חיוב הנשים בקריאת ההלל בחנוכה, ובגדר חיוב תפילה ודין לימוד תורה לנשים

ערוך ומעובד מתוך שיעורו של מרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א שנמסר במוצש"ק פרשת וישב, חנוכה ה'תש"ע ב'שכ"א בבית המדרש פעולת צדיק שע"י מוסדות יד מהרי"ץ ב"ב

כעת, נדבר לגבי חיוב הנשים בקריאת ההלל. אמרנו, שלגבי הדלקת נר חנוכה הגמרא אומרת שנשים חייבות משום שאף הן היו באותו הנס. אולם בזכות שהרמב"ם כתב את עניני ההלל בהלכות חנוכה דוקא, כמו שהסברנו קודם את הטעם, זכינו ללמוד ממנו הלכה שאי אפשר היה לדעת אותה בלעדי כן.  

הרמב"ם כותב, אם היה המקרא את ההלל קטן או עבד או אשה, עונה אחריהם מה שהם אומרים מלה במלה בכל ההלל. דין זה כתוב במשנה מסכת סוכה דף לח ע"א, אבל במשנה אפשר להבין שלא מדובר על חנוכה אלא על פסח שבועות וסוכות, ואכן לפי התוספות במקום מדובר על סוכות. ולכן תראו שיש פוסקים האומרים שאומרים שנשים חייבות לקרוא את ההלל בחנוכה. לפי האשכנזים אפילו בברכה. אצל הספרדים בלי ברכה, אבל לדעתם יש מקום או צורך שנשים יקראו את ההלל בחנוכה, מהסיבה שאף הן היו באותו הנס. למעשה, אצלנו לא נהגו כך, אצלנו הנשים לא נהגו לקרוא את ההלל בחנוכה. 

ולכאורה זאת אמנם שאלה. כיון שהנשים היו באותו הנס, א"כ כמו שחייבו את הנשים בהדלקת נר חנוכה, כמו כן לכאורה הן צריכות להיות חייבות גם בקריאת ההלל. מה ההבדל והחילוק ביניהם, מדוע בנ"ח נשים חייבות ובהלל דחנוכה נשים פטורות?  

בעזרת ה' נגיד ארבעה תירוצים על הקושיא הזאת, שנים מהם כתובים בספרים.  

בספר מועדים וזמנים מתרץ ואומר חילוק, שעניין חיוב אמירת ההלל אינו מיוחד לחנוכה, אבל הדלקת הנר מיוחדת לחנוכה. דהיינו, חז"ל תיקנו להדליק נר בחנוכה, ובפורים חייבו במקרא מגילה, במשלוח מנות ומתנות לאביונים, ולכן גם נשים חייבות בזה, כי נשים חייבות גם במצוות דרבנן, אבל ההלל איננו חיוב שמיוחד לחנוכה, כי כל זמן שנעשה בו נס, כל הימים טובים שנעשה בהם נסים לישראל, קבעו חז"ל לקרוא בהם את ההלל, לכן הם אמרו שגם בחנוכה חייבים. ממילא, מאחר וקריאת ההלל היא מצוה שאין הזמן גרמא, אם כן גם בחנוכה נשאר הדין הכללי של החיוב. כך הוא אומר. 

הכלי חמדה אומר תירוץ אחר, דשאני נר חנוכה שהוא משום פרסומי ניסא. לפרסם את הנס, חייבו גם את הנשים. אבל דבר שלא מפרסם את הנס, לא חייבו.  

אבל נלענ"ד בע"ה, שתי תירוצים יותר פשוטים אבל אולי יותר מהותיים. 

התירוץ הפשוט, מפני שאם היו מחייבים שנשים יקראו הלל בחנוכה, הרי בחג סוכות הם פטורות, יוצא שאנו עושים את חנוכה אפילו יותר מסוכות. בסוכות שהוא מן התורה וקוראים את ההלל שמונה ימים נשים פטורות, ובחנוכה שהוא מדרבנן נשים יהיו חייבות? אתה מחשיב את ימי חנוכה יותר מסוכות. לכן חכמים לא יכלו לומר כן. התירוץ דומה לתירוצו של מועדים וזמנים רק מכיוון אחר. 

אבל אפשר לומר תירוץ נוסף, יסודי יותר. ידוע שחז"ל חייבו את הנשים במקרא מגילה בפורים. כידוע בדורות שעברו, נשים לא ידעו לקרוא או לכתוב. עד הדור שלנו או קצת התחיל בדור שעבר שנשים התחילו לדעת קרוא וכתוב. ממילא בזמנם אי אפשר היה לחייב את הנשים בדבר שצריכים ללמוד אותו. כמו לדוגמא, בקריאת התורה, או אפילו להתפלל כסדר התפילה בנוסח הקבוע כמו שיש בסידור. האמהות שלנו בדורות שעברו לא התפללו בשום נוסח, הן התפללו ואמרו תפילות בנוסח שלהן מהלב כפי צחות לשונן, בסגנון של בקשה, כל אחת מה שהיא אומרת. אבל דבר שצריכים ללמוד, כמו ברכות שצריכים ללמוד מה לברך וכו' לא חייבו את הנשים, כי בשביל לדעת הלכות ברכות היא צריכה ללמוד. הנשים בדורות ההם לא למדו, לא בגלל שלא יכלו ללמוד כי היו עסוקות בענייני הפרנסה וכדומה, לא זו הסיבה. אלא הסיבה היא כמו שחז"ל אומרים, יישרפו דברי תורה ולא יימסרו לנשים. כל המלמד בתו תורה כאילו מלמדה תפלות.  כיון שנשים דעתן קלה, ואם תלמד תורה היא עלולה לפרש את הדברים בצורה לא נכונה ותגיע למסקנות לא נכונות ולא מדויקות, ועלולה להגיע מזה ח"ו לכל מיני מכשולים, כמו שנאמר אני חכמה שכנתי ערמה, לפיכך חז"ל לא נתנו שהנשים ילמדו תורה.  

מה שבדורות שלנו נשים לומדות תורה, זה פשוט הכרח מתוך המצב. בדור שעבר קבעו גדולי הדור, וגם אז היו רבים שהתנגדו אבל בסופו של דבר זה התקבל, החפץ חיים ועוד כמה גדולי ישראל בדור שעבר שראו את המצב, הגיעו למסקנא שאם חז"ל אמרו כל המלמד בתו תורה כאילו מלמדה תפלות, היום בזמנינו אם לא ילמדו אותן, זה לא יהיה כאילו תפלות אלא תפלות ממש. כיון שהעולם השתנה וגם בנות לומדות בבתי ספר, אם לא ילמדו אצל היהודים, ח"ו הרבה יתרחקו וילכו ללמוד במוסדות של גויים ורשעים, והמצב ילך ויתדרדר לאבדון. היום בדורנו המצב כבר הגיע לכך שהנשים כל כך מלומדות עד שכבר יש להם חידושים. אני מסופק אם להגיד לכם מה שראיתי, בחור ישיבה אחד מירושלים הראה לי הגהה של אימו על ירושלמי באיזו מסכת, לא תאמינו, הוא מראה לי שאימא שלו כתבה על הירושלמי, לפי דברי הירושלמי כאן מתורצת קושיית הרמב"ן במסכת גיטין דף ל'. זהו. זה כל ההערה. כמו הגהה של רבי עקיבא איגר. ממש כך. ולא רק זה, היום כבר יש נשים שלומדות קבלה, וזה כבר מסוכן. הדבר כבר עובר את כל הגבולות. בכל אופן גם היום לצערנו יש כמה גדולי תורה האוחזים שבמוסדות התורניים של היום עוברים קצת את הגבולות, מלמדים אותן יותר מידי את העמקות של התורה. אם היו נשים מסוימות שחכמות באופן מיוחד, נשים מיוחדות שמסוגלות ללמוד ושאינן מוציאות את דברי התורה לדברי הבאי, נתנו להן ללמוד, אבל הן יחידות. לכתחילה ללמד את הנשים תורה, לא מלמדים.  

נחזור לענייננו. הלל זה תורה. בצאת ישראל ממצרים... מן המצר קראתי יה... לא לנו ה' לא לנו וגו', אלו הם דברי תורה. זה שונה ממקרא מגילה שחייבו גם את הנשים, כי הוא סיפור. סיפור יפה מאד על המן ואחשורוש, ובפרט שאסתר במרכז, נשים שישמעו את הסיפור יבינו אותו. נר חנוכה גם כן, אישה מדליקה נר חנוכה, כמו שהיא מדליקה נר שבת שתדליק גם נר חנוכה. וכן משלוח מנות ומתנות לאביונים, יפה מאד, שתעשה. אבל הלל, זה כבר שייך ללימוד, ומאחר וחז"ל לא רצו שנשים תלמדנה תורה לכן לא חייבו אותן. כמדומני שהתירוץ הזה הוא אמת.  

לפי זה נבין, שאין מקום למה שדנו בכמה ספרים אם הנשים חייבות במאה ברכות בכל יום, או כל מיני דברים מעין זה.  

אבל מצד שני לא טוב לבוא ולומר לנשים מזה אתן פטורות ואת זה אתן לא חייבות, אדרבה כדאי שיתפללו שלש תפילות ביום, כיון שבלאו הכי הם למדו, ואם יבוא הבעל ויאמר לאשתו את פטורה, היא תזלזל ח"ו והדבר יוריד את היראת שמים שלה. האמהות שלנו היו צדיקות, מלאות ביראת שמים, כל דיבוריהן וחייהן היה שמע ישראל, קדושה ויראת השם יתברך היו באוויר, כל הזמן הן היו מתפללות, הכל היה ספוג אמונה, יראת ה' ואהבתו. אבל בדור שלנו, אם לא תגיד לה להתפלל ומה להגיד, לצערינו זה נעלם שלבד מעצמן יגידו דברים של יראת שמים ותפילה. מי שזוכר בדור שעבר, לא אליכם בפטירה, היו הנשים מקוננות, מחברות מלים מעצמן. היום לא נשמע דבר כזה כי הן לא יודעות. מה שהיה בזמן חז"ל, נשים מענות וכו', וכן הנביא ירמיהו שאומר קראו למקוננות ותבואנה וכו' ותשאנה עלינו נהי. מקוננות היו בדורות הראשונים עד הדור שעבר, הן מעצמן היו מנסחות קינות ואומרות, למרות שהם לא היו מלומדות. אבל בדורנו זה כבר לא קיים. היום הכל נהיה טכני, מלאכותי. היום הכל חייב להיות לפי הספר. על כן, לפי מציאות זמנינו לפחות שיחזיקו בזה.