ברכות התורה האם לאמרם בשמחה גדולה או בבכיה, וישוב בין הדברים
מתוך שערי יצחק השיעור השבועי של מרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א מוצש"ק נשא התש"ע
העיקר לעניינינו, מאחר שהימים הללו נועדו לכבוד התורה, כמו שאומר מהרי"ו, נדבר בע"ה על דבר שקשור לברכות התורה ולקריאת ספר תורה. כמה עניינים חדשים.
מובא במשנ"ב בסימן מ"ז, שצריך לברך את ברכות התורה בשמחה גדולה. הוא לא ציין מאין מקורו, ולכאורה היה נראה שהוא כותב את זה מעצמו. אבל למעשה יש לזה מקורות. הדבר כתוב בספר חרדים, וגם מובא בשם האר"י. בכף החיים לא כתב בשמחה, אלא בחשק גדול, דהיינו בזריזות. בכל אופן, כותב בספר חרדים, וצריך לברך ברכות התורה וברכות המצוות בלב טוב ושמחה גדולה. גם בשם האר"י כתוב כך, כתב הרב צריך לומר ברכות התורה בשמחה רבה, כי הציל אותנו הקב"ה ממידת הכזב והשקר, ונתן לנו תורת אמת. ומה שאומרים נותן התורה לשון הווה, כי הוא יתברך נותן לנו בכל יום תמיד תורתו, דהיינו כשאנו עוסקים בו ממציא לנו ה' יתברך טעמים וחידושים נעלמים. לכן אומרים בלשון הווה, נותן התורה. א"כ צריך לברך בשמחה גדולה. והשמחה, על שהקב"ה יחד אותנו, אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו, קירב אותנו להר סיני ונתן לנו את כלי חמדתו כדי שנשתעשע בה. את השעשועים של הקב"ה הוא נתן לנו. האור החיים הקדוש עה"פ 'ושמחת בכל הטוב' כותב, שאם בני אדם היו מבינים מה זו התורה היו משתגעים אחריה. מרוב שמחה לדעת מה יש לנו בתורה.
לכאורה יש לי פה שאלה. שמעתי שאחד מגדולי הדור שליט"א, כשהוא אומר ברכות התורה הוא בוכה. מברך בבכיה. הרי זה סותר לכאורה את מה שכתוב פה לומר בשמחה רבה.
אבל אני חושב, כי בדור שלנו צריך לבכות. נכון, המשנ"ב צודק, האר"י צודק, ספר חרדים צודק, אבל דורנו שאני. תראו מה שהבאתי בס"ד בשלחן ערוך המקוצר סימן ז' סעיף ט' בשם מהרי"ץ במעיל קטון, והמקור הוא בשל"ה, כשהוא אומר ונהיה אנחנו וצאצאינו יתכוין בכל לבבו ובכל נפשו שיהיו בניו לומדי תורה וצדיקים ובעלי מידות טובות, וכן בסדר היום כשהוא אומר למען לא ניגע לריק ולא נלד לבהלה, כדי שלא יבוא אחד מבני ביתו לידי עבירה, או דבר מכוער ח"ו. א"כ זה הזמן. בדור שלנו לצערנו, המצב בבחינת 'כי אין בית אשר אין שם מת' רח"ל. לצערנו כמעט אין חלקה טובה. הרבה נשרו ונפלו בדרך, ובבתים הכי טובים.
נכון שיש דעות לפי הקבלה לא לבכות בתפילת שחרית, רק בערבית. וסימנך, בערב ילין בכי, ולבוקר רנה. אבל הפלא יועץ אומר דהני מילי בזמנם, אבל בזמנינו הלואי שנבכה בכל תפילה ותפילה. היום, הלואי שבתפילה אחת יבכו.
א"כ לכאורה קשה, איך זה מסתדר עם מה שכתוב מפורש שצריך לברך בשמחה רבה.
אלא נלענ"ד הביאור, ששני הדברים נכונים. בברכה השנייה, הערב נא, טוב לבכות. ראוי לברך אותה בהתעוררות. לפעמים קשה לבכות, אבל כתוב 'כי שמע ה' קול בכיי', כאשר אדם לא יכול לבכות, לפחות יעשה קול כאילו הוא בוכה. בכל אופן להתעורר ולומר בכוונה. אותו גדול שהוא בוכה, תדעו לכם, כמדומני שכל הצאצאים שלו ב"ה, כולם לימודי ה', זכה שאין פרץ ואין יוצאת ואין צוחה. ובברכה השלישית, אשר בחר בנו מכל העמים, יאמר בשמחה גדולה, כפי שכתב המשנ"ב. אבל בברכה שנייה, ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי עמך בית ישראל, להגיד אותה בבכיה, או לפחות בכוונה גדולה. אומרים ששאלו כמה גדולים בדורנו, איך זה שיש אנשים גדולי־תורה שבניהם התרחקו מדרך התורה ומצוות. הרי יש כלל, משל הדיוט, שתפוח לא נופל רחוק מהעץ. א"כ איך יכול להיות שהבן כ"כ התרחק מהאב. יש מי שהשיב (הגר"י אברמסקי) כשהעץ גבוה מאד, התפוח נופל רחוק. ויש מי שהשיב, הני מילי ברוח מצויה, אבל ברוח שאינה מצויה, ברוח סערה כמו שיש היום רח"ל, התפוח יכול להגיע רחוק מהעץ. יש כאלה סערות בעולם, העולם התלכלך כ"כ, התקלקל כ"כ, ממילא התפוח נופל רחוק לצערנו. אבל אם אדם מקדים רפואה למכה, מבקש על הבנים, מברך בכוונה, רצון יראיו יעשה. צריך לקחת את הדברים לתשומת לב.