המנהג שמתעטף אבי הבן בטלית מצוייצת, וטוב שגם הסנדק יתעטף. ומברך

ברוך אתה י”י, אלהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצותיו וציונו להתעטף בציצית:

מכינים כסא נאה לכבוד אליהו זכור לטוב לימין הסנדק. וכיון שצריך להזמינו בפה,

אומר אבי הבן תחילה

זה כסא לאליהו זכור לטוב.

והקהל חוזרים ואומרים

זה כסא לאליהו זכור לטוב.

ומכניס את התינוק לימול [כשהוא מקושט בבגדים נאים], ופותח ואומר ההלל דלקמן, וכן הקהל עמו

והללויה ברוך אשר כבודו מלא עולם. ומכל עין נעלם. ברא מלאך וגלגל ואופן ובאדם השלם. ויברכם לאמר פרו ורבו ורדו בעולם. יודוך עמים, אלהים. יודוך עמים כלם. והללויה:

(במילה הנעשית בחודש ניסן יאמרו, והללויה דם פסח ודם מילה ציוני, ומצות ומרורים האכילני , ומארץ מצרים הוציאני, דרשתי את י"י וענני ומכל מגורותי הצילני, והללויה).

וממשיכים ואומרים כולם

אשרי תבחר ותקרב ישכון חצרך. נשבעה בטוב ביתך קדוש היכלך:

המל את בן חבירו מברך

ברוך אתה י”י, אלהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצותיו וציונו על המילה: (אמן)

וחותך

המל בעצמו את בנו מברך

ברוך אתה י”י, אלהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצותיו וציונו למול את הבן: (אמן)

וחותך

ונותן הערלה לתוך כלי שיש בו עפר וכן מוצץ בפיו (ולא דרך שפורפרת) לשם, וקודם המציצה פורע.

בעוד שהמוהל מתעסק בפריעה, מברך אבי הבן

ברוך אתה י”י, אלהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצותיו וציונו להכניסו בבריתו שלאברהם אבינו:

ועונים הקהל

אמן. כשם שהכנסתו לברית, כך תכניסהו לתורה ולמצות ולחופה ולמעשים טובים:

ואחר כך מברך אבי הבן

ברוך אתה י”י, אלהינו מלך העולם, שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה: (אמן)

ואז קורא לו שם בנוסח זה בוא בברית (פלוני).

והקהל חוזרים ואומרים בוא בברית (פלוני).

מביאים כוס יין למוהל או לגדול שבקהל לברך כדלקמן. ומנהגינו לברך גם על הבשמים (אחרי ברכת היין). ויש לחלקם לקהל קודם הברכות, כדי שלא יסיחו דעתם מלשמוע הברכות.

ופותח המוהל (וירחץ ידיו קודם) או הגדול שבקהל בקול נעים ואומר

כוס ישועות אשא, ובשם י”י אקרא: הודו לי”י כי טוב, כי לעולם חסדו:

סברי מרנן: והקהל עונים לחיי:

ברוך אתה י”י, אלהינו מלך העולם, בורא פרי הגפן: (אמן)

ברוך אתה י”י, אלהינו מלך העולם,בורא (עצי) (עשבי) (מיני) בשמים: (אמן)

ברוך אתה י”י אלהינו מלך העולם. אשר קדש ידיד מבטן, וחוק בשארו שם, וצאצאיו חתם באות ברית קדש.על כן, בשכר זאת, אל חי, חלקנו, צורנו, צוה בצוואת קדושים להציל ידידות שארנו משחת, למען בריתו אשר שם בבשרנו. ברוך אתה י”י כורת הברית: (אמן)

ועדיין אינו שותה ואף לא טועם, אלא אומר תחילה בקשת רחמים לנימול על הכוס

תשלח אסותא דחיי ודרחמי מן קדם מימרא דשמיא, למפרק לשיזבא ולאסאה לינוקא הדין דאמהיל לקבלן, דאתקרי שמיה פלוני בר פלוני. יסי יתיה מרי שמיא וירחם עליה, ויתסי כמא דאתסיאו מי מרה על ידי משה, וכמיא דיריחו על ידי אלישע. ותהי קצא לעקתיה לרחמא עלוהי. ותקרב ותיתי אסותיה, אסו שלמא קריבא. בעגלה ובזמן קריב ואמרו אמן: (אמן)

וכן אומר בקשת רחמים לאם הנימול

תשתלח אסותא דחיי ודרחמי מן קדם מימרא דשמיא, למפרק לשיזבא ולאסאה לאמיה דינוקא הדין, דהיא צריכה אסו בישראל. יסי יתה מרי שמיא וירחם עלה, ותתסי כמא דאתסיאו מי מרה על ידי משה, וכמיא דיריחו על ידי אלישע. ותהי קצא לעקתה לרחמא עלה. ותקרב ותיתי אסותה, אסו שלמא קריבא. לחיים ולשלום ואמרו אמן: (אמן)

וממשיך לומר

אלהינו ואלהי אבותינו, קיים את הילד הזה לאביו ולאימו. ויקרא שמו בישראל פלוני. ישמח האיש ביוצאי חלציו. ותגל האשה בפרי בטנה. כאמור, ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך: ונאמר, ואעבר עליך ואראך מתבוססת בדמיך. ואמר לך בדמיך חיי (באמרו זאת, יתן באצבעו מן היין בפיו של הנימול ועושה אצבעותיו בצורת ש'ד'י'), ואמר לך בדמיך חיי: ונאמר, זכר לעולם בריתו. דבר צוה לאלף דור: אשר כרת את אברהם. ושבועתו לישחק: ויעמידה ליעקב לחק. לישראל ברית עולם: הודו לי”י כי טוב. כי לעולם חסדו: פלוני הקטן, אלהים יגדלהו. כשם שנכנס לברית, כך יכנס לתורה ולמצות ולחופה ולמעשים טובים, וכן יהי רצון ואמרו אמן: (אמן)

ומריק מעט יין מהכוס לכוס אחר, ומשגרו לאם הנימול שתשתה, ואחר כך שותה הוא מהכוס (ודי בטעימה כל שהוא) ונותן לסנדק ולעומדים שם לשתות משום חיבוב מצוה.

יש נוהגים לומר הלל לתינוק

והללויה הילד הנמול הזה יברכהו אל רם. ויתברך כברכת משה בן עמרם. וכברכת מי שנגלה עליו בפדן ארם. והללויה:

ואומרים הקהל

שיר המעלות. אשרי כל ירא י”י. ההלך בדרכיו: יגיע כפיך כי תאכל. אשריך וטוב לך: אשתיך כגפן פוריה בירכתי ביתך. בניך כשתילי זיתים, סביב לשולחנך: הנה כי כן יברך גבר, ירא י”י: יברכך י”י מציון. וראה בטוב ירושלים, כל ימי חייך: וראה בנים לבניך. שלום על ישראל:

ומסיימים ואומרים (ויש מהשאמי שאינם אומרים ר' חנניא וגו' רק קדיש יהא שלמא)

רבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר, י”י חפץ למען צדקו, יגדיל תורה ויאדיר:

ואחד מהקהל אומר קדיש דרבנן

יתגדל ויתקדש שמיה רבא: (אמן) דעתיד לחדתא עלמא ולאחאה מיתיא, ולמפרק חייא, ולמבני קרתא ירשלם, ולשכללא היכלא קדישא, ולמעקר פלחנא נכראה מן ארעא. ולאתבא פלחנא די שמיה, לאתריה בהדריה בזיויה וביקריה. וימלוך מלכותיה, ויצמח פרקניה, ויבע משיחיה, ויפרוק עמיה, בחייכון וביומיכון ובחייהון דכל בית ישראל, בעגלא ובזמן קריב, ואמרו אמן: ועונים הצבור אמן, יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא: גם הש"צ אומר עמהם יהא שמיה רבא וכו' עלמיא. ואח"כ אומר יתברך: (אמן) וישתבח ויתפאר ויתרומם ויתעלה ויתהדר ויתהלל ויתנשא, שמיה דקדשא בריך הוא: (אמן) לעילא לעילא מכל ברכתא, שירתא ותשבחתא ונחמתא, דאמירן בעלמא, ואמרו אמן: (אמן) על ישראל, ועל רבנן, ועל תלמידיהון, ועל תלמידי תלמידיהון דעסקין באוריתא, די באתרא הדין ודי בכל אתר ואתר. יהא להון ולנא חנא וחסדא ורחמי מן קדם אבונא דבשמיא, ואמרו אמן: (אמן) יהא שלמא רבא מן שמיא, וסיעתא ופרקנא ורוחא וחנא וחסדא ורחמי, עליכון ועלנא ועל כל קהלהון דכל בית ישראל לחיים ולשלום, ואמרו אמן: (אמן) (ומכאן אומר הש"ץ עם הצבור) עושה שלום במרומיו, הוא ברחמיו יעשה שלום עלינו, ועל כל ישראל:

אחרי כן נוהגים לאכול סעודה, ולכל הפחות יסעדו עשרה אנשים אם אפשר.

נוהגים קודם הסעודה [ויש נוהגים אחרי הסעודה וברהמ"ז] לאכול מיני קטניות ופירות ומשקאות ואומרים אז שירות ותושבחות.

• המנהג שדורש הרב בדברי תורה מעין המאורע.
• יש נוהגים לומר לפני ברכת המזון מזמור למנצח על השמינית וגו' (תהלים י"ב)
• יש נוהגים שהקרובים והידידים באים להתארח בבית היולדת, מהשבת השנייה שאחרי הלידה, במשך ארבע שבתות, וזה הן בלידת בן הן בלידת בת. ויש נוהגים לבוא רק שבת אחת, וכשנולדה בת אינם באים כלל.