מהרי"ץ וחיבוריו

גלות מוזע, שאירעה בשנים תל"ט-ת"ם, גרמה זעזועים גדולים בחיי הקהילות בתימן. אזרחים שלווים הפכו בן-לילה גולים ונודדים. לא זו בלבד שנתערערו חיי המשפחה, הכלכלה והחברה אלא אף חיי הרוח והתרבות, ובמקצת גם המוסר. פליטים נודדים אינם יכולים לנהל סדרי עסק תורה ותפילה כאשר עשו, בהיותם שוקטים ובוטחים בבתיהם ובמשכנותיהם. הפליטים, שזכו לחזור מן גלות המרד, היו אבק אדם חבולים בגופם ובנפשם. דומה היה שהקהילות לא יצליחו לחזור למעמדן הקודם. אך ההשגחה העליונה דואגת להעמיד לישראל בכל דור ובכל מקום ענקי-רוח, שכוחם עמם לרומם את העם משפלותם ודלותם, כזה היה ר' יחיא צאלח, גדול חכמי תימן במחיצתה השנייה של המאה הי"ח.

סבו ר' צאלח, שחזה מבשרו את הגלות, עדיין מייסר בפיוטיו את בני קהלו ומשתמש בפורענויות גלות מוזע, כשבט מוסר בתוכחתו. נכדו, שקם אחריו הצליח, הוא וחבר רבני דורו, לקומם את הקהילות מהריסותיהן ולהחזירן לזוהר פארן בעבר. תקצר היריעה לפרט את פעליו לגוניהם: כרועה רוחני וכפרנס, כפוסק וכמרביץ תורה, לקהילת צנעא ולכל הגולה כולה. אולם די להצביע על חיבוריו ועל מגמתם לתקנת הכלל והפרט. 

ראשית דבר-התפילה. מחזור התפילה שהתקין הוא מהדורה עממית לקהל הרחב, מלווה בפירוש 'עץ חיים'. הפירוש מיוסד על הפשט ועל הסוד, וכולל פירושי מלים ועניינים ודברי מבוא למועדים. ב'חלק הדקדוק' כינס מסורת הניקוד והטעמים של בני תימן, מתוך ספרי מקרא כתיב יד שבידם, כדי להציב סכר בפני דפוסי התנ"ך, שהציפו את תימן ואיימו לטשטש את מסורתם הקדומה: ואף למנוע פלוגתות ואנדרלמוסיה בקריאת התורה. כך עשה גם בניקודו למשנה, המשמר את המסורת הבבלית של בני תימן. לשוחטים התקין את חיבורו 'זבח תודה', המרצה בקצרה דיני שחיטה וטריפה, ומוסיף עליהם את מנהגי בני תימן. לנשים ולהמון העם, ערך, בלשון הערבית השגורה בפיהם, דיני נידה ותמצית דיני פסח האקטואליים. כפוסק ריכז בספרו 'פעולת צדיק' 762 תשובות על שאלות שנשאל משך ימי חייו, והן האוסף הגדול ביותר של תשובות, שנתחברו בידי חכם תימני. פסקים הללו היו לעיניים לחכמי תימן בדורו ובדורות שלאחריהם. על חשיבותו של החיבור מלמדים שני קיצורים, שנעשו לו, לתועלת הלומדים והמעיינים. עם הופעת חיבורו 'מעיל קטן' בשנה זו (בני ברק תשנ"ג שמא עמ'), שלמה הדפסת כל חיבוריו (מהם פעמיים ושלוש), והוא מאורע ספרותי הראוי לציון. 

הקבלה חרשה חריש עמוק בחיבוריו, ומהם נפוץ אורה לרחבי גולת-תימן, בקבלה מצאו בני תימן ביטוי להגיגי רוחם ולבעיות המנסרות בעולמם גלות ישראל והשכינה, הציפייה למשיח ולגאולה, טהרת החיים בדת ובמוסר, שהטיפו לה מהקובלים בדברים יורדי חדרי לב וכליות. השפלות והדלות, הגזירות והרדיפות שהיו נחלת יהודי תימן, דיכאו ממילא את רוחם ושיעבדו לבם לאביהם שמבשמים. באו המוסר והסגפנות של מקובלי צפת והוסיפו טהרה על טהרה. ללא גוזמה, אפשר לומר שהקבלה ודפוסי ישראל חוללו שינויים ותמורות גדולות בתימן. לא הרי יהדות תימן שלפני הקבלה כהרי יהדות-תימן שלאחר הקבל. הקבלה פשטה בכל ענפי התורה, כהתפשטות הדם בעורקים. העסק בחכמות ובמדעים, בחיבורים הקלאסיים של חכמי ימי הביניים, במדרש (כולל 'מדרש הגדול') שבת ופסק. תחתיהם באו פירושים חדשים על התורה, בדרך הרמז, הנוטריקון והסוד, שכבשו את הלבבות בכוח אותיות הדפוס המאירות והמחיר הנאות. אפילו התפילה, שהפשט יסוד מוסד בה למען יבין המתפלל מה שהוא מוציא מפיו-דרשוה על דרך הסוד. 

מהרי"ץ עניו גדול היה. חתימתו מלווה תכופות בכינויים 'כה דברי איש צעיר להבל דמה'. בפירושו 'עץ-חיים' (ירושלים תרנ"ד, ח"א קח ב) כותב הוא: 'ראיתי לפרש לך הנה נוסחת ברכה מעין שבע עפ"י הקבלה.. ואף שאיני מאנישה ולא כינת אדם לי כי בער אנכי מאיש'. 

באומנותו סופר מהיר היה, ולא מעטים הספרים- משלו ומשל אחרים – שהגיעו אלינו בכתב קודשו. מהם למדים אנו שחיבוריו עברו מהדורות: תחילה מהדורה קצרה, ואחריה – מהדורה מורחבת ומליאה. כך הדבר בסידורו 'עץ חיים' ובסדרים מתוכו. קודם לכתיבת הסידור השלם הותקנו 'אגדתא דפסחא' וה'הושענות' לסוכות, ויש להניח כי גם 'סדר האשמורות' עבר תהליך דומה. ממנו למדו המעתיקים להתקין קונטרסים אלה בנפרד לשימוש הקהל. עובדה היא, שכל הקונטרסים בכתב יד שבידינו, הועתקו מזמן מהרי"ץ ואילך. מהתקופה שלפניו אין בידינו גם אחד. 

מעלתו של הסידור היא בעריכתו, פירושו ועממיותו. בעריכה צימצם מהרי"ץ את מספר הסליחות לכיפורים, שבמחזורים קודמים מנה מספרם מאה ויותר. מפיוטי המקובלים הסתפק בשניים, שכבשו את בית ישראל: 'לכה דודי' ו'בר יוחאי'. בפרשנות תמך יתידותיו על שיטת הפרד"ס, והכל בקצרה ובבהירות למען ירוץ הקורא בו. גם בהלכה סיכם ומיצה הדינים והמנהגים הנוהגים בתפילות ובמועדים. בצד אלה מצויין הפירוש בחידוש, שלא ידענו דוגמתו אצל קודמיו. אלה הן הקדמותיו לתפילות המועדים. הקדמות אלו עומדות תחת השפעתם המכרעת של שלושה חיבורים: 'חמדת ימים', 'סדר היום', לר' משה בן מכיר ו'שני לוחות הברית'. החיבורים הללו נודעו במגמת חסידות ופרישות מזה ובתוכחת מוסר יורדת חדרי לב מזה. ועל הכל הסגנון הערב והנלבב המושך את הלב. בעקבותיהם ובהשפעתם כתב מהרי"ץ את הקדמותיו. בכך שימש סידורו כלי להעברת ספרי המקובלים והנהגותיהם מארץ ישראל לתימן. במידה מסויימת טשטשו את ייחודה וקירבוה למורשת הרוחנית של כלל ישראל, במהדורה ראשונה של הסידור חסרות הקדמות אלו ודומה שהן נעשו במהדורה האחרונה. 

מהרי"ץ מעלה בפירושו שפעי שפעים של מובאות, תוך הקפדה לציין כל דבר בשם אומרו. בראש המקורות עומדים כאמור, 'חמדת ימים' ו'סדר היום'. בהקדמתו לסדר הנהגת ערב שבת (תכלאל 'עץ חיים', ח"א, דפים צה-צו) שהיקפה הוא למעלה משני עמודים הוא מזכיר את 'חמדת ימים' תשעה עשרה פעמים ואת 'סדר היום' שש פעמים. שעל כן תמהתי כשנתקלתי ב'סדר תשעה באב' בארבעה קטעים הלקוחים מ'סדר היום' ללא ציון מקורם, להלן לשון הקטעים. 

א.       ואחר סעודתו יתעטף כאבל ויקבל אליו תעניתו ואבלותו (שם, ח"ג א ע"א). 

ב.       וישב דומם קורא בספר קינות או בדברים המעוררים יגון ואנחה, מאיזה ספר שיהיה, עד שיורידו עיניו דמעות, ויתחיל לבכות על חרבן הבית ועל שריפת התורה וההיכל, ועל משוש העיר ויפיה איך היתה לשמה ולשממה, כל עובר עליה ישום וישרוק ויניע ראשו, ועל הריגת כמה חכמים וחסידים בתוכה וכמה תינוקות של בית רבן וכמה עוברות ומניקות עם יונקי שדים (שם, א ע"ב). 

ג.        וכל הידוע ליילל יילל. והיודע לומר קינות יקונן, בין כתובות על ספר בין מאליו, כפי חכמתו אשר נתן אלקים בקרבו (שם, שם). 

ד.       ואחר תפלת י"ח יאמרו קדיש, וישבו לארץ כל העם, ויקוננו הכל ביחד כפי כחם. או אחד אומר, וכולם עונים אחריו. ויקוננו בקול מר ונשבר, ביללה ואנחה, שכל מי שישמע קולו ישבר לבו ויעורר הבכי (שם, שם). 

כל הקטעים הללו ימצא הקורא ב'סדר היום' (ירושלים תשל"ח, עמ' קצב). בהקדמתו לט"ב מזכיר מהרי"ץ את המכירי שתי פעמים על דבירו. כיצד יש להסביר שפעמים הוא מפרש בשמו ופעמים הוא סותם בדבריו. ההסבר היחיד לענ"ד הוא זה: מהרי"ץ מרחיב את היריעה ומשלב דברים משלו בצד דברי המכירי, ומתוך גררה והיסח הדעת שכח לציין את שמו של בעל 'סדר היום' על מקצת דבריו. 

הערתי זאת מכוונת למהדירי הסידור לעתיד. אלה ייטיבו לעשות אם יציינו מקורם הראשון של הדברים. בכך יעשו תיקון נשמות לשני צדיקים אלה. 

* 

ובחתימת הדברים מלים ספורות על החיבור 'מעיל קטון'. חיבור זה סובב על קיצור השל"ה 'מעיל שמואל', מעשה ידיו של ר' שמואל דוד אוטולינגו. ספר 'שני לוחות הברית' לר' ישעיה הורוויץ הוא חידושי דינים ומורה דרך להנהגות טובות וישרות ויסודתו בספרי המקובלים. חיבור זה זכה לתפוצה רחבה בקהילות ישראל, ויעידו על כך ארבעת הקיצורים שנעשו לו בידי חכמים שונים. הספר לא פסח על יהדות-תימן. מהרי"ץ שעמד על חשיבותו, ייחד לו פירוש בשם 'מעיל קטון' העולה יפה עם שם הקיצור 'מעיל שמואל' ואף מלמד על ענוותו ושפלות רוחו. 'מעיל קטון' כולל הגהות, ביאורים וחידושים ואף תוספות משל מהרי"ץ. ר' יצחק רצאבי, שהתמחה בפסקי מהרי"ץ, ליווה אותו בפירוש רחב ידים בשם 'שולי המעיל'. 

'מעיל קטון' נמנה עם החיבורים שעשה מהרי"ץ בצעירותו. ואע"פ שאינו עומד במעלה שווה עם חיבוריו 'פעולת צדיק' ו'עץ חיים', מכל מקום הוא תוספת לשבח ויש בו ללמד על התהליך שעבר מהרי"ץ בכתיבת חיבוריו.