סעודת מצוה אצל חתן תורה

מתוך שו"ת עולת יצחק למרן שליט"א חלק א' סימן פ

סעודת מצוה אצל חתן תורה

בעניין סעודת מצוה לחתן תורה, ששאלת כמה רבנים והשיבו שלמעשה לא נהגו לעשות, וכן ראית בעצמך שאין עושין סעודה אצל חתן תורה. אבל הרי מהרי"ץ בעץ חיים העלה שעדיף לעשות סעודה לחתן תורה מאשר לחתן בראשית. וכן בפיוט לשמחת תורה של מהר"י צ'אהרי, ועל דא חדינן סעודתא עבדינן, עכת"ד:

תשובה:

דבר זה תלוי במנהגי המקומות, כי יש שנהגו לעשות מסיבה אחרי הסעודה כנהוג בשתיית משקאות ואכילת פירות וקטניות עם דברי תורה שירות ותושבחות בביתו של חתן תורה. ויש שלא נהגו, וברור דמדינא אין חיוב. והנהיגו אצלינו ובכמה מקומות כאן בארץ ישראל, שמלווים החתן תורה אחר התפילה לביתו, בשמחה ובשירים, ואוכלים ושותים מעט ואומרים דברי תורה מעין המאורע, והוא מנהג יפה. ומהרי"ץ לא כתב שעושים סעודה, רק

עושים "שמחה" לריעיהם, ורק כתב שאם אין ידו משגת מרבה בסעודת "ביתו" מה שיוכל ע"ש היינו לעשות סעודה חשובה. וגם הרא"ח נדאף פירש סעודתא עבדינן, שבפיוט מברך רחמנא, שעושים אותו יום "משתה" כמ"ש מהרי"ץ שצריך חתן תורה לעשות "משתה ושמחה" לאוהביו וכו' ע"ש, דייק בלשונו ולא נקט סעודה, אף דלשון "שמחה" משמע נמי סעודה למהרש"ל בבבא קמא, עיין בביאורנו שמן למאור על מגילת בני חשמונאי פסוק ע"ב דף ק"ה, מסתמא הראח"נ לא נתכוון לזה רק לשירים ותושבחות כנ"ל, אף שהפייטן נקט סעודתא:

ואין הפייטן מהר"י צ'אהרי, ששלו רק פיוט אמונה יצרה. אבל זה, מברך רחמנא, הוא של הר"ר בנימין הכהן, ועשה אותו לכבוד חתימת ספרו גבול בנימין וכוונתו על פי מה דאיתא במס' שבת דף קיט. דאביי הוה עביד יומא טבא לרבנן כדמשלים צורבא מרבנן מסכתא, וכן הובא בהגהת רמ"א יו"ד סימן רמ"ו סעיף כ"ו שכשמסיים מסכתא מצוה לשמוח ולעשות סעודה ע"ש. אלא שחכמי תימן מקרוב זה למעלה ממאתיים שנה הוטב בעיניהם להנהיג לאמרו בשמחת תורה (עיין מ"ש בס"ד בבארות יצחק הלכות שמח"ת ס"ק צ"ג) ולא הקפידו על לשון זה הבלוע תוך הפיוט, מאחר שרובו ככולו טוב לעניין, ויפה לבניין:

ואחתום בשי"ש טו"ב ידידו מוקירו כרו"ע

הצ' יצחק רצאבי יצ"ו