קירוי הלל בימי חנוכה כמנהג ק"ק תימן יע"א

ביקר בתימן חכם אחד שנולד בפולניה, ר' יעקב ספיר שמו, הוא ראה איך התימנים קוראים את ההלל, תשמעו מה כתב. הוא בא מירושלים והיה שד"ר בתימן כמה חדשים, והוא התפעל איך קראו בתימן את ההלל כמו שהיה בזמן הש"ס. בהתחלה הוא כותב יש להם סדר הושענות פיוטים יפים מאוד קדמונים, לא ראיתים בשום מחזור ספרד או אשכנז, והם להם בכתובים מאז, קריאתם בהלל מתוק לחיך ונעים לאוזן. החזן קורא בנעימה חצי פסוק והקהל מלחשים אחריו ועונים פה אחד קול אחד הללויה, וכן אחר כל חצי פסוק בשפה ברורה ובנעימה קדושה,קטן וגדול מצלצל אזניים, ועונים... תשמעו, אני אקרא לכם מה שהוא אומר ואח"כ נעשה עליו הערות ועונים מאה וארבעים ושבע פעמים הללויה כנגד שנותיו של יעקב ואינם כופלים פסוקי אודך, אנא ה' הושיעה נא, ומנהג זה כבר נזכר בתלמוד מקום שנהגו לכפול כופלים מקום שלא נהגו לכפול אין כופלים וכו'. יש כאן שלש הערות, מש"כ 'הקהל מלחשים אחריו ועונים פה אחד הללויה', ראיתם דבר כזה, שהקהל מלחשים יחד עם הש"צ? אנחנו שומעים מהש"צ ועונים הללויה. אמנם אני לא יכול לטעון עליו, כי יתכן שהוא ראה אנשים כאלה, והראיה שמהרי"ץ בשו"ת פעו"צ מתנגד לזה, כי מהרי"ץ כותב לא לומר ביחד עם הש"צ אלא רק לשמוע, יוצאים ידי חובה בשמיעה בלי אמירה, כי זה לא מדין שומע כעונה אלא על ידי שאומר הללויה נחשב כאילו אמר בעצמו. אבל כנראה הוא היה בבית כנסת שהקהל או חלק מהם נהג להגיד יחד עם הש"צ בלחש מה שאנחנו לא נוהגים, ומהרי"ץ מתנגד ואומר לא לעשות כך. בכל אופן יכול להיות שהוא ראה. אבל האם יכול להיות שראה שעונים מאה ארבעים ושבע הללויה? יש בית כנסת כזה? אני חושב שלא נשמע מעולם. אותו דבר מה שהוא כותב שהם לא כופלים פסוקי אודך כי עניתני, מישהו פה שמע פעם דבר כזה? אף אחד. לא נשמע דבר כזה. מדוע אני אומר את זה? ספר אבן ספיר הוא ספר מצוין, אבל כשהוא כשכתב את הספר, יש הרבה דברים שהוא לא דייק. הוא היה אדם חכם, ורואים שהבין הרבה דברים גם מבין השיטין, אבל יש דברים שהוא לא דייק, ובפרט שהוא היה בתימן רק כמה חדשים.  

אומר לכם עוד דבר. היתה לי איזו הפתעה. לפני זמן לא רב בא אלי בחור אחד, הביא לי מכתב שכתב בחור שהיה בישיבת קול תורה בירושלים מלפני קרוב לארבעים שנה. אותו בחור שלח מכתב לרב אלישיב שליט"א, שאל אותו שאלות על מנהגים של תימנים. אחרי ארבעים שנה המכתב הגיע לשואל, והוא רואה שאין תשובה. הוא שאל את הבן של הנכד של הרב אלישיב מדוע הרב אלישיב לא ענה תשובה על המכתב הזה? השיב לו, אתה יודע למה הוא לא ענה? הוא אמר, אני לא יכול לענות על מנהגים של תימנים, כי אני לא מבין בזה. לא מבין בזה, הוא לא עונה.  

(הרחבה בעניין המכתב במוצש"ק מקץ התש"ע) 

אותו דבר לגבי אבן ספיר, כמה שהוא היה עם תימנים, כאילו הכיר אותם, בכל זאת רואים שכשהוא מביא את המנהגים שלהם הוא מתבלבל. במקום לכתוב שעונים מאה עשרים ושלש פעמים הללויה הוא כתב משהו אחר. הוא מדמה כך. 

עכשיו לעניינינו, מה שהאשכנזים מבינים, משום מה הספרדים לא מבינים. לצערנו. כתבתי פעם בעבר, על העניין של ה"ילקוט יוסף". הספרדים משום מה החליטו שהם כן צריכים לפסוק הלכות לתימנים. בזמנו הערתי על זה, וכתבתי, שכל חכם יענה לעדה שלו. כל חכם צריך להורות רק לבני עדתו, ואין לחכם אחר להורות לבני עדה אחרת וכל-שכן שלא יאמר ללכת רק אחרי הוראות מרן. והרב יצחק יוסף תמה על כך מה הטענה הזאת, כל חכם מורה הוראה לכל שואליו. ברוך ה', עכשיו יצא לאור הספר הזה "אורח לצדיק" שמפריך את כל הטענות שלהם. והוא עונה לו, במחילה מכת"ר אני לא מבין מה שהוא טוען. והוא מסביר מה שאנחנו כתבנו, כשמדברים על מנהגים של תימנים, מי שלא מבין, מי שאין לו ידיעה יסודית, מי שלא נמצא בתוך העניינים, רואים שהוא מבלבל. פשוט. הוא יכול להגיד לך כך, אבל הוא לא יודע את הדברים בצורה ברורה. הספרדים כשמדברים על המנהגים שלנו, ובעצם הספר שלו בעצמו מוכיח על זה, רואים שכשהוא מדבר על מנהגי התימנים אינו יודע בין ימינו לשמאלו. מתי התימנים עושים כמו הרמב"ם? ומתי עושים כמו השו"ע? הכל מבולבל מתחילה ועד סוף. זה בעצמו מוכיח שלפי האמת אינם יכולים להתערב. כמו שאנחנו לא נורה להם. כשספרדים פונים אלי בערב כיפור ושואלים אותי על כפרות, על מנהגים של כפרות אם כך ואם כך, אינני עונה להם. מאיפה אדע לענות? אותו הדבר מה שכתוב בספרי הפוסקים על חרם דרבינו גרשום. ידוע שאצל האשכנזים יש חרד"ג לא לשאת שתי נשים, אצל הספרדים וקל וחומר אצלנו אין את חרד"ג , וכתבו הפוסקים שספרדים לא יורו לאשכנזים בעניינים אלו, כי אינם מתמצאים ואינם יודעים את כל פרטי המנהגים בעניין הזה. לכן אני חושב שאין הכי נמי, הספרדים אשריהם ואשרי חלקם, התימנים אשריהם ואשרי חלקם, האשכנזים אשריהם ואשרי חלקם, כל שבט והמנהגים שלו, אבל שאף אחד לא יתערב לשני. כי כדי לדעת באמת, רק מי שנמצא בתוך העניינים יכול אכן לדעת את הדברים בצורה ברורה. בעזרת ה' עוד נחזור לזה.

כיון שדיברנו על נושא קירוי ההלל, צריך לדעת שנושא זה איננו נוגע ל"שאמי" או "בלדי". יש היום אולי החושבים שבלדי אומרים הלל בקירוי ושאמי לא. מי שיודע, זה לא נכון. בטח יש פה אנשים שיכולים לאשר את זה, אבל אני לא מחפש אישורים, כי זה דבר שכבר ידוע ומפורסם. יש שאמי שאומרים הלל בקירוי כמו הבלדי. השאמי-צנעאני נהיה קיצוני והלך נגד זה, אבל בכפרים בתימן יש הרבה שאמי שאומרים הלל בקירוי, וגם כיום הרבה מצאצאיהם בא"י ממשיכים זאת.
לאמיתו של דבר צריך להסביר את העניין. בספר הזה "אורח לצדיק" מובא מכתבים של הרב יחיא אלשיך זכר צדיק לברכה, אשר ממש נוגעים במהות העניין, אבל אסביר קודם משהו.
השאמי והבלדי מדברים ומתווכחים כבר קרוב לשלש מאות שנה בערך, מאתיים שנה יותר נכון. עד לפני מאתיים שנה לא ידעו מה זה שאמי ובלדי, המושג התחיל לפני כמאתיים שנה. אבל עד הדור שלנו הויכוח היה נורמלי. הבלדי אמר אנחנו נוהגים לפי מנהג אבותינו מדורי דורות. השאמי אמרו, נכון שזה מנהגינו מדורי דורות, אבל אנחנו רוצים לעשות עפ"י האר"י, על פי השו"ע או על פי הסידורים של הספרדים. בדיוק כמו אצל החסידים. החסידים והליטאים לא מתווכחים מה התפללו לפני 300-400 שנה, כולם מודים שעד הבעל שם טוב כולם התפללו בנוסח אשכנז, אבל בעש"ט הנהיג כל מיני הנהגות על פי הקבלה והם הכניסו ולקחו דברים לסידורם מסידורי הספרדים. בסדר. ועל זה יש ויכוח, האם זה טוב? האם כדאי? האם מותר לשנות או לא? עד פה הויכוח הנורמלי.
בדור שלנו, קם מי שאתם מכירים, הרב יוסף בן יעקב (צובירי) והמציא פירוש אחר. הפך את הקערה על פיה. שכביכול השאמי הוא המקורי, והבלדי הוא ההפוך. פה, כבר אי אפשר היה לשתוק על הנושא הזה. לעוות את המציאות ולהציג את התמונה הפוכה? כל זמן שמתווכחים בצורה נורמלית, העובדות הן ברורות רק שיש שאלה האם כך עדיף או אחרת, זה שייך. אפשר לשמוע אחד את השני באהבה ואחווה שלום ורעות, וכל אחד יגיד מה שנראה לו.
זה בעצם מה שהרב יחיא אלשיך זצ"ל מביע במכתבים. בין היתר הוא כתב, ידוע לכם כי מימות הגאון מהרי"ץ עד ימינו, לא היה מי שההין והעיז לקום להתנגד לדבריו של מהרי"ץ, אף על פי שהם מתפללים בנוסח אחר, וגם לפעמים נוהגים באיזה מנהג שונה. בימינו קם מי שהשפיל את מי שרצה להשפיל, והרים את מי שרצה להרים. צריכים לדעת, היום מנסים לעשות כאילו כביכול יש ויכוח בינינו לבין שאמי. זה לא נכון. אנחנו לא מתנגדים לשאמי. ההתנגדות שלנו היא רק לרב מסוים שהפך ושינה את מהות הדברים. דהיינו, ידוע שמהרי"ץ הוא אבי אביהם של מנהגי הבלדי, ואילו תלמידו מה"ר יוסף אלקארה היה שאמי. תלמידו המובהק היה שאמי. גם מחבר ספר שושנת המלך מה"ר שלום חבשוש, שהעלה את מסקנות מהרי"ץ להלכה בשו"ת פעו"צ, גם הוא היה שאמי. דהיינו אפילו תלמידי חכמים שהיו שאמי, קראו על מהרי"ץ שהוא מרא דאתרא, מהרי"ץ הרב שלנו בכל ענין. אלא מאי, בענייני נוסחאות ותפילות, הם רצו איזה עניינים, אולי סודות וקבלה ודברים כאלה, ועל זה היה הויכוח.
ברוך ה' שיצא עכשיו הספר הזה "אורח לצדיק" ומגלה את האמת, מי שירצה יעיין שם.
כל ההבדל בין שאמי לבלדי הוא רק בענייני תפילה ונוסח. אין הבדל בהלכות שחיטה בין שאמי לבלדי. הספר מקור חיים היה נפוץ אפילו באזור שרעב, ובכל המחוזות. ספרי מהרי"ץ התקבלו בכל מקום, והיו מקובלים על כולם.

בענין הניקור גם לא היתה מחלוקת, ויש לי חידוש בנושא הזה, אבל אומר לכם משהו לפני כן. היום שנת תש"ע, מצאתי דבר נפלא. כבר בשנת תר"ע, לפני מאה שנה, היה ויכוח בירושלם על נושא הניקור של התימנים. הרי התימנים נמצאים בארץ משנת תרמ"ב, נתנו סימן, אמרתי אעלה בתמ"ר. אע"פ שאומרים שזה לא מדויק כי הם באו כבר בשנת תר"מ, אבל כנראה בגלל שהגימטריא הזאת מוצלחת, אעלה בתמ"ר, לכן הדבר ידוע כך. בין אם זה נכון או לא, או שיש סיבות אחרות שאינני יודע, בכל אופן זה סימן טוב, הכי הרבה טעות של שנתיים. כמו ונושנת"ם עם הכולל. א"כ בשנת תרמ"ב, כך לפחות נזכור, באו תימנים לארץ. אמנם לא ציבור גדול כמו לפני ששים שנה ב'על כנפי נשרים', אלא מעטים שבאו בימים ההם והתיישבו בעיקר בירושלם עיקו"ת וברחובות ובעוד כמה מקומות. באותה תקופה היה ויכוח, ובין היתר נכנס העניין של הניקור, וישבו ודנו על זה.
תראו, אולי נקדים דבר אחר בכדי שיובן. בספר שו"ת זכרוני אי"ש ענף חיים של מה"ר אברהם חיים אלנדאף, נקרא מה שהוא כותב ונראה אם מישהו יצליח להבין מה הוא אומר. בעניין אכילת קטניות בפסח בשנת תרע"ו. לכל אחינו בית ישראל אנשי קהילתנו, נודיע לכם שהמצב החמור הכריח אותנו לבקש היתר לאכילת מיני קטניות בחג הפסח. שמעתם? הם מחפשים היתר לאכילת קטניות, היפך המנהג המפורסם בשאר קהילות ישראל שבפעיה"ק ירושלם. ולא רצינו לסמוך על דעתינו אנחנו ובית דינא דחתימי מטה, אלא הלכנו לשאול את הרבנים של שאר הקהילות אשכנזים וספרדים, והם הסכימו להתיר למי שאין לו מצה מספקת לכל ימי החג מותר לו לקנות מיני קטניות. רק כל אחד יעשה בביתו וכו', וכל שכן אנחנו קהילת התימנים שמנהגנו להתיר בתימן. ואין צריך התרה אחרי שהרבנים התירו וכו'. אתם מבינים מה קרה? הם נהגו איסור באכילת קטניות בפסח, וכשהיתה שנה קשה ולא היה מספיק מה לאכול, לא היה מספיק מצה, חיפשו היתר לקטניות באופן מיוחד. בירושלם בתקופה ההיא האשכנזים שלטו בעיקר, אבל היו שם גם ספרדים.
מה שמעניין, שכף החיים בהלכות פסח סימן תנ"ו כותב אותו דבר, אבל הוא מפענח זאת עד הסוף. הרי בעצם האשכנזים מחמירים באכילת קטניות בפסח מחשש לתערובת מיני דגן, לכן הם אסרו זאת. מרן כותב שקטניות מותר, וגם אורז מותר. הפרי חדש חושש, שלפעמים ימצאו חיטים בתוך הקטניות. בסוף כותב כף החיים כך, כתב הגאון חיד"א בספר טוב עין, אנחנו בני ספרד לא נוהגים להימנע מקטניות, אבל באורז נהגו בירושלם רוב הת"ח ויר"ש לא לאכול אורז בפסח. כי היו שהעידו שביררו ואחרי שבישלו מצאו חיטה וכו'. אח"כ מביא כה"ח בשם ספר פקודת אלעזר (היה רב של קהילת המערבים בירושלם, שבא ממרוקו) עכשיו נוהגים גם הספרדים בירושלם לאסור הקטניות בפסח. כיום אולי יש בודדים מהספרדים שאוסרים את זה. אבל כף החיים שהיה הרב של הבבלים דהיינו העיראקים שבירושלם, בזמן שהרב יוסף אלשיך היה הרב של התימנים בירושלם, מאיר את הדרך וכותב, עתה בזמן הזה נתרבו האוכלוסין יותר ויותר ממה שהיו מקדם, קהילות מרובות, וכל אחד ואחד מחזיק במנהגו. הוא אומר, כל זה היה בעבר, אבל עכשיו שבאו ונתרבו האוכלוסין המצב השתנה. וממשיך, יש שהם אוכלים קטניות ויש שאינם אוכלים, ואין בזה משום לא תתגודדו, כיון שכל אחד קהילה בפני עצמה.
ברצוני לספר לכם משהו בנושא הניקור. היה בכפר סבא מארי שלום נגר זצ"ל, והיה שם גם מנקר אשכנזי. זה היה בערך לפני שלשים שנה. המנקר האשכנזי ראה את המארי התימני איך שהוא מנקר, אמר לו, מה זה? איך גמרת לנקר תוך שעה? ענה לו, ומה אתה רוצה? להשחית את הכבש ולזרוק את הכל סתם? והראה לו, הנה זה אסור והוצאתי, והשאר מותר. טוב, התפתח ויכוח. בקיצור המארי התימני החליט ללמדו לקח. כי לקח טוב נתתי לכם. הוא הביא לו יד של כבש ואמר למנקר האשכנזי, תוציא פה את גיד הנשה, תראה לי היכן הגיד החיצוני, והיכן הפנימי? ובעצם הוא נתן לו את היד של הכבש... הלה מסתכל ואומר לו, הנה פה. המארי אומר לו, אתה בטוח? מאיפה תוציא? ואיפה הקנוקנות וכו'... בקיצור אמר לו המארי, תגיד, אתה נורמלי? אתה מחשיב את עצמך מומחה? זה לא רגל, זה יד... אותו מנקר פשוט לא ידע, כי אין להם הבחנה... בדיוק כמו הקטניות. אתם יודעים, האשכנזים גם לא מברכים במוצ"ש על הבשמים עצי בשמים, עשבי בשמים, או מיני בשמים, אצלם הכל מיני בשמים מפני שאין בקיאות לרבים מהם להבחין בין המינים.
נספר לכם סיפור יותר ממחיש. אבל כאן אני לא אומר שמות ממש אלא כמעט. היה איזה קצב כאן בעירנו ובשכונתנו, זכרונו לברכה. הבן שלו, שלמה יוסף, שלח אותו פעם אביו שילך למנקר מומחה ומפורסם פה בבני ברק כדי שינקר לו את הבשר. הלך הבן והביא למנקר את הבשר ולאחר זמן החזיר לאביו הקצב את הבשר מנוקר. הסתכל אביו ואמר לו בתמיהה, מה הוא עשה? מה זה? הוא ניקר את כל מה שלא צריך ומה שכן צריך לנקר הוא השאיר. את החלב הוא השאיר, וניקר את כל מה שלא היה צריך. זה מי שמחשיב את עצמו כיום למנקר הכי מומחה, אולם הקצב שעלה מתימן הבין וידע יותר ממנו.
(הרחבה בנושא זה במוצש"ק וירא התשע"א)
תשמעו עוד דבר, אתם מכירים את הפסוק, גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה. הגיע מישהוא אשכנזי למסקנא שצריך לעשות לסוס ארבע ציציות. הבנתם למה? (האשכנזים קוראים כסוסך...) כעמי כעמך כסוסי כסוסך... תשמעו, אני קורא לכם מתוך ספר אמונת משה מקוזניץ פרשת כי תצא, בא מישהו ושאל אותו, גדילים תעשה לך וכו' למה התורה אומרת לעשות גדילים על ארבע רגליים של סוס? כסוסך... אתם שומעים? ותדעו לכם ששמה הוא אמר שתי פשט'לך להסביר את המהלך הזה.
(הרחבה וציטוט מהספר בשיעור מוצש"ק מקץ התש"ע)
לצערנו מרוב הגלויות שכחו והשתבשו בהרבה דברים בעוה"ר.
גם בנושא הניקור הם מחמירים בהרבה עניינים מתוך חוסר ידיעה. זה ברור. ועכשיו אקרא לפניכם מה שברוך ה' זכיתי לגלות דברים שכתבו הרבנים התימנים בשנת תר"ע. אשכנזים מוכרים לגויים חתיכות בשר בתורת טרף והם לא יכולים לשרש אחריהם כי עדיין מעורב בהם חלב או חוטין, ויש חתיכות גדולות שהם מחמירים וכל הקהילות בירושלם אומרים שזה טרף. אבל התימנים הם מנקרים מומחים לפי מנהגנו ויודעים לנקרם. חתומים על זה הצעיר שלום יוסף עראקי, שלום יוסף אלשיך, אברהם חיים אלנדאף ועוד, עשרים ואחד רבנים תימנים שמעידים שמנהגנו בתימן לא כמו האשכנזים שמחמירים וזורקים הכל. רק שהם אומרים כמו בקטניות, כיון שקהילות אחרות בירושלם מחמירים לכן יש להם בעיא עם זה. ממילא הכל קרה ונהיה מתוך שיבוש. עוד ארחיב בכל זה בס"ד ובל"נ בהזדמנות אחרת.
כיון שהזכרתי את ספר אבן ספיר שהיה אמיתי וכתב בצורה מאוד מכובדת על התימנים, נביא מה שכתב איך ששמע בתימן אומרים תחָית המתים (בקמץ תחת החי"ת). שמעתי שהם אומרים תחית המתים החי"ת קמוצה, חשבתי בראשונה שטעות היא בידם. אחרי שובי דרשתי, והנכון איתם. ושם הוא מסביר שזה משורש חיה בקמץ, ולא חיה בחירק, ומסביר שאם אתה אומר תחית המתים בחירק תחת החי"ת, פירושו שהמתים מחיים מישהוא אחר, כמו שנאמר ונפשו לא חיה, אבל תחית המתים בקמץ זה שהם יחיו בעצמם. והוא אומר, אם כך התימנים צודקים, צריך לומר תחית המתים בקמץ תחת החי"ת. ותראו איך הוא הודה על האמת, אם היו רואים או שומעים שבתימן אומרים תחית המתים לא היו כותבים כן. הרבה שיבושים הורגלנו בהם, בפרט בלימוד התלמוד ובספרים שאינם מנוקדים, עד כי שבה בעינינו ליושר והמעקשים למישור, ואנו שומעים אותם אומרים משהו אחר בשפה ברורה, ייראה לנו מכוערה.