נסים וכו'. כן הוא גירסת השאמי, וגירסת הבלדי כשם שעשית וכו'. 

(תכלאל עץ חיים) 

סימן תרפ"ג 

כל שמונת ימי חנוכה גומרין את ההלל 

א. (סעיף א' בש"ע) כל שמונת ימי חנוכה גומרין את ההלל. מנהג הבלדי לאמרו בקירוי, ובשאמי אומרים אותו כל הקהל יחד. 

(שע"ה ח"ג סימן ק"כ סעיף כ"ו) 

סימן תרפ"ד 

סדר קריאת התורה בחנוכה 

א. (סעיף ב' בש"ע) בשבת שבחנוכה מוציאין ב' ספרים וכו'. בזמן שמוציאין בשבת ס"ת שני לקרות בשל חנוכה, ומחזירין את הספר הראשון, מנהגינו לומר מזמור שיר חנוכת הבית, וכן בר"ח טבת. 

(שע"ה ח"ג סימן ק"כ סעיף ל"ד) 

ב. (שם) ומפטיר רני ושמחי. יש שנהגו לקרות מגילת בני חַשְׁמֻנַּאי בשבת של־חנוכה אחרי ההפטרה או קודם המנחה. וסדר קריאתה הנהוג, כל אחד אומר פסוק לפי סדר ישיבתם [בלשונה המקורי שהוא בארמית, וכן נעימתה היא כמו החלקים הארמיים של דניאל ועזרא] והקהל אינם שונים אותו אחריו. 

(שע"ה שם סעיף ל"ו הערה ע"ד) 

ג. (סעיף ג' בש"ע) אם חל ר"ח טבת בשבת מוציאין ג' ספרים וכו'. מנהג הבלדי שקורין בראשון שבעה גֻּברי בפרשת השבוע, ואומר קדיש. ובשני, קורא אחד בשל ר"ח ומתחיל וביום השבת, ואומר קדיש. ובשלישי קורא אחד בשל חנוכה יומו, ואינו אומר קדיש, ומפטיר רני ושמחי. בשאמי יש נוהגין לומר קדיש אחר כל ספר וספר, גם אחרי הספר השלישי. ויש מהשאמי שנוהגין כנזכר במרן הש"ע שאין קורין בראשון אלא ששה, ואומרים קדיש רק אחר ספר שני ושלישי. ובזמן הוצאת ס"ת שני, יש נוהגין לומר מזמור השמים מספרים, ויש נוהגין לומר מזמור שירו לי"י שיר חדש. ובזמן הוצאת ס"ת שלישי, מזמור שיר חנוכת הבית. ואין מנהגינו להוסיף תחילה וסוף של הפטרת שבת ור"ח, דהיינו השמים כסאי. וכן כשר"ח ביום א', אין מוסיפין תחילה וסוף הפטרת מחר חודש. ויש נוהגין להוסיפם. 

(שע"ה שם סעיף ל"ה הערה ע"ג)