סימן קי"ז - הלכות כשרות הלוֹלב ושאר המינים,ואגידתם

[א] עַלֵּי הַלּוֹלָב גדלים שנים שנים דבוקים מִגַּבָּם, וגב כל שני עַלִּין נקרא תְּיוֹמֶת. אם נסדק כל הֶעָלֶה האמצעי העליון עד שנראה כשניים, פסול. ואם לא נתרחקו הסדקים כל־כך, כשר אפילו נחלקה כל התיומת. אבל אם נחלקו רוב עלי הלולב ברוב כל עלה ועלה מהן, פסול. מיהו לכתחילה נוהגים להחמיר שלא ליטול אפילו נחלקה מקצת תיומת העלה העליון. ואם נקטמו ראשי שנים מתוך שלושת העלין העליונים ברוב כל עלה ועלה מהן, פסול. ויש אומרים שאם נתייבש לגמרי נחשב כקטום, אמנם הנשרף מן החמה אינו בכלל יבש מאחר שעומד בקשיותו. ואם העלה העליון אינו כפול מתחילת ברייתו, כשר{א}: 

[ב] לכתחילה עדיף ליקח לולב שֶׁעַלָּיו אינם כפופים בראשן{ב}. אם נתעקם הלולב לפניו או לאחד מצדדיו, פסול. והיינו דוקא אם נעשתה השדרה כגב בעל חטוטרת, אבל לא בעיקום מועט. ואם נתעקם לאחוריו כגב בעל חטוטרת, כשר, מפני שזוהי ברייתו. מיהו למצוה מן המובחר יש להחמיר{ג}. אם ראשי העלין העליונים מסובכים זה בזה, כשר{ד}: 

[ג] הַהֲדָס צריך להיות משולש, דהיינו שיוצאין בו מכל קן וקן שלושה עלין בשורה אחת בשוה, שלא יהיה אחד גבוה או נמוך מחבריו. וצריך הוא להיות משולש מלמטה עד למעלה. אך אין זה מעכב, אלא אף אם למטה המועט אינו משולש והרוב שלמעלה משולש, גם־כן כשר. והוא הדין להיפך, כשהרוב למטה משולש. וכל שיש קו הנפגש בשלושת שרשי העלין, נחשב משולש, ר"ל אפילו שבשורש אחד הוא נפגש מלמעלה ואחד מלמטה. ואין חובה שיהא כל העץ מכוסה בעלין, אלא אעפ"י שאין ראשו של זה מגיע לעוקצו של זה, כשר. וצריך לדקדק שלא ינשרו העלין מן ההדס{ה}: 

[ד] יש להחמיר לכתחילה שלא יהיו ראשי ההדַסִּים קטומים, דהיינו ראשי העצים, אבל בקטימת העלים אין קפידא{ו}. והענפים הקטנים שיוצאין בין הקנים, יש אומרים שצריכים לקטוף אותם מערב יום טוב, שלא יפסיקו בין הקנים{ז}: 

[ה] עלה הערבה משוך, ופיו חָלָק, והקנה שלו אדום. ואפילו בעודו ירוק כשר, כיון שכשהוא שוהה באילן מתאדם. ורוב מין זה גדל אצל הנחלים, ועל־כן נקראים ערבי נחל, ואף הגדלים במקום אחר גם במדבר או בהרים, כשרים אפילו לכתחילה{ח}: 

[ו] ערבה שיבשה או שנשרו רוב העלין שלה, או שנקטם ראש העץ שלה, פסולה. ורבינו הרמב"ם מכשיר בנקטם ראשה. ואם נידלדלו רוב העלין מן הקנה ותלויים למטה, יש להחמיר{ט}: 

[ז] אֶתְּרוֹג שניקב וחסר אפילו כל־שהוא, פסול. ואפילו כשאין הנקב ניכר אלא ע"י התבוננות. ואם הנקב מפולש מעבר לעבר אעפ"י שאינו חסר כלום, פסול. ואם הפילוש אינו אלא עד חדרי הזרע, כשר. וחסרון שנעשה ע"י הקוצים, אם עלה עליו קרום, כשר{י}: 

[ח] כל האתרוגים בזמנינו הם בחשש הרכבה עם לימון, חוץ מן האתרוג התימני שכולו בָּשָׂר בלא פלחי־מיץ בפנים, ולכן אין לקחת מין אתרוג אחר{יא}: 

[ט] ניטלה הַפִּטְמָא דהיינו הראש הקטן שבו הַשּׁוֹשַׁנְתָּא, פסול. אמנם ברוב האתרוגים שלנו הפטמא נובלת ונושרת מעצמה בעודם קטנים ביותר ע"ג האילן, ובזה אין חשש אפילו נשאר המקום חסר, מאחר שכך היא דרך גדילתם{יב}: 

[י] ניטל העץ שהוא תלוי בו באילן ונשאר מקומו גומא, פסול. ונראה דהיינו דוקא כשנתלש מעיקרו ולא נותר ממנו כלום לכסות רוחב הגומא{יג}: 

[יא] יתר דיני האתרוג כגון עלתה עליו חזזית ושאר שינויי מראה, כגון שחור ולבן וכו' מרובים הם, ובכל ספק צריך לשאול מורה־הוראה מומחה, הבקי בהלכה ובמלאכה ובטביעות העין. וכן שאר פרטי הדינים שביתר המינים{יד}: 

[יב] פיסולי חסר ושינוי מראה־אתרוג כחזזית וכיו"ב, היינו דוקא ביום טוב ראשון. אבל מיום שני ואילך כשרים, ומברכין עליהם{טו}: 

[יג] שֵׁיעור הלולב, לא פחות מארבעה טפחים. וההדס והערבה, לא פחות משלשה טפחים. ושדרת הלולב צריכה לצאת מן ההדס והערבה לצד מעלה טפח או יותר, ולא די במה שהעלין יוצאין. ואפשר להקל לצרף לשיעור זה גם את החלק היוצא מעל השדרה, עד מקום פיצול התיומת. ושיעור האתרוג, לא פחות מכביצה. ומנהגינו לקחת לולב עָבֶה וארוך הרבה, וכן אתרוג גדול, להידור המצוה{טז}: 

[יד] יש אומרים שצריך ליזהר שלא יקצוץ הישראל בעצמו מאילן של גוי אחד מארבעת המינים לצרכו, אפילו נתן לו בעל הקרקע רשות. אלא הגוי או ישראל אחר יקצצם ויקח מהם{יז}. אבל מנהגינו שאין חוששין, ומנהגם של ישראל תורה היא{יח}: 

[טו] ערב יום טוב של־סוכות, לוקח שלושה בדי הדס משולש ושני בדי ערבה, לאגוד אותם עם הלולב. ואחרי שמוסיף הרבה עלים של הדס שוטה כרצונו (וכדלקמן בהמשך סעיף זה), עושה שלושה אֲגָדִים מֵעַלֵּי לולב סביב כולם, קשר ע"ג קשר. אבל בלולב עצמו, מנהגינו שאין אוגדין כלל, כדי שיוכל לכסכס העלין היטב בנענועים. וצריכין להשגיח שיהיו כולם כדרך גדילתן, דהיינו שיהיה מקום החתך למטה, שאם נתהפך אפילו רק בד אחד, גם בדיעבד אינו יוצא. יש הנוהגין לאגוד את שלושת ההדסים מימין שדרת הלולב, ואת שתי הערבות משמאלו, דהיינו שכאשר השדרה נגד פניו, יהיו ההדסים נגד ימינו והערבות נגד שמאלו. ויש הנוהגין להניח הדס אחד מימין ואחד משמאל ואחד באמצע על השדרה נוטה קצת לימין, וערבה אחת מימין ואחת משמאל. ומנהגינו פשוט להוסיף לנוי מצוה סביב שלושת בדי ההדס הכשר, הרבה בדי הדס שוטה, דהיינו שאינו משולש, ונכון הדבר (ויש מדקדקים שיהיו ס"ח בדים, כמניין לול"ב). ונראה לי דמי שאפשר לו, מצוה מן המובחר שתהיה תוספת זו גם־כן בהדסים כשרים{יט}. ואין בזה חשש כלל משום בל תוסיף, כי גם הדס שוטה הוא מין הדס, שהרי הם גדלים יחד בענף אחד. ורבים נוהגים לאגוד מתחילה את ההדס המשולש והערבות בפני עצמן עם הלולב, ואח"כ מוסיפין עליהן את ההדס השוטה{כ}. ובערבה אין מוסיפין כלל. וראוי ליתן לב שלא יתכסו הערבות לגמרי מחמת רוב ההדסים, אבל אין להגביה הערבות יותר מן ההדסים{כא}: 

[טז] אם לא אגד מערב יו"ט, או אם הותרה האגודה ביום טוב, אסור לאגדה ביום טוב בקשר, אלא בעניבה (עיין לעיל בהלכות שבת סימן ס"ב סעיף כ"א). או יכרוך סביבותם, ויתחוב ראש הכרך לתוך העיגול הכרוך{כב}: