סימן ק"ח - הלכות תענית יחיד

[א] כשם שמצוה על הצבור להתענות ולהתפלל על כל צרה שלא תבא, כך מצוה על כל יחיד שאם באה עליו חס ושלום איזו־צרה, כגון שהיה לו חולה בתוך ביתו, או שהוא תועה בדרך, או חבוש בבית האסורים על־ידי עלילה, מצוה עליו שיתענה ויתפלל אל ה' ויבקש רחמים מאתו יתברך שיושיעהו{א}. ודבר זה מדרכי התשובה הוא, שלא יאמר האדם חס־ושלום מקרה היא הצרה, שנאמר{ב} והלכתם עמי בקרי, והלכתי עמכם בחמת קרי. פירוש כשאביא עליכם צרה כדי שתשובו, אם תאמרו שהוא קרי, אוסיף עליכם חמת אותו קרי. אבל צריך האדם לדעת כי בחטאיו הביא עליו האלהים את כל הרעה הזאת, ויפשפש במעשיו, וישוב אל ה' וירחמהו{ג}: 

[ב] יחיד הרוצה להתענות, צריך לקבל התענית עליו ביום שלפניו בתפילת המנחה. דהיינו בברכת שמע קולנו, יהרהר בליבו שהוא מקבל עליו להתענות. ואחר יהיו לרצון קודם אלהי נצור, יאמר, רבון העולמים, הריני לפניך בתענית יחיד מחר. יהי רצון שתהא תפילתי ביום תעניתי מקובלת{ד}. ואף־על־פי שאוכל ושותה אחר־כך עד שיעלה עמוד השחר, (עיין לעיל סימן ק"ב סעיף ו') אין בכך כלום. וכן אם רוצה להתענות איזה ימים זה אחר זה, אף־על־פי שיאכל וישתה בלילות שביניהם, דַּי בקבלה אחת. אבל אם מקבל עליו איזה ימים שאינן רצופין כגון שני, חמישי ושני, יש לקבל עליו כל יום במנחה שלפניו{ה}: 

[ג] אף אם לא קיבל עליו את התענית בפיו, אלא בהרהור קבל עליו וגמר בדעתו להתענות למחר, ואפילו שלא בשעת תפילת מנחה אלא קודם תפילת מנחה או אחר־כך בעוד שהוא יום, הוי קבלה וחייב להתענות{ו}: 

[ד] כל השרוי בתענית, לא ינהג עידונים בעצמו ולא יקל ראשו ולא יהא שמח וטוב לב אלא דואג ואונן, כמו שנאמר{ז} מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו{ח}: 

[ה]בתענית יחיד, מותר לרחוץ את פיו במים בבקר{ט}, כדלעיל סימן ק"ב סעיף ט': 

[ו] אם קיבל עליו סתם להתענות, חייב להשלים עד צאת הכוכבים, וי"א שזה אפילו בערב שבת{י}, ויש מקילין (עיין לעיל סימן ק"ב סעיף ג'): 

[ז] המתענה ומפרסם את עצמו להתפאר, הוא נענש על כך. אבל אם מפצירין בו לאכול, מותר לגלות שהוא מתענה. אך אם מתענה משום תשובה על עוונותיו שנודעו לרבים, טוב שיפרסם כדי שממנו יראו וכן יעשו{יא}: 

[ח] המתענה אפילו תענית יחיד, בין תענית נדבה בין תענית חלום, אומר עננו בתפילת ערבית שחרית ומנחה בשמע קולנו, כמו בתענית צבור (ואף־על־פי שהוא יחיד, אומרו בלשון רבים, ואל ישנה ממטבע שטבעו חכמים). ואחרי אלהי נצור, קודם יהיו לרצון, טוב שיאמר, רבון כל העולמים גלוי וידוע לפניך שבזמן שביהמ"ק קיים אדם חוטא ומקריב קרבן ואין מקריבין ממנו אלא חלבו ודמו, ואתה ברחמיך הרבים מכפר. ועתה בעוונותינו חרב ביהמ"ק ואין לנו מקדש ולא כהן שיכפר בעדינו, לכן יהי רצון מלפניך שיהא חלבי ודמי שנתמעט היום, כחלב מונח על המזבח לפניך, ותרצני{יב}: 

[ט] מי שנדר להתענות יום אחד או עשרה ימים, ולא פירט איזה יום או ימים, אלא שאמר סתם, אף־על־פי שקיבל עליו בשעת מנחה להתענות למחר, אם אירע לו צורך גדול לאכול, כגון שקורין אותו לסעודת מצוה אף־על־פי שאינו שייך לסעודה, או שאדם גדול מפציר בו לאכול וקשה לו לסרב כנגדו, או שהוא מצטער, הרי זה לווה תעניתו ויכול לאכול היום אף־על־פי שכבר התחיל להתענות, ומתענה תחת יום זה יום אחר. ודוקא בענין זה, דמה שקיבל עליו התענית היה רק בשביל לקיים את הנדר. אבל אם לא נדר מתחילה, רק שקיבל עליו בשעת מנחה להתענות למחר, אפילו מצטער אחר כך הרבה, אינו רשאי ללוות תעניתו לפרעו ביום אחר{יג}: 

[י]וכן אם בשעת נדרו פירט ימים ידועים, וגם קיבל עליו בשעת מנחה, שוב אינו יכול ללוות תעניתו{יד}: 

[יא] מי שקיבל עליו להתענות ומצטער הרבה בתעניתו, יש אומרים שיכול לפדותו בממון כפי עשרו, ונותן את הדמים לעניים. אבל בתענית שמחמת נדר, לא מהני פדיון. וכן בתענית שגזרו הצבור, לא מהני פדיון, אלא אם התנו כן הצבור{טו}: 

[יב] מי שנדר להתענות שני חמישי ושני, מותר לו להחליף ולהתענות חמישי שני וחמישי. אבל לא ימים אחרים, כי מסְּתַמָא היתה כוונתו להם דוקא, מפני שהם ימי־דין{טז}: 

[יג] אם אכל שלא בהיתר ביום שנדר להתענות בו, בין בשוגג בין במזיד, חייב להשלים את התענית גם לאחר האכילה. (וראוי לו להתענות אחר־כך שני חמישי ושני, לכפרה על מה שאכל{יז}). אך אם לא פירט בתחילת קבלת תעניתו יום מיוחד, אף שקיבלו על עצמו במנחה שלפניו ואכל כזית בכדי אכילת פרס, או שתה כמלוא לוגמיו, איבד תעניתו ויכול לאכול באותו היום אלא שחייב לצום יום אחר תמורתו{יח}: 

[יד] יחיד המתענה על צרתו ועָבְרה, או שמתענה בשביל חולה ונתרפא או מת, צריך להשלים כל התעניות שקיבל עליו. וכן אם קיבל עליו תעניות או שאר מצוה עד שייעשה בנו בר־מצוה ומת הבן קודם, צריך הוא לקיים את נדרו עד השעה שהיה ראוי להיות בנו בר־מצוה. אבל אם נודע לו שקודם שקיבל עליו להתענות כבר עברה הסיבה דהוי קבלה בטעות, אינו צריך להשלים{יט}: 

[טו] יפה תענית עם התשובה לבטל חלום רע, כאש לנעורת. ודוקא בו ביום{כ}. ומכל־מקום אינו מחוייב להתענות, כי החלומות שוא ידברו{כא}. אבל מחוייב לעשות תשובה, ולעסוק כל היום בתורה ותפילה{כב}: