דין אתרוג ספק מורכב

מתוך שו"ת עולת יצחק למרן שליט"א חלק א' סימן עח

דין אתרוג ספק מורכב

בספר בארות יצחק הלכות לולב הארכנו לברר ענייני האתרוגים המורכבים, והעלינו (בדף ר"כ) שכל האתרוגים בזמנינו כולם יש בהם פקפוק חשש מורכבים, זולת האתרוג התימני שכולו בשר בלא מיץ שהוא כשר בודאי ללא שום ספק:

ועתה ראיתי מילתא חדתא בהאיי עניינא, בספר המספיק שער בסר, שכתב בזה הלשון, בוסר, הוא אלחצר"ם. ונקרא בוסר, כל פרי בזמן שהוא פג חמוץ, דומה לחצר"ם. ובוסר גומל יהיה נצה (ישעיה יח, ה) יחמוס כגפן בסרו (איוב טו, לג) כמו שאמר בחצר"ם. אבות יאכלו בוסר (יחזקאל יח, ב). ואמר (הרמב"ם פ"ח מלולב הל"ח) באתרוג, התיום והבוסר כשר, והוא הפג מן האתרוג שלא נשלם בישולו. ויש אומרים כי בוסר הוא האתרוג שבתוכו (שבבטנו) חמוץ, אשר מזה קראו לחצר"ם בוסר. ותרגום ירושלמי כי השעורה אביב (שמות ט, לא) ארי שערייא הוו בסירין, ופירושו לא נשלמו עכ"ל מועתק ללשה"ק. ועע"ש בשער באש. והעתקנו הלשון בדקדוק על פי ספר קדום כת"י שהיה בבית מדרשו של גאון עוזינו מהרי"ץ זצוק"ל, אבל בזה שבדפוס יש כאן כמה שיבושים, וראיתי צורך לפרשם, כי עליהם נבנה הא דדייקינן מיניה לקמן. א' במקור בלשון ערבי "כמא קיל פי אלחצרם", צ"ל "קאל". כי "קיל" פירושו "יש אומרים", ו"קאל" פירושו "אמר", וזהו המכוון. ועיין להלן בסמוך אות ג'. ב' במקור בל"ע "פקאלו פי אלאתרוג", וכפי זה העתיק שם ובאתרוג אמרו וכו' וא"כ המכוון הוא על חז"ל. אך לא מצינו להם שאמרו בלשון זה ממש, כיעויין בגמ' סוכה דף לו. כמו שהרגיש המדפיס בעצמו בהערותיו שם. אמנם בכת"י הנז' כתוב "פקאל פי אלאתרוג", דהיינו "ואמר" בלשון יחיד, והיינו הרמב"ם כמו שצייננו. ועי' בדברינו להלן שמתוך סגנון לשונו זה של הרמב"ם, יצא לאיזה מפרשים פירושם המחודש בזה. ג' מה שהעתיק שם ללשה"ק "ואמרו כי בוסר הוא האתרוג" ליתא כי המקור ו"קיל" כמו שהדפיס ג"כ הוא עצמו, והיינו "ויש אומרים". ומה שנדפס שם לעיל לגבי פסוק אבות יאכלו בוסר, "כמא קיל", וברור דלא שייך לשון יש אומרים שם, הוא טעות, וצ"ל "כמא קאל" ר"ל כמו שאמר הנביא, אלא שבכת"י הנז' כתוב בראשי תיבות כ"ק, וזהו הגורם לפתרון הראשי תיבות בטעות]:

ולמדנו מדבריו פירוש מחודש בשם יש אומרים (נגד כל המפרשים שידענו) שבוסר האמור באתרוג הוא חמוץ שבתוכו, והיינו כאותם שיש כמיץ הלימון בתוכם. ואין לדחות שכוונתו רק על הנודע באתרוגים שלנו שחדרי הזרע נזרקים ואינם נאכלים, כי אלו רק אין טעמם טוב אבל חמוצים לא הוו. ועוד דא"כ כל האתרוגים כך הם, ומהו זה שנחלקו ר' עקיבא ורבנן אם הבוסר כשר או פסול. אא"כ נדחוק לומר שהכוונה חמוץ ומר טפי משאר האתרוגים, והא לא מסתברא וגם לא נראה כן מלשונו שכתב שבתוכו (בבטנו) חמוץ, דמשמע שיש בתוכו דבר הנוסף בו, דאי לא"ה היל"ל שתוכו חמוץ בלא בי"ת. ולמקורו בלשון ערבי "אלד'י פי באטנה חמץ", היה לו להשמיט תיבת "פי", אלא על כרחין הכוונה שיש איזה מין מיוחד של אתרוגים שיש בתוכם דבר חמוץ, לאפוקי משאר אתרוגים שאין בהם כלום כמו שלנו. וזכינו לידע שכבר היה ידוע זה בזמנו של מחבר ספר המספיק שהוא ר' תנחום הירושלמי, והוא היה כחמשים שנה אחר הרמב"ם (ר' תנחום נלב"ע בשנת ה' אלפים נ"א ליצירה) והיש אומרים קדמו לו, ואולי מצא כן בספרי הגאונים או ראשונים שהיו לפניו כמו שהזכירם בהקדמתו:

ואם- כן לכאורה יש סמך גדול להקל במקום ספק, מאחר שעכ"פ נמצא כזה בזמן הקדמונים, שמע מינה שאין זה בהכרח מורכב, וכאשר הראינו פנים מסבירות בספר בארות יצחק הל' לולב מדף ר"ח ואילך, דתרי גווני אתרוג איכא. ואם תאמר שגם זה שבזמנם היה מורכב, עכ"פ חזינן בברייתא (סוכה דף לו.) דחכמים מכשירים אותו דלא כרע"ק וכן נפסק להלכה לקולא, ויהיה סייעתא לשיטת רבוותא המכשירים אתרוג שבוודאי מורכב. ואף כי בספר המספיק כתב זאת רק בשם יש אומרים, אין הכרח שהמפרשים באופן אחר פליגי לעניין דינא, רק שיותר היה נראה להם לפרש שכל האתרוג הוא בוסר ולא רק מה שבפנימיותו, ואלו היש אומרים עדיפא להו לפרושי דהויא מין מיוחד של אתרוג דומיא דתיום, וכן כושי לבן ומנומר שהסמיכוהו להם. אף כי אין מזה הכרח להמעיין בסדר לשון הברייתא שם, וע"ע לשון הרמב"ם:

אמנם פירושם זה תמוה ונדחה מסוגיא דתלמודא התם דקאמר רבה דטעמא דר' עקיבא כר' שמעון שפוטר את האתרוגים בקטנן ממעשרות. ואביי אמר דטעמא משום חסרון הדר, ושני דברים הללו לא שייכי בבוסר לפי פירושם בו (ועיין רש"י ותוספות שם, ובתוס' רי"ד) ואפשר שאלו המפרשים לא ראו רק לשון הרמב"ם שכתב האתרוג והבוסר כשר, ולמדו לבאר עניין בוסר מעניין התיום הסמוך לו, על דרך יגיד עליו רעו, שזהו מין מיוחד כדקאמרן. אבל אין שום הכרח, רק הרמב"ם העתיק כסדר הגמרא. ועכ"פ נתגלה לנו שכבר לפני שבע מאות וחמשים שנה ומעלה ידעו שיש אתרוגים כאלו, ועד עכשיו לא ידענו אלא מתקופת הרמ"א ומהר"ם אלשיך, שזה לפני כארבע מאות שנה. וע"ע שם בדף ר"ג בשם מהר"י אבוהב במנורת המאור, שהוא היה לפני כשש מאות שנה. [ובעיקר עניין בוסר, עיין ברכות לו: שביעית פ"ד מ"ח, ירושלמי שם הל"ו, תוספות יו"ט פ"ה דמעשרות מ"ה שבת דף קיא. פסחים דף נג. ב"ק דף נט. גיטין דף לא. עבודה זרה דף כט: תוד"ה אי, עוקצין פ"ג מ"ו. ובשו"ת איש מצליח יו"ד סימן מ"ו]:

ולכאורה יש ראיה גם מהרא"ש שהובא בשער הציון סי' תרמ"ח אות כ"ז. וכן ממה שכ' הבית יוסף גבי נקב מפולש, דאפשר דהר"ן קורא קליפה עד חדרי הזרע ע"ש. דלא מסתברא לקרות קליפה לעיקר ולטפל פרי, אא"כ היה להם שם פלחים בפנים ולזה קראו פרי: