מפירושי "עץ חיים" למהרי"ץ לימי חנוכה

אין כאלהינו, אין כאדונינו 

פעם אחת גזרה מלכות יוון הרשעה שלא יעמו ישראל "אמן", ולא "ברוך אתה". לפיכך תיקנו (לומר ברמז) אין כאלהינו וכו' מי כאלהינו וכו' נודה לאלהינו וכו' ברוך אלהינו וכו' אתה הוא אלהינו וכו', ראשי תיבות אמן, ברוך אתה (כדי שלא יבינו. ואף-על-פי-כן כשנתבטלה הגזירה, תקנה לא זזה ממקומה) ע"כ: 

(פעמון זהב כת"י למהר"י ונה, ומהרי"ץ בעץ חיים דף ע"ו)  

(מדברי מהרי"ץ ב"עץ-חיים")   

מגילת אנטיוכס 

יש נוהגים לקרות מגילת אנטיוכס, שהיא מגילת בני חשמונאי, בשבת חנוכה אחרי ההפטרה [ויש נוהגים לפני מנחה], ואין זה חיוב כנראה מהגמרא (יומא דף כט.) למה נמשלה אסתר לשחר? לומר לך מה שחר סוף הלילה, אף אסתר סוף כל הנסים. והרי יש חנוכה? אלא לפי שלא ניתן להיכתב. ומכל מקום מצוה הוא לקרותה, כדי לפרסם הנס, על דרך "יודו לה' חסדו, ונפלאותיו לבני אדם": 

(מהרי"ץ בעץ חיים דף קס"ג, עיין שם) 

מדוע נוסח הנרות הללו שאומרים אחר ההדלקה שונה מנוסח על הנסים שבתפילה? 

הנרות הללו אנו מדליקין, על התשועות ועל הנסים ועל הנפלאות, שעשית עם אבותינו בימים ההם בזמן הזה, על ידי כהניך הקדושים. וכל שמונת ימי חנכה הנרות הללו קדש הם, ואין לנו רשות להשתמש בהן, אלא לראותן בלבד. כדי להודות לשמך, על נפלאותיך ועל נסיך ועל ישועותיך.

כותב מהרי"ץ בעץ חיים דף קס"א ע"א: הנרות הללו וכו' כמו שהובא בפנים, כן הוא במסכת סופרים שהעתיקו הרא"ש והמרדכי פרק במה מדליקין, בלי תוספת ומגרעת. בתחילה, ישועה, שהושיענו מיד צר. ואח"כ נסים, נס המצאת פך השמן. ואח"כ נפלאות, שנעשה פלא בשמן חוץ לטבע, שהדליק שמונה ימים. ואמר לאבותינו לבד [כוונתו לאפוקי מהנוסחאות "עמנו ועם אבותינו". יב"ן], כי נס השמן היה לאבותינו שלא נתבטלו ממצות הדלקת המנורה כאשר עבר אונסם. וסיים בה על נפלאותיך, הקדים העיקר העיקר גבי הודאה, משא"כ בפתיחה סדר הדברים מונה והולך. וכתבו הרא"ש והמרדכי שם, שהר"ם היה אומרו. ובזה ניחא שינוי נוסח הנרות מנוסח על הנסים שבתפלה, דשם פירט כל המעשה, הן מהצלת השעבוד הן מגבורות שנתגברו הן מהעמדת דת האמת על תילו ודוק.