[א] לא יִטַּיֵּיל בערב תשעה באב. ויש אומרים שאין ללמוד אחר חצות כי אם בדברים שמותרים ללמוד בתשעה באב{א}, ואין זו אלא חומרא בעלמא{ב}. ועיין לקמן סימן ק"ו סעיף ג':
[ב] מתפללים מנחה בעוד היום גדול כדי להספיק לסעודה המפסקת. ויש אומרים שאין לומר אז נפילת פנים משום דתשעה באב נקרא מועד, דכתיב{ג} קרא עלי מועד{ד}. ומנהג הבלדי לומר נפילת פנים אפילו בתשעה באב עצמו, משום שאינו אלא מועד לצרה וצוקה לשבור בַּחוּרָי{ה}:
[ג] סמוך לערב אוכלים סעודה המפסקת, ואסור לאכול אז בשר או לשתות יין, ונהגו לאסור אפילו בשר־עוף והוא הדין דגים. ואסור לאכול שני תבשילין{ו}. ואוכלין כשהם יושבין על הארץ כאבלים, ואין צריך לחלוץ המנעלים. ולא ישבו שלשה ביחד שלא יתחייבו בזימון. ואפילו אם ישבו לא יזמנו. ובגמר הסעודה, יש מחמירים לטבל קצת פת באפר ולאכול. וצריך ליזהר להפסיק מבעוד יום{ז}:
[ד]אין מנהג אצלינו לאכול סעודה קבועה עם הרבה תבשילין ואח"כ להתפלל מנחה ולאכול סעודה המפסקת, שנמצא אין זו רק סעודת עראי. אלא סעודת הצהרים הקבועה אוכלים מוקדם יותר משאר הימים, ואחר כמה שעות מתפללים מנחה וחוזרים לאכול סעודה המפסקת כדינה{ח}:
[ה] ראוי לחכמים ולחסידים לאכול סעודה המפסקת במקום שאינו מכובד (בין תנור וכיריים) בדאגה ובשממון ובבכי, בעינים זבות כמעיין דומעות, כמי שמתו מוטל לפניו{ט}:
[ו] בין השמשות, אסור בכל מה שאסור בתשעה באב. ולכן צריכים לחלוץ את המנעלים קודם בין השמשות{י}, לפני שהולכים לבית־הכנסת{יא}: