סימן ק"ו - הלכות תשעה באב שחל בשבת או ביום ראשון

[א] תשעה באב שחל ביום ראשון, או אפילו חל בשבת ונדחה ליום ראשון, אין איסור כיבוס בשבוע שלפניו [ובפרט יש להקל במכובס מקודם], וכן אין צריך לימנע מרחיצה בחמין, מאחר שלא חל בו ת"ב. והוא הדין שמותר להסתפר, להנוהגין שלא לימנע אלא בשבוע שחל בו ת"ב, כדלעיל סימן ק"ג סעיף ג'. אבל להנוהגין לימנע כבר מי"ז בתמוז, ברור שאסור{א}: 

[ב] תשעה באב שחל ביום ראשון, או שחל בשבת ונדחה ליום ראשון, מותר לאכול בשר ולשתות יין גם בסעודה שלישית שלאחר מנחה, שהיא סעודה המפסקת. ויש אומרים דמכל מקום לא ישב אז בסעודת חברים. אבל מותר לאכול עם בני־ביתו, ויכול לברך בזימון. וצריך להפסיק מבעוד יום, כי בזמן בין־השמשות אסור לאכול ולשתות, וכן שאר דברים האסורים בתשעה באב{ב}. ואין פושטים בגדי שבת מבעוד יום, עד בין־השמשות. ואחרי צאת הכוכבים, הולכים לבית־הכנסת במנעל המותר בתשעה באב{ג}, ועיין לקמן סעיף ה': 

[ג]כשחל ערב תשעה באב בשבת, או שחל ת"ב בשבת ונדחה, מנהגינו שלומדים כדרכן בשאר שבתות{ד}: 

[ד]במנחה, מנהג השאמי שלא לומר צדקתך{ה}, ומנהג הבלדי לומר{ו}: 

[ה] קודם ערבית, אין אומרים מזמורי המעלות{ז}. ומתחיל בקינת על נהרות בבל וכו' כבשאר ימי תשעה באב, כיון שמתפללים אחרי צאת הכוכבים{ח}. ואומרים הבדלה בחונן הדעת, אבל אין מבדילים על הכוס. ובשאמי אין אומרים ויהי נועם וגו' יושב בסתר וגו', משום שנתיסד על הקמת המשכן (כדלעיל סימן ס"א סעיף ד') ועתה נחרב{ט}. ובבלדי אומרים, מטעם שהוא שיר שלִּ־פְגעים, כדי להגן מן המזיקים שמתעוררים לצאת במוצאי שבת, וקל וחומר שראוי לאמרו לעת כזאת שהוא זמן רעה ח"ו להגין על צאן קדשים{י}: 

[ו] ומברך בורא מאורי האש קודם קריאת איכה{יא}, אבל לא על הבשמים. ובמוצאי תשעה באב מבדילים על הכוס, אבל אין לברך על הבשמים, ולא על הנר, אפילו אם לא בירך עליו במוצאי שבת. ויזהיר לבני־ביתו, שלא יעשו מלאכה במוצאי שבת עד שיאמרו ברוך המבדיל בין קודש לחול, בלא שם ומלכות. ואם שכח מלהבדיל בתפילה, אינו צריך לחזור, שהרי יבדיל במוצאי תשעה באב על הכוס. ולא יטעם קודם. ואם צריך לעשות מלאכה, יאמר תחילה ברוך המבדיל בין קודש לחול, בלא שם ומלכות{יב}. והקטנים אוכלים ושותים אעפ"י שלא הבדילו{יג}. ואין אומרים ויתן לך, דלאו זמן ברכה ושמחה הוא{יד}. וכן שאר תפילות ובקשות שנוהגים לומר קודם ההבדלה{טו}: 

[ז] תשעה באב שחל בשבת ונדחה ליום ראשון, בלילה שלאחר התענית יש אומרים שאסורים בבשר ויין לפי דעת המחמירים בשאר תשעה באב כדלעיל סימן ק"ה סעיף כ"ג, מפני אבילות היום. אבל למחרת, מותרין מיד בכל{טז}: 

[ח] כשיש מילה בתשעה באב שנדחה, יש אומרים שמותר לבעלי הברית, דהיינו אבי הבן ואמו והמוהל והסנדק, להתפלל מנחה גדולה דהיינו חצי שעה אחר חצות היום, ואז מותר להם להבדיל על הכוס ולאכול ולרחוץ, אך סעודה גדולה לא יאכלו עד הלילה{יז}. אבל מנהגינו שלא להתיר אפילו לאבי־הבן מבעוד יום, ואפילו בשאר ד' צומות שנדחו{יח}. והוא הדין שאין להתיר למעוברות ומניקות בתשעה באב דחוי, אלא משלימות היום בתענית{יט} כבשאר תשעה באב (כדלעיל סימן ק"ה סעיף י"ב): 

[ט] חולה ויולדת וכיוצא בהם שאוכלים ושותים בתשעה באב (כדלעיל סימן ק"ה סעיף י"ב), צריכים להבדיל תחילה על הכוס ולשתות ממנו כמלוא לוגמיו, לפני הפעם הראשונה שהם זקוקים לאכול. הן אם נזקקו בלילה, הן אם לא נזקקו אלא ביום. ולכל־הפחות יטעמו מכוס ההבדלה כל שהוא, או יתנו לתינוק שהגיע לחינוך שישתה כמלוא לוגמיו{כ}: