סימן קכ"ה - הִלְכּוֹת כיסוי הדם

[א] דם בהמה אין צריך לכסותו אחרי השחיטה, אבל דם חיה או עוף מצות־עשה לכסותו, שנאמר{א} ואיש איש מבני ישראל וגו' אשר יצוד צֵיד חיה או עוף אשר יֵאָכל, ושפך את דמו וכסהו בעפר. לפי־כך חייב לברך קודם שהוא מכסה{ב}. ונוֹסח הברכה, ברוך אתה וכו' אקב"ו על כיסוי הַדָּם בֶּעָפָר{ג}, ויש נוהגים שלא להוסיף תיבת בעפר{ד}. ואין די בכיסוי חֵלֶק מטיפות הדם, אלא חובה מן הדין לכסות כל הדם שלפניו בתוך הַגֻּמָּא{ה}: 

[ב] צריך שיהא גם למטה עפר תֵּיחוֹח. ודעת רוב הפוסקים שאם מצא עפר תיחוח ושחט עליו, דַּי בכך ואינו צריך להזמינו בפה (דהיינו שאינו צריך לומר קודם השחיטה שמכין עפר זה לצורך כיסוי הדם, כמו שיש סוברים) או למשמש בו בידו, וכן הוא המנהג{ו}: 

[ג מי ששוחט בפעם הראשונה או שמכסה דם בפעם הראשונה, אף־על־פי כן מנהגינו שאינו מברך שהחיינו{ז}: 

[ד] כיסוי הדם, יעשנו בידו, או בקַת הסכין, או בכלי אחר. אבל לא ברגלו, כדי שלא תהיינה המצוות בזויות עליו חָלילה. שאין הכבוד לעצמן של־מצוות, אלא למי שציווה אותנו עליהן. כי הן כמו שלוחיו של־מקום ברוך הוא, וכבוד הנשלח הוא כבוד השולח{ח}: