סגולת הפיכת הערלה, האם מותר לעשותה בשבת מדין מוקצה, ופליאה על האוסר אפילו בחול (ספר עריכת שלחן)

עניינים סגוליים בברית מילה, בעניין סגולת הפיכת הערלה, האם מותר לעשותה בשבת מדין מוקצה, ופליאה על האוסר אפילו בחול

מתוך שערי יצחק השיעור השבועי של מרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א במוצש"ק בהעלותך התש"ע

עוד דבר, מאחר שאנחנו מדברים על ברית מילה, אומר לכם עוד דבר חשוב שנודע לי. יש סגולה שאומרים אותה בשם החזו"א, להפוך את הערלה לפני שזורקים אותה לעפר. זה מובא בספר מעשה איש חלק ד' דף קמ"ד, אמר החזו"א הפיכת עור הערלה לפני שזורקין אותה לחול, סגולה לזכרון. כמדומה שאמר את הדברים בשם הזוהר הקדוש. פה כתוב שלא מצאו את המקור [והוא מדברי הרמב"ן, עיין שיעור מוצש"ק שלח־לך ה'תש"ע]. אבל אמר לי מוהל אחד, לכל הילדים שעשיתי כך, יש זכרון מיוחד. הפכתי את ערלתם לפני שמונה שנים, וכעת בדקתי ומצאתי שהם שונים מכל הילדים, יש להם זכרון מבריק. אם כן כדאי לקחת את זה לתשומת לב ולהפוך את הערלה.

עוד דבר חשוב ששמעתי, מזהירים בספרים, שכשהמוהל פורע, לא יכניס את האצבעות בבת אחת, אלא אחת ועוד אחת. מהרי"ץ בעץ חיים גם מביא את הדבר, וזה מובא בעוד הרבה ספרים, כמדומני שכל המוהלים נזהרים בזה, צריך להיזהר שלא ידחוף שני צפורניו תוך הנקב ביחד לעשות הפריעה, כי אם בזה אחר זה, והעושה כן יטמטם לבבו, ולא יהיה לו לב להבין ולהשכיל ויהיה עם הארץ ח"ו. לא שלא יהיה לו זכרון, אלא יהיה עם הארץ. מובא בספר פאר דוד דף קצ"ה, הטעם לזה, כי הרי הפריעה היא סוד קציצת רגלי הנחש הקדמוני, ואם המוהל בא עם שתי הידים, הוא מתגרה בהם וממילא הם באים נגדו, לכן צריך לעשות אחד ועוד אחד. זו הסגולה.

המשך מהשיעור השבועי – מוצש"ק שלח לך

בעז"ה נתחיל בכמה שאלות שנשאלו ע"י בני החבורה. דיברנו בסוף השיעור שעבר [מוצש"ק בהעלותך ה'תש"ע] לגבי ברית מילה, ואמרנו שיש סגולה לזכרון להפוך את הערלה לפני ששמים אותה בעפר. נשאלה שאלה, האם יש בערלה משום מוקצה בשבת, וממילא האם מותר לעשות את הסגולה הזאת בשבת.

דנים בזה בכמה ספרים. בספר שלמי יהונתן כותב, יש לדון האם מותר לטלטל את הערלה אחרי המילה, לקיים בה את מצות הקבורה בעפר. בדרך כלל, המוהל אחרי שחותך, משליך מיד את הערלה לעפר, הוא לא ממשיך להחזיקה בידו. בכל אופן, אלו שרוצים לעשות את הסגולה ולהפוך, הם ודאי מעכבים אותה בידם עד שהופכים, מאחר וסגולת ההפיכה היא אחר החיתוך. שמים את הערלה על אצבע שנקראת קמיצה של יד שמאל, הופכים אותה בשתי אצבעות ואחר כך שמים אותה בעפר. דהיינו, אחרי שכבר שמו אותה בעפר, הסגולה לא מועילה. א"כ, אחרי ששמים אותה בעפר ודאי שהיא כבר מוקצה, כי אין בה שום שימוש. היא מוקצה מחמת גופו כמו עצים ואבנים, ואסורה בטלטול אפילו לצורך גופו ומקומו, ויש גם בעיא של בסיס לדבר האסור אם רוצים לטלטלה אח"כ. מה עושים בשבת בד"כ אחרי ששמים אותה בעפר, אינני יודע. בכל אופן, מי שרוצה לטלטל את העפר עם הערלה שבתוכו ולהעביר למקום אחר, צריך לשים במגש שיש בו גם משהו חשוב כדי שיהיה בסיס גם לדבר היתר, וכך אפשר לטלטל גם את הערלה. כי ערלה אין בה שום שימוש, צריך לקבור אותה.

אבל ערלה לבדה, כשאינה נמצאת בתוך העפר, ורוצים להעביר אותה, האם יש בה משום מוקצה או לא? בזה דן הנודע ביהודה. גם בספר אזור אליהו כתב, בעניין האם הערלה לאחר הברית היא מוקצה, יעויין בשו"ת שבט הלוי שלמד מדברי הנודע ביהודה שכתב שמכיון שנהגו לתת את הערלה בעפר, הרי הערלה מוכנה לכך מאתמול, ולא מוקצה כלל. הנודע ביהודה אומר שזה לא גרע מעפר. הרי את העפר מכינים מאתמול, וממילא מותר לטלטלו. גם הערלה, מאחר שיודעים שיש עניין לשים אותה בעפר, יש יסוד לכך בדברי התנאים ובחז"ל, וזה דבר שמקובל מאז ומקדם לשים בעפר, ממילא גם אם עזבת אותה יהיה מותר לקחת אותה ולשימה בעפר. כמובן שלכתחילה עדיף שהמוהל ישימנה מיד בעפר, בעודה בידו. לגבי האם הוא יכול להחזיק אותה זמן רב בידו או מיד לשים בעפר, מצינו מחלוקת. יש אומרים, עדיף כמה שיותר מהר שיניח בעפר. יתכן כי הטעם הוא, שנכון שמתחילה החזיק אותה בהיתר, כי זה חלק מהגוף של התינוק. אבל עכשיו אחרי שנחתך, נהיה דבר שאין בו שימוש. ויש אומרים, שיכול להמשיך להחזיק את זה כיון שהתחיל בהיתר. יש קצת נידון בזה. בכל אופן גם אם המשיך להחזיק את הערלה, אבל מיד כששם אותה בעפר היא כבר מוקצה.

השאלה, האם בשלב שבינתיים, אפשר להפוך את הערלה בשביל הסגולה הזאת או לא? כותב פה בספר אזור אליהו, להתיר בשבת. מה שנהגו המוהלים להפוך את הערלה לאחר המילה משום סגולה, מותר לעשות כן בשבת שאינה מוקצה. הוא אומר שכך המוהלים נוהגים. אינני חושב שהמנהג הזה היה בעבר. החזו"א פירסם את הסגולה הזאת. אינני יודע איך היה אצל האשכנזים בעבר, אבל לפי מה ששמעתי, תמיד אמרו את הסגולה הזו בשם החזו"א, וכתבו כי המקור שלו הוא עפ"י הזוהר. אבל זה לא נמצא בזוה"ק, אלא בספר מאיר עיני חכמים בשם הרמב"ן, שכתוב בספר אוצר ה'. יש לזה מקור בספרי הקבלה, ויש רמזים בדבר. בכל אופן, כנראה כיון והחזו"א פירסם את זה, לכן זה התקבל בציבור בתקופה האחרונה. וכמו שאמרנו יש כאלה שעושים את זה גם אצלנו, אבל זה לא כ"כ נפוץ. בכל אופן הוא כותב פה, סברא חדשה חוץ ממה שכתב שבט הלוי. הוא אומר, באמת שלפעמים המוהלים ממשמשים בערלה אחר הברית לדעת את גודל החיתוך וצורתו, וכן הופכים את הערלה לדעת את שיעור הערלה שנחתך, וגם בזה נראה דשפיר דמי, וכן עיקר. דהיינו, אפילו שכבר חתכו, עדיין הם לא מתכוונים לזרוק אותה, כי הם רוצים לראות בדיוק איך חתכו, או לעצמם או ללמד אחרים. ממילא יוצא שבעצם גם אחרי החיתוך עדיין זה לא דבר שאין בו שימוש, יש בו איזה תועלת ולימוד, א"כ ק"ו לגבי ההיפוך שיש בזה סגולה יהיה מותר.

למה אני אומר זאת. השואל טען שראה בספר של אחד מחכמי זמננו, שכותב כיון ולדידן, דהיינו התימנים, לא נהגו להפוך את הערלה, כי לא נשמע דבר זה מעולם, לכן אסור להפוך את הערלה. ולא רק בשבת אסור, אלא אפילו בחול אסור להפוך אותה. אבל אלו ממש דברים תמוהים. אך בדקתי ומצאתי כי אמנם זה כתוב בדיו שחורה על גבי אש לבנה, שחור על גבי לבן. כך הוא אומר, כיון שלא נשמע לדידן להפוך את הערלה, לכן לא עושים בשבת. לא מדין מוקצה, אלא סתם אסור להפוך, ואפילו בחול. מישהו יכול להסביר את הדברים האלה? זה נראה דבר תמוה ומוזר. כך כותב בספר אחד (עריכת שלחן. העורך) שנדפס בזמנינו.

בתשובה לשאלה מהקהל: נכון שבעבר זה לא היה נהוג, הסגולה הזאת לא היתה ידועה עד הדור שלפנינו, אבל מי שרוצה לעשות את הסגולה הזאת, מה בכך? אז מה אם אבותינו לא ידעו שיש סגולה כזאת? אבותינו היה להם זכרון גם בלי זה, עכשיו בדור שלנו רוצים לעשות. היום הדור חלש. ולפי מה שאמרנו העיד מוהל אחד, שעשה נסיון וראה במוחש על ילדים שמל, שכבר היום לפני שהם בגיל שמונה שנים, הילדים האלו הם בעלי זכרון יותר מאחרים. א"כ זה בדוק ומנוסה. ואם יש כאלו שלא עזר להם, יתכן שלא עשו את הסגולה בצורה הנכונה, כי יש כמה פרטים שצריך לדעת בדיוק איך בדיוק לעשות זאת, כדי להצליח.

בכל אופן אני רואה שגם אתם לא מבינים את מה שכתב אותו חכם, אז נשאיר את דבריו בצריך עיון. ובתשובה כת"י, הרחבתי עוד בזה בס"ד.