סימן קט"ז - הלכות ישיבת הסוכה

[א] כתוב{א} בסוכות תשבו שבעת ימים, פירוש תדורו בסוכות. אמרה תורה שידור אדם בסוכה שבעת ימים כמו שהוא דר בביתו כל השנה, כן תהא עיקר דירתו בסוכה, שיכניס לתוכה כליו הנאים ומצעותיו הנאות, ואוכל ושותה ולומד ומִטַּייל{ב} וישן בסוכה, ואפילו אם מספר עם חבירו יספר בסוכה. שאפילו אינו אוכל, חייב בישיבה בסוכה (ובברכה לפי מנהג הבלדי כדלקמן סעיף י"א), לא כמו הבוערים בעם שמדמים שהם פטורים כשאינם אוכלים פת{ג}. וכתוב{ד} למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים. לפיכך יתכוין בישיבת הסוכה, שציוונו הקדוש ברוך הוא לֵישַׁב בסוכה זכר ליציאת מצרים. וסוכות אלו שאמר הכתוב כי בסוכות הושבתי, נחלקו בהם תנאים{ה} רבי אליעזר אומר שהם ענני־כבוד שהקיף בהם הקדוש ברוך הוא את אבותינו לבל יכם שרב ושמש. ורבי עקיבא אומר סוכות ממש שעשו להם בשעת חנייתן מפני החמה. ואף על פי שיצאנו ממצרים בחדש ניסן, לא ציוונו לעשות הסוכה באותו הזמן, לפי שהוא התחלת ימות הקיץ, ודרך כל אדם לעשות אז סוכה לצל, ולא היתה ניכרת שהיא במצות הבורא יתברך. לכן ציווה אותנו לעשותה בחודש השביעי שהוא זמן הגשמים, ודרך כל אדם לצאת מסוכתו ולישב בביתו, ואנחנו יוצאין מן הבית לֵישַׁב בסוכה, בזה ייראה לכל כי מצות המלך היא עלינו לעשותה{ו}: 

[ב] לא יכניס לתוכה כלים שאינם מכובדים, כגון יוּרָה (דהיינו דוד גדול) ומחבת ומכתשת וכיוצא בהן. וגם הַצַּלָּחוֹת לאחר האכילה צריך להוציאן לחוץ. אבל כלי שתייה יהיו בסוכה. וכן לא יעשה בה תשמיש בזוי כגון שטיפת קדרות וקערות, אבל כוסות מותר לשטוף{ז}. ואם הכניס לתוכה כלים בזויים, יש אומרים שנפסלת בכך, ולכן בשעה שהם בה נכון שלא לברך לֵישַׁב בסוכה עד שיוציאום{ח}: 

[ג] אכילה בסוכה בלילה הראשונה היא חובה, שצריך לאכול בסוכה פת לכל הפחות כזית בכדי אכילת פרס{ט}, ויש מחמירים שאפילו הוא מצטער חייב אז לאכול בסוכה{י}. [ועיין לקמן סעיף י"ז]. ולדעתם כשיורדים גשמים, אם מדמה שיפסקו לאחר שעה או שתי שעות, ימתין ואחר־כך יקדש ויאכל בסוכה כראוי. ואם רואה שלא יפסקו הגשמים או שהמתין ולא פסקו, מקדש בסוכה ומברך שהחיינו ומכוין בשהחיינו גם על הסוכה, אבל אינו מברך לישב בסוכה, ונוטל ידיו ומברך המוציא ואוכל שם כזית פת בלי הפסק, והולך לתוך הבית וגומר סעודתו (ויכוין בשעת ברכת המוציא שדעתו לאכול גם בבית{יא}). ואם פסקו הגשמים קודם שבירך ברכת־המזון, הולך שוב לתוך הסוכה ומברך לישב בסוכה, ואוכל קצת יותר מכביצה פת ומברך ברכת־המזון. ואם פסקו הגשמים לאחר שבירך ברכת־המזון, הולך גם כן לתוך הסוכה ונוטל ידיו שנית, ואוכל קצת יותר מכביצה פת בברכת לישב בסוכה, ומברך ברכת־המזון. אם גם לאחר שפסקו הגשמים, עדיין המים מטפטפין מן הסכך בסוכה שלו, ויש בשכונתו סוכה שהיתה מסוגרת בגג ולאחר הגשמים נפתחה, ילך שמה ויאכל פתו בטוב לבב{יב}: 

[ד] יש אומרים שבלילה השני בחו"ל, גם כן חובה לאכול בסוכה ואפילו הוא מצטער, ודינו כמו בלילה הראשון המובא בסעיף הקודם. אלא חילוק אחד יש ביניהן, שאם ראה שלא יפסקו הגשמים או המתין ולא פסקו, מקדש בבית ואוכל שם, וקודם ברכת־המזון הולך לסוכה ואוכל שם לכל הפחות כזית פת בלא ברכת לישב בסוכה, וחוזר לביתו ומברך ברכת־המזון{יג}: 

[ה] בשאר הלילות, וכן בכל הימים, אין חיוב לאכול בסוכה. אלא שאם רצונו לאכול אכילת קבע או לישן, חייב הוא לאכול או לישן בסוכה. ואם רוצה שלא לאכול כל שבעת ימי החג אלא פירות או קליות וכיו"ב, יכול לאכול חוץ לסוכה. ואכילת קבע, היינו פת יותר מכביצה אפילו לא קבע עליה, ואפילו היא פת כיסנין (פירושה עיין לעיל סימן ל"ד סעיף ב'). וכן תבשיל העשוי מחמשת מיני דגן יותר מכביצה, וקבע עליו, חייב בסוכה, ולברך לישב בסוכה (דהיינו אפילו לנוהגים שלא לברך אלא בשעת סעודה, כדלקמן סעיף י'. ויש אומרים שעל פת כיסנין ותבשיל מחמשת מיני דגן אין מברכין על הסוכה אא"כ אוכל מהן שיעור קביעות־סעודה). אבל פירות אפילו אכל הרבה וקבע עליהם, וכן יין או שאר משקים או בשר וגבינה, מותר לאכול ולשתות חוץ לסוכה. וכל זה מדינא, אבל מי שיחמיר על עצמו שאפילו מים לא ישתה חוץ לסוכה, הרי זה משובח{יד}: 

[ו] אין ישֵנים חוץ לסוכה אפילו שינת עראי (והוא כמו מהלך מאה אמה. ויש ליזהר בדבר, כי הוא זמן קצר מאד, פחות מדקה אחת{טו}) מפני שאין קבע לשינה, שפעמים די לאדם להתנמנם מעט. לפיכך הרואה את חבירו מנמנם חוץ לסוכה, כגון בבית־הכנסת או תוך כדי נסיעה, יש מי שאומר שצריך לעוררו. והחרד לדבר ה' ישתדל להיות לו מקום שיוכל לדור שם עם אשתו כמו בכל השנה אם אפשר לו בלא צער, כדי לעבוד את ה' בשמחה. שנאמר{טז} ושמחת אתה וביתך{יז}. ולכל הפחות צריך שתהא הסוכה ראויה לישן שם הוא לבדו. ואם אינה כן, יש אומרים שאפילו בדיעבד היא פסולה{יח}: 

[ז] ירדו גשמים, פטור מן הסוכה. ודוקא אם ירדו כל־כך שהוא משער שאם היו נופלים לתוך תבשיל היה מתקלקל, אפילו אין לפניו תבשיל. או שהוא משער שאם היו נופלים לתוך החדר שהוא בו היה יוצא משם לחדר אחר, אז יוצא גם מן הסוכה לבית. ואם התחיל לאכול בסוכה ואחר־כך ירדו גשמים, ונכנס לתוך הבית וישב לאכול{יט}, או שמחמת הגשמים התחיל לאכול בבית, ואחר־כך פסקו הגשמים, גומר סעודתו בבית ואינו מחוייב ללכת באמצע הסעודה מביתו לסוכה. וכן בזמן הקוֹר אם המאכלים נקרשים בתוך הסוכה, פטור מן הסוכה ואוכל בבית{כ}: 

[ח] ולענין שינה בסוכה, גם גשמים מועטים הַוֵי צער לישן ויכול לצאת. ואם יצא לביתו ושכב כדי לישן{כא} ואחר־כך פסקו הגשמים, אין מטריחין אותו לילך לסוכה כל הלילה, אלא ישן בביתו עד הבוקר{כב}. וגם אם ישן ביום, אין מטריחין אותו, עד שייעור משנתו{כג}: 

[ט] כשהוא פטור מן הסוכה ואינו יוצא משם, נקרא הִדיוט ואינו מקבל שכר, ואינו רשאי לברך משום דהויא ברכה לבטלה. וכשיוצא מן הסוכה בשביל הגשמים, לא יבעט בסוכתו ויצא, אלא יצא בהכנעה כעבד שמזג כוס לרבו ושפך לו רבו קיתון על פניו{כד}: 

[י] יש מהשאמי נוהגים כמו שכתוב בשלחן ערוך, שלא לברך לישב בסוכה אלא באכילת קבע (עיין לעיל סעיף ה'), ונוהגים הם לברך תחילה המוציא ואחר־כך לישב בסוכה קודם שטועם. ושאר דברים שהוא אוכל בסוכה כל היום, וכל מה שהוא יושב ועושה שם ואפילו אם ישן שם, נפטר הכל בברכה שבירך בשעת אכילת קבע עד שיאכל שנית בקבע. ואם לא יצא מן הסוכה לעסקיו או לבית־הכנסת בין סעודה לסעודה, כיון שבירך פעם אחת שוב אינו צריך לברך בסעודה שנייה שאוכל, ואפילו כל שבעת ימי החג אם ישב ואכל ולמד והתפלל וישן בתוך סוכתו, אינו צריך לברך רק פעם אחת, כיון שלא הסיח דעתו מן הסוכה. ואפילו יצא יציאת עֲרַאי ודעתו לחזור מיד לא הוי היסח הדעת, ואינו צריך לברך בסעודה שניה רק כשיצא לעסקיו או לבית־הכנסת וכדומה, ואפילו הלך לביתו ללמוד שם או לעשות שם איזה דבר שהוא שוהה בו, גם־כן הוי היסח הדעת וצריך לברך בסעודה שנייה{כה}. ומי שהולך אפילו באמצע סעודתו לסוכת חבירו, ואוכל שם שיעור שחייב בסוכה, צריך לברך גם שם לישב בסוכה{כו}. כל זה לפי מנהג חֵלֶק מן השאמי: 

[יא] אבל מנהג הבלדי, וכן הרבה מהשאמי, שאין הברכה תלויה בסעוֹדה כלל, אלא מברכים בכל פעם שנכנסים ומקיימים מצות ישיבה בסוכה, כדעת הגאונים והרמב"ם{כז} שאפילו נכנס חמשים או מאה פעמים ביום חייב לברך. ואפילו נכנס לסוכת חבירו לבקרו, מברך אעפ"י שאינו סועד ולא טועם כלום שם. ודוקא כשיצא מן הסוכה יציאה גמורה לעשות ענייניו, הוא שחוזר ומברך. אבל אם לא יצא אלא להביא דברים לצורך הסוכה כגון מאכל ומשקה או ספרים ללמוד, אינו חוזר ומברך אעפ"י שנשתהה. וגם אם יצא שלא לצורך הסוכה, אלא כגון לדבר עם חבירו או נכנס לבית־הכסא לעשות צרכיו, אם לא נשתהה אלא חזר לאלתר, אינו חוזר ומברך. [ואפשר שאפילו בנשתהה, אלא שלא הסיח דעתו מן הסוכה, ג"כ אינו חוזר ומברך]. וזמן הברכה אינו מיד כשנכנס לסוכה, אלא כשמגיע למקום שדעתו לישב שם, אז מברך ויושב. ומי שלא היה בסוכה ונכנס סמוך לפני הסעודה וממתין עד שיגישוה, ג"כ מברך כשנכנס, ולא ידחנה לזמן ברכת המוציא. וכן אם לא היה בסוכה ונטל ידיו לסעודה ונכנס לסוכה, מברך מיד לישב בסוכה ואח"כ ברכת המוציא. ואפילו אם יש צורך להתעכב לפני ברכת המוציא, גם כן לא ימתין מלברך לישב בסוכה, כי אין שום צורך להסמיכה להמוציא. ומי שנכנס לסוכה לישן מיד בלא לישב בה תחילה, ג"כ מברך בלשון "לישב" בסוכה, כי הכל נכלל בלשון ישיבה. כל זה לפי מנהג הבלדי וחֵלֶק מן השאמי{כח}: 

[יב] מי ששכח לברך לישב בסוכה ונזכר אחר־כך, יש אומרים שיברך בנוסח "על ישיבת סוכה" לשון עָבַר. אבל העיקר לומר גם באופן זה בנוסח לישב בסוכה. מיהו ירא שמים יצא ידי שניהם ויעמוד בשעת הברכה, שאז לכולי עלמא מברך בלשון לישב{כט}: 

[יג] בליל יו"ט ראשון כשבאים מבית־הכנסת אחרי תפילת עַרְבִית, נכנסים לסוכה, ואין יושבים אלא מביאים כוס יין, והגדול מקדש בעמידה, וכן כל השומעים עומדים. ולא יקדש אלא כשהוא ודאי לילה. ובסוף מברך לישב בסוכה, ויושבים כולם, ואח"כ מברך שהחיינו, ויכוין שהוא מברך שהחיינו על החג וגם על הסוכה, ושותים. וכשבאים לסעוד, אין צריכים לחזור לברך לישב בסוכה, אפילו למנהג השאמי, שכבר יצאו יד"ח בברכה שבקידוש. וגם בשחרית מקדשין מעומד, ומסיים בברכת לישב בסוכה ויושבין ושותין. אבל ההבדלה מיושב (ומברכין לישב בסוכה תחילה, לפי מנהג הבלדי). וכל זה גם כשחל בשבת, וכן בשבת חול המועד{ל}: 

[יד] יש אומרים שדוקא בלילה הראשון מברכין תחילה לֵישַׁב בסוכה ואחר־כך שהחיינו, שתהא ברכת שהחיינו גם על הסוכה כנז"ל. אך בלילה השני (בחו"ל) מברך תחילה שהחיינו ואחר־כך לישב בסוכה{לא}. אבל מנהגינו בארץ תימן (בבלדי) כדעת רבינו הרמב"ם{לב} שברכת שהחיינו לבסוף גם בלילה השני{לג}: 

[טו] נשים פטורות מן הסוכה, ולכן אינן רשאיות לברך, וכן המנהג בקהילותינו (עיין לעיל סימן י"א סעיף י"ח). קטנים, גם כן פטורין. ומכל־מקום כל שהוא מבן חמש שנים ומעלה, חייב אביו לחנכו שיאכל בסוכה. ואפילו אין אביו בביתו, אין להניחו שיאכל חוץ לסוכה{לד}: 

[טז] חולה ומשמשיו, פטורים מן הסוכה. ואם הוא חולה שאין בו סכנה, אין המשמשים פטורין אלא בשעה שהוא צריך להם. ואם הוא חולה שיש בו סכנה, פטורין גם בשעה שאינו צריך להם כל־כך{לה}: 

[יז] מצטער, גם כן פטור מן הסוכה בשאר הלילות (עיין לעיל סעיפים ג' ד') וכן בכל הימים. והיינו שמצטער מחמת צינה או מרוח או מריח־רע וכיוצא. וכן אם כבה האור בסוכתו בשבת ויש לו טורח גדול לילך לסוכת חבירו, יכול לילך לביתו במקום שיש לו אור דולק. ודוקא אם מתחילה עשה סוכתו כראוי, אך במקרה בא לו העניין שהוא מצטער לישב או לישן בסוכה בגללו. אבל אין לו לעשותה מתחילה, במקום ריח־רע וכדומה, או במקום שיתיירא לישן בה ולומר מצטער אני, ויש אומרים שבאופן זה אינו יוצא ידי־חובתו בסוכה זו אפילו באכילה ביום{לו}: 

[יח] כשיש ברית־מילה בסוכות, ויש קרואים הרבה ואין הסוכה מכילה אותם, אעפ"כ אין להם שום היתר לסעוד חוץ לסוכה{לז}: 

[יט] היושבים בחָנוּת, אף־על־פי שהם דרים מחוץ לעיר וחָנוּתָם היא בעיר, ורגילין כל השנה ברוב הפעמים לאכול שם ביום, מכל־מקום בסוכות חייבים לאכול בסוכה{לח}: 

[כ]אין נוהגין בקהילותינו לעשות סוכה סמוך לבית־הכנסת{טל}: