סימן קמ"ה - הִלְכּוֹת צורות שאסור לעשותן

[א] מי שמאמין באלוה אחר מבלעדי ה', עובר על מה שנאמר לנו מפי הגבורה בעשרת הדברות{א} לא יהיה לך אלהים אחרים על פני{ב}. והוא כופר בעיקר, כי זהו העיקר הגדול שמציאות כל העולם תלויה בו. וכן איסור חמור לעשות עבודה־זרה לעצמו, או לומר לאחרים לעשות לו, אף־על־פי שאינו עובד לה כלל, שנאמר{ג} לא תעשה לך פסל וכל תמונה. וגם לעשות לאחרים אסור ואפילו לעובדי עבודה־זרה (כי גם אומות־העולם מוזהרים שלא לעבוד עבודה־זרה), שנאמר{ד} ואלהי מסכה לא תעשו לכם. והמשתחוה לה או זובח לה, או מנסך ומקטר, או עובד אותה באיזו דרך שתהיה ממה שבדו עובדֶיה מליבם, עובר על מה שנאמר{ה} לא תשתחוה להם ולא תעבדם{ו}: 

[ב] בימי קדם היו עושים לעבודה־זרה צלמים ופסלים בצורות שונות ומשונות, דמות בני אדם חמה ולבנה כוכבים ומזלות בהמות חיות ועופות וכיוצא בהם, ובנו להם היכלות ומזבחות, והקריבו קרבנות, ושאר עבודות זרות ומוזרות, מרוב אדיקותם בזה. ובמשך הדורות כמעט בטלו ונשתקעו ונשתכחו לגמרי כל אלו{ז}, מכֹּח השפעת תורתינו הקדושה עליהם, ודברי נביאי ישראל וחכמי הדורות. ודיני עבודה־זרה ודיני העובדים לה, יתבארו בס"ד בסימן שאחר זה. ועדיין קיימת הצורה שנתחדשה לזכר התלוי העשויה שתי וערב, ודינהּ כעבודה־זרה גם כהיום (כמו שנכתוב שם סעיף ג'), מלבד הפסילים שהם עושים{ח}. וכן נותרו עדיין חֵלק מענייני עבודה־זרה הקדומים בכמה ארצות בעולם, כגון בהודו. עד אשר יערה המקום ברוך הוא רוח ממרום קדשו, להעביר גילולים מן הארץ והאלילים כרות יכרתון, ונשׂגב שמו לבדו{ט}: 

[ג] כדי להרחיק אותנו כליל מעבודה־זרה, כי אנחנו בני ישראל עַם קרובו, ציוונו המקום ברוך הוא שלא לעשות צורות מכסף או מזהב ומשאר מיני מַתְּכוֹת, או מעצים ואבנים סיד ושעוה וכיוצא בהם, אף־על־פי שאין כוונת העושה אותם אלא לשֵׁם נוי בלבד. וזהו שנאמר{י} לא תעשון אִתִּי, אלהי כסף ואלהי זהב וגו'. והטעם פן יחשבו הטועים והסכלים כי יש לצורות הללו איזה כח להרע או להיטיב{יא}. ובסעיפים דלקמן יתבאר איזה צורות אסורות, ואיזה מותרות: 

[ד] צורות שבמדור־שכינה העליון, ושבמדור התחתון, אסור לעשותן. וזהו פירוש מה שנאמרי} לא תעשון אִתִּי, כמו אותם שאתי, דהיינו כדמות שַׁמָּשי המשמשים לפני. וארבעה פנים שבמרכבה (שיתבארו לקמן סעיף ה') וכן שרפים ואופנים ומלאכי השרת{יב} (הנראים כדמות אדם שיש לו כנפיים), הם במדור העליון. ודוקא בצורה בולטת אסור, אבל שוקעת מותר. וחמה ולבנה כוכבים ומזלות{יג}, הם במדור התחתון. ואותן אסור לעשות אפילו בצורה שאינה בולטת. כי אף־על־פי שהן עצמן בולטות, אבל מכל מקום הן נראות לעיני בני־אדם כשקועות ברקיע. [וראוי להחמיר כדעת הסוברים שגם הצורות שבמדור העליון אסורות אפילו שוקעות]. ולא רק לעשותן אסור, אלא אפילו להשהותן אצלו אסור, משוֹם חשד שיחשדוהו שעובד להן. ואף בשביל גוי לנוי, אסור לעשותן{יד}. ואסור גם כן לומר לגוי לעשותן, אף־על־פי שאינו רוצה להשהותן, מפני שאמירה לגוי אסורה בכל האיסורים כמו באיסורי שבת (עיין לעיל חלק אורח־חיים סימן נ"ה סעיף ז'){יד*}: 

[ה] ארבעה פנים שבמרכבה שהזכרנו בסעיף הקודם, היינו שור אדם אריה ונשר. או כרוב (דהיינו תינוק) אדם (גדול) אריה ונשר. ודוקא כשהם יחד. אבל כל אחד בפני עצמו אינו אסור (ועיין להלן סעיף ו'), זולתי אדם שאסור לעשות צורתו בולטת אף כשהוא לבדו. לפי שהפסוק לא תעשון אתי הנזכר לעיל, דרשו חז"ל אוֹתִי, כלומר אל תעשו כדמות שאני מתראה בה לנביאים בחזיונם, וכמו שנאמר{טו} ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה, ונאמר{טז} כי בצלם אלהים עשה את האדם{יז}. אף־על־פי שברור כי הבורא יתברך עצמו אין לו דמות הגוף ואינו גוף חלילה{יח}. ולא רק צורת פרצוף האדם עם כל גופו אסור, אלא אפילו צורת הפרצוף לבדו רבים אוסרים לעשותה. ולכן אפילו להשהותה אסור, עד שיקלקלנה קצת{יט}. ודוקא בצורה שלימה, דהיינו בשתי עינים וחוטם שלם. אבל אם אינה רק חצי הצורה מצד אחד, זה אינו אסור{כ}. אך חמה ולבנה אסור אפילו מקצת מהן, כל שניכר שאֵלו הן{כא}: 

[ו] יתר הצורות, כגון בהמות חיות ועופות ושאר נפש חיה, אילנות ומיני צמחים וכיוצא בהם, מותר לעשותן אפילו בצורה בולטת ובשלמותן, וקל וחומר שמותר להשהותן{כב}. אך בבתי־כנסיות ובבתי־מדרשות, ובכל מקום שמתפללים שם בקביעות, צריך להחמיר שלא לעשות בכותלים שום דמות בכל צורה ואופן. וקל וחומר על גבי ההיכל או לרקום בפרוכת של־ארון־הקודש. ואם עשו יש להסירם, כי זה שמץ עבודה־זרה הואיל ונראה כאילו משתחוים לצורות הללו. וזה מלבד מה שהדבר גורם להיסח־דעת ולביטול כוונת המתפללים. ורבים מהפוסקים מיחו על זאת בתוקף רב, ובפרט על מה שנתפשט לעשות צורת אריות שלא ברצון חכמים, ושעתידים המקילים ליתן את הדין{כג}. וכן היה מנהגינו בתימן שלא לעשות בבתי־כנסיות שום צורה כלל ועיקר{כד}. וראוי לפרסם הדבר, כי לכל העם בשגגה. ולמוכיחים ינעם, ועליהם תבוא ברכת טוב: 

[ז] צורה שאיננה בולטת וגם איננה שוקעת, כגון אותם שאורגים בבגד, או מציירים בצבעים על גבי ניירוֹת קירות כלים וכדומה, דינה כצורה שוקעת{כה}. והוא הדין לתמונות שמצלמים ב"מצלמה" בזמנינו. [ומה שנאמר בתורה{כו} לא תעשה לך פסל וכל "תמונה", אין הכוונה לתמונות כגון אלו, ואף לא לציורים צבעוניים וכדומה, אלא לדְמוּת שהיא גם־כן בולטת כמו צלם אלא שאין איברֶיה מחותכים כמוהו{כז}, או הכוונה לדמות צלם בלתי מפוסלת אלא יצוקה ומותכת{כח}]. ונמצא שאדם שמותר לעשות צורתו שוקעת כנזכר לעיל סעיף ה', מותר גם לציירו הן באופן פשוט, הן במיני צבעונים, הן לצלמו במצלמה. ואפילו את כולו מכף רגל ועד ראש{כט}. אבל חמה ולבנה כוכבים ומזלות שאסור לעשות צורתן גם שוקעת כנזכר בסעיף ד', אסור לציירם{ל}, או  

לצלמם{לא}. ואפילו בעת זריחת החמה או שקיעתה{לב}. (וצריך לשים לב לזה במיני בגדים וסדינים המצויירים, ובפרט בחדרי ילדים ותינוקות, שלא לקנות ושלא להשהות וילונות וכלי־מִטה שמצוייר עליהם שמש ירח וכוכבים): 

[ח] "בובות" המיועדות למשחק תינוקות, נתפשט בזמנינו אצל רבים לעשותן ולקנותן, אף־על־פי שהיא צורה בולטת, גם אותן שהצורה שלימה דהיינו הראש עם כל הגוף. וטעם שמקילים בדבר, מפני שאינן צורות קבועות ועומדות כמו אנדרטאות שיש מקום לרואה לטעות כאילו יש מהן איזו תועלת. ועוד לפי שהרבה פעמים מבזים אותן, כי דרך התינוקות לשחק בהן גם במקומות בלתי נקיים, ולגוללם בעפר ועל הרצפה. אם כן אין מקום לחשד שזה פסל. והמחמיר תבוא עליו ברכה{לג}: 

[ט] אסור לעשות בית כפי תבנית ההיכל שהיה בבית המקדש (שיבנה במהרה בימינו אמן). ודוקא כשיעור גבהו ארכו ורחבו. אבל אם שינה אפילו קצת, מותר. וכן אסור לעשות אכסדרה תבנית האולם, חצר תבנית העזרה, שלחן תבנית השלחן שהיה בבית המקדש. מנורה, תבנית המנורה שהיתה בבית המקדש. אבל יכול לעשות של־חמשה קנים או של־ששה או של־שמונה, אך לא של־שבעה{לד}. ולא רק מזהב לא יעשה, אלא אפילו משאר מיני מַתְּכוֹת{לה}. ואפילו בלא גביעים כפתורים ופרחים, אסור, וכן אפילו אינה גבוהה שמונה־עָשָׂר טפחים, מפני שכל אלו הדברים גם במנורה שבמקדש אינם מעכבים. אבל של־עץ, חרס וזכוכית וכדומה, מותר אפילו של־שבעה קנים{לו}. וכל מה שנזכר בסעיף זה, דוקא בתבניתם אסור כדבר האמור, ולכן קל וחומר שציור וכדומה מותר{לז}: 

[י] העושה שמן המשחה כמעשה וכמשקל האמור בתורה{לח}, חייב כרת. ובשוגג, חייב קרבן חטאת. שנאמר{טל} ובמתכונתו לא תעשו כמוהו, קודש הוא וגו' איש אשר ירקח כמוהו וגו' ונכרת מעמיו. והוא שעשה אותו כדי להימשח. והעושה קטורת מאחד־עשר סַמָּנים שבתורה{מ} לפי משקלם הקבוע, כדי להריח בה, אפילו לא עשה אלא חצי המשקל או שלישיתו, חייב כרת. שנאמר{מא} והקטורת אשר תעשה במתכונתה לא תעשו לכם וגו' איש אשר יעשה כמוה להריח בה ונכרת מעמיו. אבל אם עשאה כדי להתלמד, פטור. וכן בשמן המשחה{מב}: