סימן ק' - הלכות מַקָּח וממכר בחול־המועד

[א] כל סחורה אסורה בין לקנות בין למכור, רק אם נזדמן לו ריוח מרובה יכול לקנות ולמכור בצנעא, ויוציא לכבוד יום־טוב יותר ממה שהיה בדעתו להוציא{א}: 

[ב] אם יש לו סחורה שיש לחוש שאם לא ימכרנה עתה, יפסיד מן הקרן, מותר למכרה משום דהוי דבר האבד. אבל אם אין לחוש שיפסיד אלא שלא ירויח אחר־כך, אסור למכרה, כי מניעת ריוח לא מקרי הפסד{ב}: 

[ג] אם חל יריד שהוא יום השוק הבא לפרקים, מותר למכור, דכיון שהוא דבר שאינו תדיר חשבינן גם מניעת הריוח כמו הפסד. אבל ביום השוק שבכל שבוע, אסור. וכשבאים לפעמים תיירים או סוחרים שמוכרים בזול או קונים ביוקר מה שאינו מצוי תמיד, גם־כן מותר לקנות מהם ולמכור להם{ג}: 

[ד] וכן מי שצריך לקנות יין בעת הבציר, שיהא לו לצרכי ביתו לשתות כל השנה ואחר־כך יתייקר היין, מותר לו לקנות בחול־המועד [בצנעא אם אפשר{ד}]. אבל למשא ומתן, אסור לקנות{ה}: 

[ה] דברים הנצרכים למועד, כגון תְּבָלין או ירקות או חלב וכל דבר שאינו מתקיים, פותחים חניותיהם ומוכרין כדרכן אפילו בפרהסיא. וכיון שמותרין לפתוח החנות בשביל ישראל, מותרין למכור גם לגויים. מוכרי פירות, בגדים ומנעלים כלים ותכשיטים, אם החנות ברשות הרבים, מוכרים לצורך המועד בצנעא, דהיינו שפותח דלת אחת ונועל אחת. ובערב יו"ט האחרון, מותר למכור פירות בפרהסיא{ו}: 

[ו]מותר לגבות חובות של הלוואות אפי' מישראל, משום דאין זה בכלל סחורה{ז}: 

[ז] להלוות בריבית לגוי הרגיל אצלו, מותר, משום דהוי דבר האבד שלא ירגיל את עצמו אצל אחר. ואם מלוה לגוי שאינו רגיל אצלו, יוציא הריבית של שבוע אחד לשמחת יו"ט. ולמכור סחורה למי שאינו רגיל אצלו, אסור, ולא מהני מה שיוסיף לשמחת יו"ט. אבל למי שרגיל אצלו, מותר, משום דהוי דבר האבד, שלא ירגיל את עצמו אצל אחר{ח}: 

[ח] החלפת מטבעות אסורה (כגון דולרים בשקלים, או להיפך), שזה נחשב סחורה{ט}. והוא הדין שאסור לקנות ניירות־ערך או מניות מהבנק{י}: