סוד נס חנוכה – מסירות נפש

ערוך ומעובד מתוך שיעורו של מרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א שנמסר במוצש"ק פרשת וישב, חנוכה ה'תש"ע ב'שכ"א בבית המדרש פעולת צדיק שע"י מוסדות יד מהרי"ץ ב"ב

אבל קודם לכן נקדים עניין הקשור ליסוד נס חנוכה, והמוסר השכל בשבילנו. כתוב באחרונים שהנס נעשה לבני חשמונאי בזכות שמסרו את נפשם. הרי אנו אומרים בעל הנסים, מסרת גיבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים, זאת אומרת מלחמה כזאת מול צבא אדיר של למעלה מעשרה מליון חיילים יוונים, זה לכאורה שיגעון להילחם מול צבא אדיר כזה. מי שיראה בספר מאי חנוכה או מי שיש לו את הספר שמן למאור ובספרים אחרים, מי יעז להילחם נגד יוון שכבשה כ"כ הרבה ארצות. ומי שהצליח למגר אותם הם דווקא ישראל. הרי היוונים שלטו על הרבה ארצות באזור, הם באו מאירופה וכבשו ארצות עד עבר הנהר נהר פרת, והיחידים שהצליחו עליהם היו עם ישראל ומאז הם נפלו, מאז ועד היום אין שם וזכר למלכות יוון. כל מה שמספרים על יוון, זה היֹה היה בתקופה ההיא, אבל מאז שעם ישראל נילחם איתם במסירות נפש וניצח אותם, הם ירדו. 

בשביל להבין נראה דוגמא ממסכת שבת דף קכא ע"א, תנו רבנן מעשה ונפלה דליקה בחצירו של יוסף בן סימאי בשיחין, ובאו אנשי גיסטרא של ציפורי לכבות, מפני שאפטורפוס של מלך היה. ולא הניחן מפני כבוד השבת ונעשה לו נס וירדו גשמים וכיבו וכו' וכששמעו חכמים בדבר אמרו לא היה צריך לכך, שהרי שנינו נכרי שבא לכבות אין אומרים לו כבה ואל תכבה. יוסף בן סימאי, אינני יודע אם הוא היה עם הארץ בכל אופן תלמיד חכם הוא לא היה (עיין מהרש"א), והוא לא ידע שישנה משנה מפורשת, גוי שבא לכבות דליקה בשבת, לא קראת לו ולא אמרת לו לכבות, אם יכבה מעצמו שיכבה, ובכל אופן כשהוא ראה שבאו גויים לכבות, אמר להם תניחו, מפני כבוד השבת. עשה לו הקב"ה נס וירדו גשמים וכיבו את הדליקה. לכאורה העניין קצת לא מובן, וכי הקב"ה עושה נסים לעמי ארצות או לאנשים העושים שלא כהלכה?  

אולי פה צריכים ללמוד מכאן מוסר השכל לדברים אחרים, מה שנעשים לפעמים נסים שלא כדרך הטבע אין להגיע מזה למסקנות הלכתיות. הנס נעשה כי היה צדיק וירא שמים, והיו לו כוונות טובות. 

אבל בירושלמי כתוב פה דבר נפלא נוסף. בירושלמי מובא את אותו מעשה כמו שבבבלי, רק שהירושלמי מוסיף שכשהם באו לכבות ולא הניח להם, אמר להם הניחו לגבאי שיגבה את חובו. דהיינו אמר להם אל תגעו, הגבאי בא כי יש לי חובות, יש לו עוונות, בא הקב"ה שהוא הגבאי לגבות את חובו. ומסיים הירושלמי, מיד קשר עליו הענן וכיבה את האש. לכאורה משמע מדברי הירושלמי שהשמים היו בהירים ופתאום נהיה ענן וירד גשם.  

למה אני אומר זאת? כי לכאורה בספר בן יהוידע כאן, הוא שואל מה זה נפלה דליקה? וכי דליקה נופלת? ומתרץ, שבא ברק ועשה שריפה, כי בדורות הראשונים לא היו כמו שיש היום מכשירים מיוחדים שמונעים את היזק הברק. בבן יהוידע עצמו כותב, שזה מקרוב איזה חכם עשה את המכשיר הזה, ועל ידי כך הבתים לא נשרפים. בערך לפני 200-300 שנה התחילו עם החכמה הזאת שמונעת את שריפת הבתים על ידי ברק, אבל בדורות הראשונים ברק יכל לפגוע בבית ולשרוף אותו. אבל לכאורה לפי דבריו, אם היה ברק כנראה שהיו גם עננים, ואם כן יורד גשם אז אפשר להבין שהגשם כיבה, זה לא נס גדול כל כך. אלא מאי, במציאות הרבה בתים נשרפו על ידי ברק והגשם לא עזר.  

אולם נראה לענ"ד שלפי הירושלמי הדבר לא היה כך. הירושלמי אומר מיד קשר עליו הענן, דהיינו שבכלל לא היה ענן. א"כ זה היה נס גדול! אחרי שאמר הניחו לגבאי שיגבה את חובו, לאחר שקיבל עליו דין שמים והצדיק עליו את הדין, על ידי שאדם מקבל עליו את הדין, נעשה לו נס. כמו שידוע מה שמספרים על רבינו האר"י שבא לפניו פעם איזה אדם רשע שהאר"י גילה לו את כל המסתרים והעוונות שלו, ואחרי שראה שהאר"י יודע את כל העבירות שעשה, אמר, עכשיו אני רוצה לקבל עלי תשובה שלימה מה העונש שלי? אמר לו האר"י, העונש הוא שריפה. אמר, טוב מה הבעיה, כמה עולה עצים וכו'. אמר לו האר"י, שריפה הכוונה שמכניסים לפה עופרת רותחת, והוא אמר אני מקבל עלי. נשכב ופתח את הפה סגר את העיניים ואמר לו נו תזרוק, קיבל עליו את הדין, אז האר"י שם לו דברי מתיקה בפה. אמר לו, מה? אני רוצה כפרה, היה מוכן ממש למות. אמר לו האר"י כיון שקיבלת על עצמך תשובה והיית מוכן להיענש, וסר עונך וחטאתך תכופר. א"כ גם פה, כיון שיוסף בן סימאי קיבל עליו את הדין, עשה לו הקב"ה נס. וזה בעצם מה שקרה עם החשמונאים שמסרו את נפשם אפילו שלא היה שום סיכוי שיצליחו, לכן עזר להם הקב"ה. וקבעו על זה הלל והודאה להקב"ה.